ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 39: ויאכל בעז וישת וייטב לבו - סוד ברכת המזון בשמחה ועין טובה וכפרת הציץ › פיסקה 5 (ריח ע"א)

המברך את הקב"ה מתוך שבע יכון לבו בשמחה ולא ימצא עצוב אלא נותן בעין טובה

ויקהל · ויאכל בעז וישת וייטב לבו - סוד ברכת המזון בשמחה ועין טובה וכפרת הציץ · מאמר 39 · פיסקה 5 · דף ריח ע"א

לשון הזוהר

מַאן דִּמְבָרֵךְ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִגּוֹ שַׂבְעָא, בָּעֵי לְכַוְּונָא לִבֵּיהּ, וּלְשַׁוָּואָה רְעוּתֵיהּ בְּחֶדְוָה, וְלָא יִשְׁתְּכַּח עָצִיב, אֶלָּא דִּיבָרֵךְ בְּחֶדְוָה בְּרָזָא דָּא, וּלְשַׁוָּאָה רְעוּתֵיהּ דְּהָא אִיהוּ יָהִיב הַשְׁתָּא לְאַחֲרָא בְּחֶדְוָה, בְּעֵינָא טָבָא, וּכְמָּה דְּאִיהוּ מְבָרֵךְ בְּחֶדְוָה וּבָעֵינָא טָבָא. הָכִי יָהֲבִין לֵיהּ בְּחֶדְוָה וּבָעֵינָא טָבָא. וּבְּגִין כָּךְ לָא יִשְׁתְּכַּח עָצִיב כְּלָל, אֶלָּא בְּחֶדְוָה, וּבְמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, וִישַׁוֵּי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְמֵיהַב בְּרָכָה דָּא, בְּרָזָא דְּאִצְטְרִיךְ.

תרגום

מִי שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת הקב"ה מִתּוֹךְ שּׁבַע, צָרִיךְ לְכַוֵּן לִבּוֹ וְלָשִׂים רְצוֹנוֹ בְּשִׂמְחָה, וְלֹא יִמָּצֵא עָצוּב, אֶלָּא שֶׁיְּבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה בְּסוֹד זֶה וְלָשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁהֲרֵי הוּא נוֹתֵן עַכְשָׁו לְאַחֵר בְּשִׂמְחָה, בְּעַיִן טוֹבָה. וּכְמוֹ שֶׁהוּא מְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה וּבְעַיִן טוֹבָה, כָּךְ נוֹתְנִים לוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְעַיִן טוֹבָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא יִמָּצֵא עָצוּב כְּלָל, אֶלָּא בְּשִׂמְחָה וּבְדִבְרֵי תוֹרָה, וְיָשִׂים לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לָתֵת בְּרָכָה זוֹ בַּסּוֹד שֶׁצָּרִיךְ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מאן דמברך לקודשא בריך הוא מגו שבעא, בעי לכוונא לביה, ולשוואה רעותיה בחדוה, ולא ישתכח עציב, אלא דיברך בחדוה ברזא דא, ולשואה רעותיה דהא איהו יהיב השתא לאחרא בחדוה, בעינא טבא, וכמה דאיהו מברך בחדוה ובעינא טבא. הכי יהבין ליה בחדוה ובעינא טבא. ובגין כך לא ישתכח עציב כלל, אלא בחדוה, ובמלין דאורייתא, וישוי לביה ורעותיה למיהב ברכה דא, ברזא דאצטריך.

התרגום: מי שמברך את הקב"ה מתוך שבע, צריך לכון לבו ולשים רצונו בשמחה, ולא ימצא עצוב, אלא שיברך בשמחה בסוד זה ולשים רצונו שהרי הוא נותן עכשו לאחר בשמחה, בעין טובה. וכמו שהוא מברך בשמחה ובעין טובה, כך נותנים לו בשמחה ובעין טובה. ומשום כך לא ימצא עצוב כלל, אלא בשמחה ובדברי תורה, וישים לבו ורצונו לתת ברכה זו בסוד שצריך.

מן המפרשים

הסולם: מאן דמברך לקב"ה וכו': מי שמברך להקב"ה מתוך השובע, צריך לכוון לבו ולשום רצונו בשמחה, ולא יהיה עצב, אלא שיברך שמחה בסוד הזה, וישום רצונו שהוא נותן עתה לאחר, בשמחה ובעין טובה. וכמו שהוא מברך בשמחה בעין טובה כך יתנו לו בשמחה ובעין…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר