הנהר היוצא מעדן סוד לחכמים והנשמה תאבה לראות באור העליון כתאב לשתות מים
ויקהל · בגן עדן שלמטה סוד עליונים - מסע הנשמה ברקיע האותיות ובנהר הדינור עד גאלה · מאמר 24 · פיסקה 21 · דף רי ע"ב
לשון הזוהר
וְהַאי נָהָר דְּנָפִיק מֵעֵדֶן לְתַתָּא, רָזָא אִיהוּ לְחַכִּימִין, בְּרָזָא דִּכְתִּיב, ׳וְהִשְׁבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ׳ (ישעיהו נח, יא). וּמִלָּה דָּא אִתְפְּרַשׁ לְעֵילָּא וְתַתָּא. נִשְׁמְתָא דְּנַפְקָא מֵהַאי עָלְמָא דְּחַשׁוֹכָא, אִיהִי תָּאִיבַת לְמֵחמֵי בִּנְהִירוּ דְּעָלְמָא עִלָּאָה, כְּהַאי בַּר נָשׁ דְּתָאִיב לְמִשְׁתֵּי בִּתְאִיבוּ לְמַיָּא, הָכִי כָּל חַד וְחַד, אִיהוּ צַחְצָחוֹת, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, (ישעיהו ה, יג) צִחֵה צָמָא. צָמָא, מֵאִינּוּן צָחוֹת דִּנְהוֹרִין דְּגִּנְתָּא וּרְקִיעָא וְהֵיכָלִין דְּגִּנְתָּא.
תרגום
וְהַנָּהָר הַזֶּה שֶׁיּוֹצֵא מֵעֵדֶן לְמַטָּה הוּא סוֹד לַחֲכָמִים בְּסוֹד הַכָּתוּב, ׳וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךְ׳. וְהַדָּבָר הַזֶּה הִתְפָּרֵשׁ לְמַעְלָה וָמַטָּה. הַנְּשָׁמָה שֶׁיּוֹצֵאת מֵעוֹלַם הַחֹשֶׁךְ הַזֶּה, הִיא תְאֵבָה לִרְאוֹת בְּאוֹר הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן כְּאָדָם הַזֶּה שֶׁתָּאֵב לִשְׁתּוֹת מַיִם בְּתַאֲוָה. כָּךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא צַחְצָחוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳צִחֵה צָמָא׳ (ישעיה ה, יג) - צָמָא, מֵאוֹתָם צָחוֹת שֶׁל אוֹרוֹת שֶׁל הַגָּן וְהָרָקִיעַ וְהַהֵיכָלוֹת שֶׁל הַגָּן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והאי נהר דנפיק מעדן לתתא, רזא איהו לחכימין, ברזא דכתיב, ׳והשביע בצחצחות נפשך׳ (ישעיהו נח, יא). ומלה דא אתפרש לעילא ותתא. נשמתא דנפקא מהאי עלמא דחשוכא, איהי תאיבת למחמי בנהירו דעלמא עלאה, כהאי בר נש דתאיב למשתי בתאיבו למיא, הכי כל חד וחד, איהו צחצחות, כמה דאת אמר, (ישעיהו ה, יג) צחה צמא. צמא, מאינון צחות דנהורין דגנתא ורקיעא והיכלין דגנתא.
התרגום: והנהר הזה שיוצא מעדן למטה הוא סוד לחכמים בסוד הכתוב, ׳והשביע בצחצחות נפשך׳. והדבר הזה התפרש למעלה ומטה. הנשמה שיוצאת מעולם החשך הזה, היא תאבה לראות באור העולם העליון כאדם הזה שתאב לשתות מים בתאוה. כך כל אחד ואחד הוא צחצחות, כמו שנאמר ׳צחה צמא׳ (ישעיה ה, יג) - צמא, מאותם צחות של אורות של הגן והרקיע וההיכלות של הגן.
מן המפרשים
אור החמה: נשמתא נפקת מהאי עלמא דחשוכא המחשכת עיני חמדתה אזי היא תאיבת למחמי בהאי בר נש דתאיב למשתי וגומר שאין אז הגוף המסך המבדיל ולהכי נקט לישנא צ"ח כדמסיק שהוא לשון צמא והיה לו לומר צחי צחות לז"א הכי כל חד וחד איהו צח וצמא מאינון צחות…
אור יקר: כל חד וחד איהר צחצהות צהא, צמא מאיגון צחת דנהורין דגנתא ורקיעא והיכלא דגנתא, ואלמלא ההוא לבוש׳ לא יכלין למסכל, וההוא נהר דנפיק מעדן.
הסולם: והאי נהר דנפיק מעדן וכו': ונהר הזה היוצא מעדן בג"ע שלמטה, הוא סוד לחכמים, בסוד שכתוב, והשביע בצחצחות נפשך. ודבר זה מתבאר למעלה ולמטה. כי הנשמה היוצאת מעולם הזה החושך, היא משתוקקת לראות באור של עולם העליון, כאדם הזה המשתוקק…