ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 24: בגן עדן שלמטה סוד עליונים - מסע הנשמה ברקיע האותיות ובנהר הדינור עד גאלה › פיסקה 22 (רי ע"ב)

כל הנשמות בלבושי כבוד יושבות על אותו נהר ורוות בצחות ויכולות לסבל

ויקהל · בגן עדן שלמטה סוד עליונים - מסע הנשמה ברקיע האותיות ובנהר הדינור עד גאלה · מאמר 24 · פיסקה 22 · דף רי ע"ב

לשון הזוהר

וְהַהוּא נָהָר דְּנָפִיק מֵעֵדֶן, כָּל אִינּוּן נִשְׁמָתִין בִּלְבוּשֵׁי יְקָר, יַתְבִין עַל הַהוּא נָהָר, וְאִלְמָלֵא הַהוּא לְבוּשָׁא, לָא יַכְלִין לְמִסְבַּל. וּכְדֵין מִתְיַישְּׁבָן, וְרַוָּון בְּאִינּוּן צָחוֹת, וְיַכְלֵי לְמִסְבַּל. וְהַהוּא נָהָר אִיהוּ תִּקּוּנָא דְּנִשְׁמָתִין, לְאִתְיַישְּׁבָא, וּלְאִתְּזְנָא וּלְאִתְהֲנָאָה, מֵאִינּוּן צָחוֹת וְנִשְׁמָתִין אִתְהַקְּנָן (נ"א אתתקנן) עַל הַהוּא נָהָר, וּמִתְיַישְּׁבָן בֵּיהּ.

תרגום

וְאוֹתוֹ נָהָר שֶׁיּוֹצֵא מֵעֵדֶן, כָּל אוֹתָן נְשָׁמוֹת בִּלְבוּשֵׁי כָבוֹד יוֹשְׁבוֹת עַל אוֹתוֹ נָהָר, וְאִלְמָלֵא אוֹתוֹ לְבוּשׁ, לֹא יְכוֹלִים לִסְבֹּל, וְאָז מִתְיַשְּׁבוֹת וְרָווֹת בְּאוֹתָם צָחוֹת וִיכוֹלוֹת לִסְבֹּל. וְאוֹתוֹ נָהָר הוּא תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת לְהִתְיַשֵּׁב וּלְהִזּוֹן וְלֵהָנוֹת מֵאוֹתָן צָחוֹת, וְהַנְּשָׁמוֹת נֶהֱנוֹת (מתתקנות) עַל אוֹתוֹ נָהָר וּמִתְיַשְּׁבוֹת בּוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וההוא נהר דנפיק מעדן, כל אינון נשמתין בלבושי יקר, יתבין על ההוא נהר, ואלמלא ההוא לבושא, לא יכלין למסבל. וכדין מתיישבן, ורוון באינון צחות, ויכלי למסבל. וההוא נהר איהו תקונא דנשמתין, לאתיישבא, ולאתזנא ולאתהנאה, מאינון צחות ונשמתין אתהקנן (נ"א אתתקנן) על ההוא נהר, ומתיישבן ביה.

התרגום: ואותו נהר שיוצא מעדן, כל אותן נשמות בלבושי כבוד יושבות על אותו נהר, ואלמלא אותו לבוש, לא יכולים לסבל, ואז מתישבות ורוות באותם צחות ויכולות לסבל. ואותו נהר הוא תקון הנשמות להתישב ולהזון ולהנות מאותן צחות, והנשמות נהנות (מתתקנות) על אותו נהר ומתישבות בו.

מן המפרשים

אור החמה: וההוא נהר דנפיק מעדן היינו הנהר הגשמי כל אינון נשמתין שרוצים להשביע עצמם מהצחות יתבין על ההוא נהר שהוא מכבה חום צמא כדמיון המים אל נפש עיפה כך דמיון זה הנהר להשביע צמא הנשמה אל הצחות שעל ידי היותם על הנהר זה שהוא מתגשם למטה…

אור יקר: כל אינון נשמתין בלבושי יקר ברנש דתאיב למשתי* כתאיבד למיא, ולהכי נקט לישנא צ״ח כדמסיק שהוא לשון צמא והיה לו לומר צח״י צחות, לזה אמר חכי.

הסולם: וההוא נהר וכו': ונהר ההוא היוצא מעדן, כל אלו הנשמות יושבות בלבושי יקר על נהר ההוא, ולולא לבוש ההוא לא היו יכולות לסבול את האורות, ואז מתישבות ורוות בצחות האלו, ויכולות לסבול. ונהר ההוא הוא תקון של הנשמות להתישב ולהזון ולהנות…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר