לא תאכלו על הדם
סוד תפלה טרם האכילה ומי שאינו מתפלל כמנחש ומעונן
לא תאכלו על הדם לא תנחשו - האוכל בלי תפלה על דמו שקול כמנחש ומעונן
פָּתַח וְאָמַר, כָּתוּב ׳לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ׳ (ויקרא יט, כו) - פָּסוּק זֶה פֵּרְשׁוּהוּ, וְסוֹד הַדָּבָר - זֶה מִי שֶׁאוֹכֵל בְּלִי תְפִלָּה, שֶׁיִּתְפַּלֵּל (קדם שאוכל) עַל דָּמוֹ, שָׁקוּל הוּא כִּמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, כְּתִיב ׳לא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ׳ (ויקרא יט, כו). הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ, וְרָזָא דְּמִלָּה, הַאי מַאן דְּאָכִיל בְּלָא צְלוֹתָא, דִּיצָלֵי (ד"א קדם דאכיל) עַל דָּמֵיהּ, שָׁקִיל אִיהוּ כִּמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן.
בלילה הנשמה עולה לראות בכבוד העליון ונשאר האדם בכח הדם ולכן טועם טעם מות
מִשּׁוּם שֶׁבַּלַּיְלָה הַנְּשָׁמָה עוֹלָה (ומשתטחת) לִרְאוֹת בְּסוֹד הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לוֹ, וְנִשְׁאָר הָאָדָם בְּאוֹתוֹ כֹּחַ שֶׁהִשְׁתַּתֵּף (שֶׁהִתְפַּשֵּׁט) בְּתוֹךְ הַדָּם לְקַיֵּם הַגּוּף, וְלָכֵן (וְעִם כָּל זֶה) טוֹעֵם טַעַם שֶׁל מָוֶת. וְאוֹתוֹ כֹּחַ לֹא נוֹעָד לְהִתְעוֹרֵר לְתוֹךְ אוֹתוֹ כֹּחַ שֶׁל הַנְּשָׁמָה וּלְקַבֵּל אוֹתוֹ. וּכְשֶׁמִּתְעוֹרֵר הָאָדָם, אֵינוֹ טָהוֹר, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁסִטְרָא אַחֲרָא שׁוֹלֵט עַל מָקוֹם שֶׁעוֹמֵד בְּלִי נְשָׁמָה.
בלשון הזוהר
בְּגִין דִּבְלֵילְיָא נִשְׁמְתָא סַלְקַת וְאִשְׁתַּטְחָת לְמֵחמֵי בְּרָזָא דִּיְקָרָא עִלָּאָה, כָּל חַד וְחַד כְּמָה דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ. וְאִשְׁתְּאַר בַּר נָשׁ בְּהַהוּא חֵילָא דְאִשְׁתַתָף (נ"א דאתפשט) גּוֹ דָּמָא, לְאִתְקַיְּימָא גּוּפָא. וְעַל דָּא (ס"א ועם כל דא) טָעִים טַעֲמָא דְּמוֹתָא, וְהַהוּא חֵילָא לָא מִתְעַתְּדָא לְאִתְּעָרָא גּוֹ הַהוּא חֵילָא דְּנִשְׁמְתָא, וּלְקַבְּלָא לֵיהּ. וְכַד אִתְעָר בַּר נָשׁ, לָאו אִיהוּ דָּכִי. וְהָא אוֹקִימְנָא, דְּסִטְרָא אַחֲרָא שַׁלִּיט, עַל אֲתָר דְּקַיְּימָא בְּלָא נִשְׁמְתָא.
אף שהשתדל בתורה הנשמה לא חוזרת פרט לכח הדם עד שמתפלל ואז נשמה שולטת עליו
כֵּיוָן שֶׁנִּטְהַר בְּמַיִם, וְאַף עַל גַּב שֶׁהִשְׁתַּדֵּל אָדָם בַּתּוֹרָה, (טוֹעֵם טַעַם מִיתָה, שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא שׁוֹלֵט בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצָא בְּלֹא נְשָׁמָה, וּכְשֶׁמִּתְעוֹרֵר בֶּן אָדָם, אַף עַל גַּב שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה) אוֹתָהּ נְשָׁמָה לֹא חוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ וְלֹא שׁוֹלֶטֶת בָּאָדָם, פְּרָט לְכֹחַ הַדָּם לְבַדּוֹ שֶׁנִּקְרָא נֶפֶשׁ, אוֹתָהּ שֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת בְּדָם תָּמִיד, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. וּכְשֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם תְּפִלָּה שֶׁל עֲבוֹדַת אֲדוֹנוֹ, אָז מִתְיַשֵּׁב כֹּחַ הַדָּם בִּמְקוֹמוֹ, וּמִתְגַּבֵּר כֹּחַ הַנְּשָׁמָה וּמִתְיַשֶּׁבֶת עַל אוֹתוֹ מָקוֹם. וְאָז אָדָם מֻשְׁלָם לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ נֶפֶשׁ לְמַטָּה, וְסוֹד הַדָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה לְמַעְלָה.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאִתְדָכֵּי בְּמַיָּא, וְאַף עַל גַּב דְּאִשְׁתָּדַּל בַּר נָשׁ בְּאוֹרַיְיתָא, (נ"א טעים טעמא דמותא, דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא וכד אתער בר נש אף על גב דאשתדל באורייתא) הַהִיא נִשְׁמְתָא לָא אִתְקַיָּימַת בְּאַתְרָהּ, וְלָא שַׁלְטָא בֵּיהּ בְּבַּר נָשׁ, בַּר חֵילָא דְּדָמָא בִּלְחוֹדוֹי, דְּאִקְרֵי נֶפֶשׁ, הַהִיא דְּאִתְפַּשְּׁטָא בְּדָמָא תָּדִיר, וְהָא אוֹקִימְנָא. וְכַד יִצָלֵי בַּר נָשׁ צְלוֹתָא דְּפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ, כְּדֵין מִתְיַישְּׁבָא חֵילָא דְּדָמָא בְּאַתְרֵיהּ, וְאִתְגַּבָּר חֵילָא דְּנִשְׁמְתָא, וְאִתְיָישְׁבָא עַל הַהוּא אֲתָר. וּכְדֵין בַּר נָשׁ אִשְׁתְּלִים קַמֵּי מָארֵיהּ, כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ, נֶפֶשׁ לְתַתָּא, וְרָזָא דְּמִלָּה דְּנִשְׁמְתָא לְעֵילָּא.
המתפלל טרם שיאכל מעמיד עצמו כראוי והאוכל טרם תפלה כמנחש ומעונן
וְעַל כָּךְ, מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּה טֶרֶם שֶׁיֹּאכַל, מַעֲמִיד עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, וְעוֹלָה הַנְּשָׁמָה עַל מְקוֹם מוֹשָׁבָהּ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. וְאִם אָכַל טֶרֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, שֶׁיִּתְיַשֵּׁב הַדָּם עַל מְקוֹמוֹ, זֶהוּ כִּמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן. מִשּׁוּם שֶׁזּוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל מְנַחֵשׁ לַעֲלוֹת לַסִּטְרָא אַחֲרָא, וּלְהַנְמִיךְ אֶת הַצַּד שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא, מַאן דְּצַלֵּי צְלוֹתָא עַד לָא יֵיכוּל, קָאִים גַּרְמֵיהּ כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ, וְסַלְּקָא נִשְׁמְתָא עַל אֲתָר מוֹתְבָה כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ, וְאִי אָכִיל עַד לָא צַלֵי צְלוֹתֵיהּ לְאִתְיַישְּׁבָא דָּמָא עַל אַתְרֵיהּ, הָא אִיהוּ כִּמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן. בְּגִין דְּהָא אִיהוּ אָרְחֵיהּ דִּמְנַחֵשׁ, לְסַלְּקָא לִסְטַר אַחֲרָא, וּלְמָאֲכָא סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה.
טעם שנקרא מנחש - שהשתדל עם הנחש לחזק כחו כעובד אלהים אחרים ולא הקב"ה
לָמָּה נִקְרָא אוֹתוֹ אָדָם שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בְּאוֹתוֹ צַד מְנַחֵשׁ? עַל שֶׁהִשְׁתַּדֵּל עִם אוֹתוֹ נָחָשׁ לְחַזֵּק כֹּחוֹ וּלְהַגְבִּירוֹ. וְזֶהוּ כְּמִי שֶׁעוֹבֵד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְכֵן זֶה עוֹבֵד לְאוֹתוֹ כֹּחַ שֶׁל הַדָּם, וְלֹא עוֹבֵד אֶת הקב"ה לְחַזֵּק אֶת צַד הַנְּשָׁמָה, הַצַּד שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה.
בלשון הזוהר
אֲמַאי אִקְרֵי בַּר נָשׁ הַהוּא דְּאִשְׁתָּדַּל בְּהַהוּא סִטְרָא מְנַחֵשׁ. עַל דְּאִשְׁתָּדַּל בְּהַהוּא נָחָשׁ, לְאַתָּקְפָא חֵילֵיהּ וּלְאִתְגַּבְּרָא. וְדָא אִיהוּ כְּמַאן דְּפָלַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים. וְכֵן הַאי פָּלַח לְהַהוּא חֵילָא דְּדָמָא, וְלָא פָּלַח לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאַתָּקְפָא סִטְרָא דְּנִשְׁמְתָא, סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה.
מעונן משתדל בחטא - נ' באמצע מערבת אמת בשקר לקימו וכן מי שלא מתפלל טרם יאכל
מְעוֹנֵן, שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בְּחֵטְא וְלֹא מִשְׁתַּדֵּל בִּזְכֻיּוֹת. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי עוֹמֶדֶת נ' בָּאֶמְצַע - כָּךְ זֶה וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי לֹא יְכוֹלִים לִשְׁלֹט בְּאוֹתוֹ הַסִּטְרָא אַחֲרָא, עַד שֶׁמְּעָרְבִים בָּהּ עֵרוּב שֶׁל צַד הַקְּדֻשָּׁה כְּחוּט אֶחָד דַּקִּיק. מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַעֲמִיד שֶׁקֶר, יְעָרֵב בּוֹ דְּבַר אֱמֶת כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם אוֹתוֹ שֶׁקֶר. וְעַל זֶה עֲוֹן דְּבַר שֶׁקֶר הוּא, וּכְדֵי לְהַעֲמִידוֹ, מַכְנִיסִים בּוֹ דְּבַר אֱמֶת, וְזוֹהִי נ'. בָּזֶה מַעֲמִידִים אֶת אוֹתוֹ שֶׁקֶר. וּמִי שֶׁלֹּא מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה לִפְנֵי הקב"ה טֶרֶם שֶׁיֹּאכַל עַל דָּמוֹ, כִּמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן.
בלשון הזוהר
מְעוֹנֵן, דְּאִשְׁתָּדַּל בְּחוֹבָא, וְלָא אִשְׁתָּדַּל בִּזְכוּ. וְאִי תֵּימָא הָא קַיְּימָא נ' בְּאֶמְצָעִיתָא. הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּהָא לָא יַכְלִין לְשַׁלְּטָאָה בְּהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, עַד דְּאִתְעַרְבֵי בֵּיהּ עֵרוּבָא דִּסְטָר קְדוּשָּׁה, כְּחוּטָא חַד דָּקִיק. מַאן דְּבָעֵי לְקַיְּימָא שִׁקְרָא, יְעָרַב בָּהּ מִלָּה דִּקְשׁוֹט, בְּגִין דְּיִתְקַיֵּים הַהוּא שִׁקְרָא. וְעַל דָּא עָוֹן מִלָּה דְּשֶׁקֶר הוּא, וּבְגִין לְקַיְּימָא לֵיהּ, עָאלִין בָּהּ מִלָּה דִּקְשׁוֹט, וְדָא אִיהוּ נ', בְּדָא מְקַיְּימֵי לְהַהוּא שֶׁקֶר. וּמַאן דְּלָא צַלֵי צְלוֹתָא לְקַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַד לָא יֵיכוּל עַל דָּמֵיהּ, כִּמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן.
תפלת אדם ארבעה תקונים
תקון עצמו העולם הזה העולם העליון והשם הקדוש
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.