ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 24: בגן עדן שלמטה סוד עליונים - מסע הנשמה ברקיע האותיות ובנהר הדינור עד גאלה › פיסקה 39 (ריב ע"א)

בפעם השניה כשמעלים הנשמה למעלה מעבירים אותה בנהר דינור להפרד מכל מראה העולם

ויקהל · בגן עדן שלמטה סוד עליונים - מסע הנשמה ברקיע האותיות ובנהר הדינור עד גאלה · מאמר 24 · פיסקה 39 · דף ריב ע"א

לשון הזוהר

זִמְנָא תִּנְיָינָא, לְבָתַר דְּיָתְבָא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן דִּלְתַתָּא, כָּל הַהוּא זִמְנָא דְּיָתְבָא וְעַד כְּעַן לָא אִתְפָּרְשַׁת מֵאִינּוּן מִלִּין דְּחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא מִכֹּל וָכֹל. וְכַד סַלְּקִין לָהּ לְעֵילָּא, אִצְטְרִיךְ לְאִתְפָּרְשָׁא, מִכָּל חֵיזוּ וּמִכָּל מִלִּין דִּלְתַתָּא. וְאַעְבְּרוּ לָהּ בְּהַהוּא ׳נְהַר דִּי נוּר׳, כְּדֵין נִשְׁמְתָא אִתְלַבְּנַת בֵּיהּ מִכֹּל וָכֹל. וְנַפְקַת וְאִתְחֲזִיאַת קַמֵּי מָארֵי דְּעָלְמָא בְּרֵיכָא (ד"א ברירא) מִכָּל סִטְרִין. כֵּיוָן דְּאִסְתַּכְּלַת בְּהַהוּא נְהוֹרָא אַתְּסִיאַת וְאִשְׁתְּלִימַת מִכֹּלָּא. וּכְדֵין קַיְימִין אִינּוּן נִשְׁמָתִין בִּלְבוּשִׁין, מִתְעַטְּרִין קַמֵּי מָארֵיהוֹן. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

תרגום

בַּפַּעִם הַשְּׁנִיָּה, אַחַר שֶׁיָּשְׁבָה בְּגַן עֵדֶן שֶׁלְּמַטָּה, כָּל אוֹתוֹ זְמַן שֶׁיָּשְׁבָה וְעַד עַכְשָׁו אֵינָהּ נִפְרֶדֶת מֵאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁל מַרְאֵה הָעוֹלָם הַזֶּה מִכֹּל וָכֹל. וּכְשֶׁמַּעֲלִים אוֹתָהּ לְמַעְלָה, צְרִיכָה לְהִפָּרֵד מִכָּל מַרְאֶה וּמִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁלְּמַטָּה. וּמַעֲבִירִים אוֹתָהּ בְּאוֹתוֹ נְהַר דִּינוּר, וְאָז הַנְּשָׁמָה מִתְלַבֶּנֶת בּוֹ מִכֹּל וָכֹל, וְיוֹצֵאת וְנִרְאֵית לִפְנֵי רִבּוֹן הָעוֹלָם בְּרוּכָה (ברורה) מִכָּל הַצְּדָדִים. כֵּיוָן שֶׁמִּסְתַּכֶּלֶת בְּאוֹתוֹ אוֹר, נִרְפֵּאת וְנִשְׁלֶמֶת מֵהַכֹּל. וְאָז עוֹמְדוֹת אוֹתָן נְשָׁמוֹת בִּלְבוּשִׁים, מִתְעַטְּרִים לִפְנֵי רִבּוֹנָם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: זמנא תניינא, לבתר דיתבא בגנתא דעדן דלתתא, כל ההוא זמנא דיתבא ועד כען לא אתפרשת מאינון מלין דחיזו דהאי עלמא מכל וכל. וכד סלקין לה לעילא, אצטריך לאתפרשא, מכל חיזו ומכל מלין דלתתא. ואעברו לה בההוא ׳נהר די נור׳, כדין נשמתא אתלבנת ביה מכל וכל. ונפקת ואתחזיאת קמי מארי דעלמא בריכא (ד"א ברירא) מכל סטרין. כיון דאסתכלת בההוא נהורא אתסיאת ואשתלימת מכלא. וכדין קיימין אינון נשמתין בלבושין, מתעטרין קמי מאריהון. זכאה חולקיהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי.

התרגום: בפעם השניה, אחר שישבה בגן עדן שלמטה, כל אותו זמן שישבה ועד עכשו אינה נפרדת מאותם דברים של מראה העולם הזה מכל וכל. וכשמעלים אותה למעלה, צריכה להפרד מכל מראה ומכל הדברים שלמטה. ומעבירים אותה באותו נהר דינור, ואז הנשמה מתלבנת בו מכל וכל, ויוצאת ונראית לפני רבון העולם ברוכה (ברורה) מכל הצדדים. כיון שמסתכלת באותו אור, נרפאת ונשלמת מהכל. ואז עומדות אותן נשמות בלבושים, מתעטרים לפני רבונם. אשרי חלקם של הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא.

מן המפרשים

אור החמה: זמנא תניינא וגו' שהיא צריכה כיבוס ולבון לבתר דיתבא בגנתא דעדן דלתתא להתלמד בהסתכלות הצחצחות כנז' והנה ג"ע זה התחתון הוא מעין עולם הגשמי אמנם בהעלותה אל ג"ע העליון צריכה ליבון וטהרה גם מענין ריבוי דביקותה בחומר אפי' בדברים…

אור יקר: כל ההוא זמנא דיתבא לשפיטת דעת יוצרם, והנה גן עדן זה התחתון ביה ואתתברת,

הסולם: זמנא תנינא וכו': פעם שניה, הנשמה מתלבנת באש, (כנ"ל אות שכ"ח) אחר שישבה בגן עדן התחתון כמה שישבה, אשר עד עתה עוד לא נפרדה מכל וכל מן הדברים שבמראה עולם הזה, וכשמעלים אותה למעלה, לגן עדן העליון, צריכה להפרד מכל מראה ומכל דבר…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר