בלילה הנשמה עולה לראות בכבוד העליון ונשאר האדם בכח הדם ולכן טועם טעם מות
ויקהל · לא תאכלו על הדם - סוד תפלה טרם האכילה ומי שאינו מתפלל כמנחש ומעונן · מאמר 30 · פיסקה 2 · דף רטו ע"ב
לשון הזוהר
בְּגִין דִּבְלֵילְיָא נִשְׁמְתָא סַלְקַת וְאִשְׁתַּטְחָת לְמֵחמֵי בְּרָזָא דִּיְקָרָא עִלָּאָה, כָּל חַד וְחַד כְּמָה דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ. וְאִשְׁתְּאַר בַּר נָשׁ בְּהַהוּא חֵילָא דְאִשְׁתַתָף (נ"א דאתפשט) גּוֹ דָּמָא, לְאִתְקַיְּימָא גּוּפָא. וְעַל דָּא (ס"א ועם כל דא) טָעִים טַעֲמָא דְּמוֹתָא, וְהַהוּא חֵילָא לָא מִתְעַתְּדָא לְאִתְּעָרָא גּוֹ הַהוּא חֵילָא דְּנִשְׁמְתָא, וּלְקַבְּלָא לֵיהּ. וְכַד אִתְעָר בַּר נָשׁ, לָאו אִיהוּ דָּכִי. וְהָא אוֹקִימְנָא, דְּסִטְרָא אַחֲרָא שַׁלִּיט, עַל אֲתָר דְּקַיְּימָא בְּלָא נִשְׁמְתָא.
תרגום
מִשּׁוּם שֶׁבַּלַּיְלָה הַנְּשָׁמָה עוֹלָה (ומשתטחת) לִרְאוֹת בְּסוֹד הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לוֹ, וְנִשְׁאָר הָאָדָם בְּאוֹתוֹ כֹּחַ שֶׁהִשְׁתַּתֵּף (שֶׁהִתְפַּשֵּׁט) בְּתוֹךְ הַדָּם לְקַיֵּם הַגּוּף, וְלָכֵן (וְעִם כָּל זֶה) טוֹעֵם טַעַם שֶׁל מָוֶת. וְאוֹתוֹ כֹּחַ לֹא נוֹעָד לְהִתְעוֹרֵר לְתוֹךְ אוֹתוֹ כֹּחַ שֶׁל הַנְּשָׁמָה וּלְקַבֵּל אוֹתוֹ. וּכְשֶׁמִּתְעוֹרֵר הָאָדָם, אֵינוֹ טָהוֹר, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁסִטְרָא אַחֲרָא שׁוֹלֵט עַל מָקוֹם שֶׁעוֹמֵד בְּלִי נְשָׁמָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בגין דבליליא נשמתא סלקת ואשתטחת למחמי ברזא דיקרא עלאה, כל חד וחד כמה דאתחזי ליה. ואשתאר בר נש בההוא חילא דאשתתף (נ"א דאתפשט) גו דמא, לאתקיימא גופא. ועל דא (ס"א ועם כל דא) טעים טעמא דמותא, וההוא חילא לא מתעתדא לאתערא גו ההוא חילא דנשמתא, ולקבלא ליה. וכד אתער בר נש, לאו איהו דכי. והא אוקימנא, דסטרא אחרא שליט, על אתר דקיימא בלא נשמתא.
התרגום: משום שבלילה הנשמה עולה (ומשתטחת) לראות בסוד הכבוד העליון, כל אחד ואחד כמו שראוי לו, ונשאר האדם באותו כח שהשתתף (שהתפשט) בתוך הדם לקים הגוף, ולכן (ועם כל זה) טועם טעם של מות. ואותו כח לא נועד להתעורר לתוך אותו כח של הנשמה ולקבל אותו. וכשמתעורר האדם, אינו טהור, והרי בארנו שסטרא אחרא שולט על מקום שעומד בלי נשמה.
מן המפרשים
מקדש מלך: בההוא חילא דאישתתף גו דמא לאית קיימא גופא ז"ל הרב בספר ק"י דע כי אחר השינה הרוח עולה בסוד מ"ן בסוד בידך אפקיד רוחי והנפש נשארה למטה עם הגוף. אמנם מה שהיתה הנפש מתפשטת תוך שס"ה גידים שהוא דם בסוד כי הדם הוא הנפש עתה מסתלק משם…
הסולם: בגין דבליליא נשמתא וכו': משום שבלילה הנשמה עולה לראות בסוד הכבוד העליון, כל אחת ואחת כמו שראוי לה, ונשאר האדם בכח ההוא שנתפשט בתוך הדם לקיים הגוף. וע"כ הוא טועם טעם המות, שכח הדם ההוא אינו מוכן להתעורר לכח ההוא של הנשמה ולקבל…