ויאכל בעז וישת וייטב לבו
סוד ברכת המזון בשמחה ועין טובה וכפרת הציץ
ויאכל בעז וישת וייטב לבו - ברך על מזונו ומי שמברך בשמחה מיטיב ללבו ולמעלה
רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיֹּאכַל בּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ׳ (רות ג, ז) - מַה זֶּה וַיִּיטַב לִבּוֹ? שֶׁבֵּרַךְ עַל מְזוֹנוֹ, וּפֵרְשׁוּהָ. וְזֶהוּ סוֹד, שֶׁמִּי שֶׁמְּבָרֵךְ עַל מְזוֹנוֹ זֶה מֵיטִיב לְלִבּוֹ, וּמִי מוֹלִיךְ? (וּמִי הוּא, ') כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳לְךְ אָמַר לִבִּי׳ (תהלים כז). וְכָתוּב ׳צוּר לְבָבִי וְגוֹ'׳ (שם עג).
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיֹאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ׳ (רות ג, ז). מַהוּ ׳וַיִּיטַב לִבּוֹ׳. דְּבָרִיךְ עַל מְזוֹנֵיהּ, וְאוּקְמוּהָ. וְדָא הוּא רָזָא, דְּמַאן דִּמְבָרֵךְ עַל מְזוֹנֵיהּ, דָּא אוֹטִיב לְלִבֵּיהּ, וּמַאן אוֹטִיב (נ"א איהו) כְּמָה דִּכְתִּיב, (תהלים כז ח). ׳לְךָ אָמַר לִבִּי׳. וּכְתִיב ׳צוּר לְבָבִי וְגוֹ'׳ (תהילים עג, כו).
ברכת המזון חביבה לפני הקב"ה כל המברך על השבע משמח מקום אחר כסעודת שבת
וּמִשּׁוּם שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן חֲבִיבָה לִפְנֵי הקב"ה - כָּל מִי שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַשּׂבַע, מֵיטִיב וּמְשַׂמֵּחַ לְמָקוֹם אַחֵר, וְסִימָנְךְ - סְעוּדַת הַשַּׁבָּת, שֶׁמָּקוֹם אַחֵר נֶהֱנֶה מֵאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁל שּבַע וְשִׂמְחָה. וְכָאן נֶהֱנֶה מֵאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁל שּׁבַע שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק בּעַז, וְזֶהוּ וַיִּיטַב לִבּוֹ.
בלשון הזוהר
וּבְגִין דְּבִרְכַּת מְזוֹנָא חֲבִיבָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל מַאן דְּבָרִיךְ עַל שַׂבְעָא, אוֹטִיב וְחַדֵּי לַאֲתָר אַחֲרָא, וְסִימָנִךְ סְעוּדָתֵי דְּשַׁבָּת, דְּאֲתָר אַחֲרָא אִתְהֲנִי מֵהַהִיא בְּרָכָה דְּשַׂבְעָא וְחִידוּ. וְהָכָא אִתְהֲנֵי מֵהַהוּא בְּרָכָה דְּשַׂבְעָא דְּהַהוּא צַדִּיק בֹּעַז וְדָא וַיִּיטַב לִבּוֹ.
המזון קשה לפני הקב"ה וכשמברך עולה הברכה ונהנים ממנו מלמטה ומלמעלה
מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַמָּזוֹן הוּא קָשֶׁה לִפְנֵי הקב"ה שֶׁהוּא אוֹתוֹ מָקוֹם, וְכֵיוָן שֶׁאָדָם אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְבָרֵךְ, אוֹתָהּ בְּרָכָה עוֹלָה, וְנֶהֱנֶה מֵאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁל שּׁבַע שֶׁעוֹלִים, וְנִמְצָא שֶׁנֶּהֱנִים מִן הַמָּזוֹן מִמַּטָּה וּמִלְמַעְלָה.
בלשון הזוהר
מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּמְזוֹנָא אִיהוּ קָשֶׁה קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַהוּא אֲתָר, וְכֵיוָן דְּבַר נָשׁ אָכִיל וְשָׁתֵי, וְקָא מְבָרֵךְ. הַהִיא בִּרְכָתָא סַלְּקָא, וְאִתְהֲנֵי מֵאִינּוּן מִלִּין דְּשַׂבְעָא דְּסַלְקִין, וְאִשְׁתְּכַח דְּאִתְהֲנֵי מִמְּזוֹנָא מִתַּתָּא וּמִלְּעֵילָּא.
בחל נהנה אותו מקום מדברי שבע ובשבת סוד אחר במזון ממש בשמחת מצות השבת
וְזְהִוּ הַסּוֹד שֶׁבֵּין הַחֲבֵרִים. הַסּוֹד שֶׁבַּחֹל לֹא נֶהֱנֶה אוֹתוֹ מָקוֹם, אֶלָּא מֵאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁעוֹלִים מִתּוֹךְ שּׁבַע, וְכָל הַדְּבָרִים מִתְעַטְּרִים וְרוֹוִים וּשְׂבֵעִים בְּשִׂמְחָה, וְאוֹתוֹ מָקוֹם נֶהֱנֶה מֵהֶם. בְּשַׁבָּת הוּא סוֹד אַחֵר בַּמָּזוֹן מַמָּשׁ, וּבְאוֹתָהּ שִׂמְחָה שֶׁל הַמָּזוֹן שֶׁל מִצְוָה שֶׁל שַׁבָּת, וּבַכֹּל נִמְצָא כָּלוּל - מִמַּעְלָה וָמַטָּה. וְסוֹד זֶה - ׳כִּי מִמְּךְ הַכֹּל וּמִיָּדְךְ נָתַנּוּ לָךְ׳ (דברי הימים א כט, יד) - וַדַּאי מֵהֲנָאָתָהּ הַזּוֹ, וּבְאוֹתָהּ שִׂמְחָה שֶׁל מָזוֹן שֶׁל מִצְוַת הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ.
בלשון הזוהר
וְדָא אִיהוּ רָזָא דְּבֵין חַבְרַיָּיא. רָזָא בְּחוֹל לָא אִתְהֲנֵי הַהוּא אֲתָר, אֶלָּא מֵאִינּוּן מִלִּין דְּסַלְקִין מִגּוֹ שַׂבְעָא, וְכֻלְּהוּ מִלִּין מִתְעַטְּרָן וְרַוָּון וְשַׂבְעִין בְּחֵידוּ, וְהַהוּא אֲתָר אִתְהֲנִי מִנַּיְיהוּ. בְּשַׁבָּת אִיהוּ רָזָא אָחֳרָא, בִּמְזוֹנָא מַמָּשׁ, וּבְהַהוּא חֶדְוָה דִּמְזוֹנָא דְּמִצְוָה דְּשַׁבָּת, וּבְכֹלָּא אִשְׁתְּכַח כְּלִילָא מֵעֵילָּא וְתַתָּא. וְרָזָא דָּא ׳כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ׳ (דברי הימים א כט, יד). וַדַּאי בַּהֲנָאוּתֵיהּ דָּא, וּבְהַהוּא חֶדְוָה דִּמְזוֹנָא דְּמִצְוָה דְּשַׁבָּת, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ.
המברך את הקב"ה מתוך שבע יכון לבו בשמחה ולא ימצא עצוב אלא נותן בעין טובה
מִי שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת הקב"ה מִתּוֹךְ שּׁבַע, צָרִיךְ לְכַוֵּן לִבּוֹ וְלָשִׂים רְצוֹנוֹ בְּשִׂמְחָה, וְלֹא יִמָּצֵא עָצוּב, אֶלָּא שֶׁיְּבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה בְּסוֹד זֶה וְלָשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁהֲרֵי הוּא נוֹתֵן עַכְשָׁו לְאַחֵר בְּשִׂמְחָה, בְּעַיִן טוֹבָה. וּכְמוֹ שֶׁהוּא מְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה וּבְעַיִן טוֹבָה, כָּךְ נוֹתְנִים לוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְעַיִן טוֹבָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא יִמָּצֵא עָצוּב כְּלָל, אֶלָּא בְּשִׂמְחָה וּבְדִבְרֵי תוֹרָה, וְיָשִׂים לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לָתֵת בְּרָכָה זוֹ בַּסּוֹד שֶׁצָּרִיךְ.
בלשון הזוהר
מַאן דִּמְבָרֵךְ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִגּוֹ שַׂבְעָא, בָּעֵי לְכַוְּונָא לִבֵּיהּ, וּלְשַׁוָּואָה רְעוּתֵיהּ בְּחֶדְוָה, וְלָא יִשְׁתְּכַּח עָצִיב, אֶלָּא דִּיבָרֵךְ בְּחֶדְוָה בְּרָזָא דָּא, וּלְשַׁוָּאָה רְעוּתֵיהּ דְּהָא אִיהוּ יָהִיב הַשְׁתָּא לְאַחֲרָא בְּחֶדְוָה, בְּעֵינָא טָבָא, וּכְמָּה דְּאִיהוּ מְבָרֵךְ בְּחֶדְוָה וּבָעֵינָא טָבָא. הָכִי יָהֲבִין לֵיהּ בְּחֶדְוָה וּבָעֵינָא טָבָא. וּבְּגִין כָּךְ לָא יִשְׁתְּכַּח עָצִיב כְּלָל, אֶלָּא בְּחֶדְוָה, וּבְמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, וִישַׁוֵּי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְמֵיהַב בְּרָכָה דָּא, בְּרָזָא דְּאִצְטְרִיךְ.
ארבע מרכבות שולטות בארבעה צדדים נזונות מברכת השבע וטוב עין הוא יברך
סוֹד כָּאן, אַרְבַּע מֶרְכָּבוֹת שׁוֹלְטוֹת בְּאַרְבָּעָה צְדָדִים וּמַחֲנוֹת, נִזּוֹנוּ מֵאוֹתָהּ בִּרְכַּת הַשּׂבַע, וּבְאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁל בָּרוּךְ אַתָּה, נֶהֱנֶה וּמִתְרַבֶּה וּמִתְעַטֵּר בּוֹ. וּמִי שֶׁמְּבָרֵךְ, צָרִיךְ רָצוֹן בְּשִׂמְחָה וּבְעַיִן טוֹבָה, וְעַל כֵּן כָּתוּב ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ׳ (משלי כב, ט).
בלשון הזוהר
רָזָא הָכָא, אַרְבַּע רְתִיכִין שַׁלִּיטִין, בְּד' סִטְרִין וּמַשִׁירְיָין, אִתְזָנוּ מֵהַהִיא בִּרְכָתָא דְּשַׂבְעָא, וּבְאִינּוּן מִלִּין דְּבָרוּךְ אַתָּה, אִתְהֲנִי וְאִתְרַבֵּי וְאִתְעַטָּר בֵּיהּ. וּמַאן דִּמְבָרֵךְ אִצְטְרִיךְ רְעוּתָא בְּחֶדְוָה, וּבְעֵינָא טָבָא, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ׳ (משלי כב, ט).
כי נתן מלחמו לדל - טוב עין מברך בשמחה ומאותה ברכה נזון מקום שאין לו מעצמו
וְכָאן רֵד לְסוֹף הַפָּסוּק, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל׳ (משלי כב, ט) - שֶׁאִם לֹא תֹאמַר כָּךְ - הַפָּסוּק הַזֶּה אֵין רֹאשׁוֹ סוֹפוֹ וְאֵין סוֹפוֹ רֹאשׁוֹ. אֶלָּא ׳טוֹב עַיִן׳, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, ׳הוּא יְבָרֵךְ׳ וַדַּאי, בְּעַיִן טוֹבָה וּבְשִׂמְחָה. וְאֵינוֹ לְחִנָּם לְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה, שֶׁהֲרֵי מֵאוֹתָהּ בְּרָכָה וּמֵאוֹתָהּ שִׂמְחָה ׳נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדַּל׳ - מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִזּוֹן מִכָּל הַצְּדָדִים. מָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ מֵעַצְמוֹ כְּלוּם. מָקוֹם שֶׁנֶּהֱנֶה מִכָּל הַצְּדָדִים וְנִכְלָל מִכָּל הַצְּדָדִים. הַדְּבָרִים הַלָּלוּ לֹא נִמְסְרוּ אֶלָּא לַחֲכָמִים שֶׁיּוֹדְעִים סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים וְדַרְכֵי הַתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
וְהָכָא שָׁפִיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא, דִּכְתִּיב ׳כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל׳ (משלי כב, ט). דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הַאי קְרָא לָאו רֵישֵׁיהּ סֵיפֵיהּ, וְלָאו סֵיפֵיהּ רֵישֵׁיהּ. אֶלָּא ׳טוֹב עַיִן׳, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, ׳הוּא יְבָרֵךְ׳ וַדַּאי, בְּעֵינָא טָבָא בְּחֶדְוָה. וְלָאו אִיהוּ לְמִגְנָא לְבָרְכָא בְּחֶדְוָה, דְּהָא מֵהַהִיא בִּרְכָתָא, וּמֵהַהוּא חֵידוּ ׳נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל׳, אֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְזָנָא מִכָּל סִטְרִין. אֲתָר דְּלֵית לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ כְּלוּם. אֲתָר דְּאִתְהֲנִי מִכָּל סִטְרִין וְאִתְכְּלִיל מִכָּל סִטְרִין. מִלִּין אִלֵּין לָא אִתְמְסָרוּ אֶלָּא לְחַכִּימִין דְּיַדְעִין רָזִין עִלָּאִין וְאוֹרְחִין דְּאוֹרַיְיתָא.
בעז טוב עין ולא עזות מצח בו ויבא לשכב בקצה הערמה - מברך בשמחה מתקן לו מקום בהיכלות
בֹּא וּרְאֵה, בֹּעַז הָיָה טוֹב עַיִן, וְעַזּוּת מֵצַח מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה בּוֹ. מַה כָּתוּב? ׳וַיָּבא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה׳ (רות ג, ז) - סוֹד הַכָּתוּב - (שִׁיר ז) בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים. מִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כָּרָאוּי בְּשִׂמְחָה וּבִרְצוֹן הַלֵּב, כְּשֶׁמִּסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם הַזֶּה מְתֻקָּן לוֹ מָקוֹם בְּתוֹךְ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים בְּהֵיכָלוֹת קְדוֹשִׁים. אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹת אֲדוֹנוֹ וְיוֹדֵעַ אֶת סוֹדָן, שֶׁאֵין לְךְ מִצְוָה וּמִצְוָה בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין תְּלוּיִים בָּהּ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים וְאוֹרוֹת וְזִיוִים עֶלְיוֹנִים, וּבְנֵי אָדָם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים בִּכְבוֹד רִבּוֹנָם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים, אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה. אַשְׁרֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בֹּעַז טַב עֵינָא הֲוָה תּוּקְפָּא דְּמִצְחָא לָא הֲוָה בֵּיהּ לְעָלְמָא. מַה כְּתִיב, ׳וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה׳ (רות ג, ז), רָזָא דִּכְתִּיב, ׳בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים׳ (שיר השירים ז, ג). מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא, כָּל מַאן דִּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת מְזוֹנָא כְּדְקָא יֵאוֹת, בְּחֶדְוָה בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, כַּד סָלִיק מֵהַאי עָלְמָא, אֲתָר אִתְתַּקְנָא לֵיהּ, גּוֹ רָזִין עִלָּאִין בְּהֵיכָלִין קַדִּישִׁין. זַכָּאָה אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּנָטִיר פִּקּוּדֵי דְּמָארֵיהּ, וְיָדַע רָזָא דִּילְהוֹן, דְּלֵית לָךְ פִּקּוּדָא וּפִקּוּדָא בְּאוֹרַיְיתָא, דְּלָא תַּלְיָין בֵּיהּ רָזִין עִלָּאִין, וּנְהוֹרִין וְזִיוִין עִלָּאִין, וּבְנֵי נָשָׁא לָא יָדְעֵי, וְלָא מַשְׁגִּיחִין בִּיקָרָא דְּמָארֵיהוֹן. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא זַכָּאִין אִינּוּן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
כל עזי המצח שאין להם בושה אין להם חלק בעולם הזה ובבא והציץ מכפר עליהם
בֹּא וּרְאֵה שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ, שֶׁכָּל אוֹתָם עַזֵּי הַמֵּצַח שֶׁאֵין לָהֶם בּוּשָׁה, אֵין לָהֶם חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. כָּל עַזֵּי הַמֵּצַח שֶׁהָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהָיוּ מִסְתַּכְּלִים בְּאוֹתוֹ הַצִּיץ, הָיוּ מְשַׁבְּרִים אֶת לִבָּם וּמִסְתַּכְּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁצִּיץ הָיָה עוֹמֵד עַל אוֹת, וְכָל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בּוֹ הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו. וְלָכֵן הַצִּיץ מְכַפֵּר עַל אוֹתָם עַזֵּי פָנִים, עַזֵּי מֵצַח.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי דְּהָא אָמְרוּ, דְּכָל אִינּוּן תַּקִיפֵי מִצְחָא, דְּלֵית לְהוּ כִּסּוּפָא, לֵית לְהוֹן חוּלָקָא בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. כָּל אִינּוּן תַּקִיפֵי מִצְחָא דַּהֲווֹ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, כַּד הֲווֹ מִסְתַּכְּלָן בְּהַהוּא צִיץ, הֲווֹ מִתַבְרָן לִבַּיְיהוּ, וּמִסְתַּכְּלָן בְּעוֹבָדַיְיהוּ. בְּגִין דְּצִיץ עַל אָת הֲוָה קָאִים, וְכָל מַאן דְּמִסְתַּכֵּל בֵּיהּ, הֲוָה מַכְסִיף בְּעוֹבָדוֹי. וְעַל דָּא צִיץ מְכַפְּרָא עַל אִינּוּן תַּקִיפֵי אַנְפִּין, תַּקִיפֵי מִצְחָא.
אותיות השם החקוקות בציץ מאירות ובולטות והמסתכל בהן נשבר לבו והציץ מכפר עליו
אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַסּוֹד שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁהָיוּ חֲקוּקוֹת עַל הַצִּיץ, הָיוּ מְאִירוֹת וּבוֹלְטוֹת וְנוֹצְצוֹת. כָּל מִי שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל בְּאוֹתָהּ הִתְנוֹצְצוּת שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת, נוֹפְלוֹת פָּנָיו מֵאֵימָה וְהָיָה נִשְׁבָּר לִבּוֹ, וְאָז הַצִּיץ מְכַפֵּר עֲלֵיהֶם. כְּמוֹ זֶה, כֵּיוָן שֶׁהוּא גּוֹרֵם לִשְׁבֹּר לִבּוֹ וּלְהִכָּנַע מִלִּפְנֵי רִבּוֹנוֹ.
בלשון הזוהר
אַתְוָון דְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דַּהֲווֹ גְּלִיפִין עַל צִיצָא, הֲווֹ נָהֲרִין וּבַלְטִין וְנָצְצִין. כָּל מַאן דְּהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּהַהוּא נְצִיצוּ דְּאַתְוָון, אַנְפּוֹי נַפְלִין מֵאֵימָתָא, וַהֲוָה אִתְבַּר לִבֵּיהּ, וּכְדֵין צִיצָא מְכַפְּרָא עָלַיְיהוּ. כְּגַוְונָא דָּא כֵּיוָן דְּאִיהוּ גָּרִים לְתַּבְרָא לִבֵּיהּ, וּלְאִתְכַּנְּעָא מִקַּמֵּי מָארֵיהּ.
סוד הקטרת
שבר ליצר הרע ולסטרא אחרא ומגן מכל דין ופגע רע לקוראים בה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.