הרוח נהנית כל הימים מרוח עתיק כל העתיקים ובשבת מתענגת בסעודות המהימנותא
ויקהל · נוספת רוח נשמה בשבת - סוד הזווג בלילה ועטור הנקדה מלמעלה ומלמטה · מאמר 14 · פיסקה 6 · דף רד ע"ב
לשון הזוהר
הַאי רוּחָא, אִתְהֲנֵי כָּל שִׁיתָא יוֹמִין, מֵרוּחָא עִלָּאָה דְּעַתִּיקָא דְּכָל עַתִּיקִין. וּבְיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, כֵּיוָן דְּנָחִית, וְאִתְסָחֵי בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן בְּלֵילְיָא, אִתְעַנָּג (ר"ח ע"א, צ"ח ע"ב) מֵעִנּוּגָא דְּגוּפָא, בִּסְעוּדָתֵי דִּמְהֵימְנוּתָא, וְאִתְעַטָּר (נ"א ואתענג) הַאי רוּחָא מֵעֵילָּא וְתַתָּא, וְאִתְרַוֵי בְּכָל סִטְרִין, בְּעִטְרָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא.
תרגום
הָרוּחַ הַזּוֹ נֶהֱנֵית כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים מֵהָרוּחַ הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל עַתִּיק כָּל הָעַתִּיקִים, וְכֵיוָן שֶׁיּוֹרֶדֶת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְרוֹחֶצֶת בְּגַן עֵדֶן בַּלַּיְלָה, מִתְעַנֶּגֶת מֵעֹנֶג הַגּוּף בַּסְּעוּדוֹת שֶׁל הַמְּהֵימְנוּתָא, וּמִתְעַטֶּרֶת (ומתעגגת) הָרוּחַ הַזּוֹ מִמַּעְלָה וּמִמַּטָּה, וְנִרְוֵית בְּכָל הַצְּדָדִים בָּעֲטָרָה (בענג) שֶׁלְּמַעְלָה וּמַטָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: האי רוחא, אתהני כל שיתא יומין, מרוחא עלאה דעתיקא דכל עתיקין. וביומא דשבתא, כיון דנחית, ואתסחי בגנתא דעדן בליליא, אתענג (ר"ח ע"א, צ"ח ע"ב) מענוגא דגופא, בסעודתי דמהימנותא, ואתעטר (נ"א ואתענג) האי רוחא מעילא ותתא, ואתרוי בכל סטרין, בעטרא דלעילא ותתא.
התרגום: הרוח הזו נהנית כל ששת הימים מהרוח העליונה של עתיק כל העתיקים, וכיון שיורדת ביום השבת ורוחצת בגן עדן בלילה, מתענגת מענג הגוף בסעודות של המהימנותא, ומתעטרת (ומתעגגת) הרוח הזו ממעלה וממטה, ונרוית בכל הצדדים בעטרה (בענג) שלמעלה ומטה.
מן המפרשים
הסולם: האי רוחא אתהני וכו': רוח הזה נהנה כל ששת הימים מרוח עליון של עתיק דכל עתיקין. וביום השבת כיון שירד ורחץ בגן עדן בלילה, הוא מתענג מתענוג הגוף בסעודת האמונה, ונתעטר רוח הזה מלמעלה ומלמטה, ומקומו בכל הצדדים, דהיינו בחכמה ובחסדים,…