בחל נהנה אותו מקום מדברי שבע ובשבת סוד אחר במזון ממש בשמחת מצות השבת
ויקהל · ויאכל בעז וישת וייטב לבו - סוד ברכת המזון בשמחה ועין טובה וכפרת הציץ · מאמר 39 · פיסקה 4 · דף ריח ע"א
לשון הזוהר
וְדָא אִיהוּ רָזָא דְּבֵין חַבְרַיָּיא. רָזָא בְּחוֹל לָא אִתְהֲנֵי הַהוּא אֲתָר, אֶלָּא מֵאִינּוּן מִלִּין דְּסַלְקִין מִגּוֹ שַׂבְעָא, וְכֻלְּהוּ מִלִּין מִתְעַטְּרָן וְרַוָּון וְשַׂבְעִין בְּחֵידוּ, וְהַהוּא אֲתָר אִתְהֲנִי מִנַּיְיהוּ. בְּשַׁבָּת אִיהוּ רָזָא אָחֳרָא, בִּמְזוֹנָא מַמָּשׁ, וּבְהַהוּא חֶדְוָה דִּמְזוֹנָא דְּמִצְוָה דְּשַׁבָּת, וּבְכֹלָּא אִשְׁתְּכַח כְּלִילָא מֵעֵילָּא וְתַתָּא. וְרָזָא דָּא ׳כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ׳ (דברי הימים א כט, יד). וַדַּאי בַּהֲנָאוּתֵיהּ דָּא, וּבְהַהוּא חֶדְוָה דִּמְזוֹנָא דְּמִצְוָה דְּשַׁבָּת, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ.
תרגום
וְזְהִוּ הַסּוֹד שֶׁבֵּין הַחֲבֵרִים. הַסּוֹד שֶׁבַּחֹל לֹא נֶהֱנֶה אוֹתוֹ מָקוֹם, אֶלָּא מֵאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁעוֹלִים מִתּוֹךְ שּׁבַע, וְכָל הַדְּבָרִים מִתְעַטְּרִים וְרוֹוִים וּשְׂבֵעִים בְּשִׂמְחָה, וְאוֹתוֹ מָקוֹם נֶהֱנֶה מֵהֶם. בְּשַׁבָּת הוּא סוֹד אַחֵר בַּמָּזוֹן מַמָּשׁ, וּבְאוֹתָהּ שִׂמְחָה שֶׁל הַמָּזוֹן שֶׁל מִצְוָה שֶׁל שַׁבָּת, וּבַכֹּל נִמְצָא כָּלוּל - מִמַּעְלָה וָמַטָּה. וְסוֹד זֶה - ׳כִּי מִמְּךְ הַכֹּל וּמִיָּדְךְ נָתַנּוּ לָךְ׳ (דברי הימים א כט, יד) - וַדַּאי מֵהֲנָאָתָהּ הַזּוֹ, וּבְאוֹתָהּ שִׂמְחָה שֶׁל מָזוֹן שֶׁל מִצְוַת הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ודא איהו רזא דבין חברייא. רזא בחול לא אתהני ההוא אתר, אלא מאינון מלין דסלקין מגו שבעא, וכלהו מלין מתעטרן ורוון ושבעין בחידו, וההוא אתר אתהני מנייהו. בשבת איהו רזא אחרא, במזונא ממש, ובההוא חדוה דמזונא דמצוה דשבת, ובכלא אשתכח כלילא מעילא ותתא. ורזא דא ׳כי ממך הכל ומידך נתנו לך׳ (דברי הימים א כט, יד). ודאי בהנאותיה דא, ובההוא חדוה דמזונא דמצוה דשבת, כמה דאוקמוה.
התרגום: וזהו הסוד שבין החברים. הסוד שבחל לא נהנה אותו מקום, אלא מאותם דברים שעולים מתוך שבע, וכל הדברים מתעטרים ורווים ושבעים בשמחה, ואותו מקום נהנה מהם. בשבת הוא סוד אחר במזון ממש, ובאותה שמחה של המזון של מצוה של שבת, ובכל נמצא כלול - ממעלה ומטה. וסוד זה - ׳כי ממך הכל ומידך נתנו לך׳ (דברי הימים א כט, יד) - ודאי מהנאתה הזו, ובאותה שמחה של מזון של מצות השבת, כמו שבארוה.
מן המפרשים
הסולם: ודא איהו רזא וכו': וזה הוא סוד בין החברים. הסוד, כי בחול אין מקום ההוא נהנה אלא מאלו הדיבורים העולים מתוך השובע, דהיינו מברכת המזון, וכל המלים מתעטרות ורוות ושבעות בשמחה, ומקום ההוא נהנה מהם. ובשבת, הוא סוד אחר. שבהמזון ממש…
אור יקר: ודא איהו רזא דמן חברייא. רזא בחול לא מתהני אלא מאינון מילין דסלקין מגו שבעא, וכלהו מתעטרן ורוון ושבעין בחדו וההוא אתר אתהני מנייהו, בשבת איהו רזא אחרא במזונא ממש, ובההוא חדוה דמזונא דמצוה דשבת, ]בנדפס: ובכלא אשתכח כלילא מעילא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: