נוספת רוח נשמה בשבת
סוד הזווג בלילה ועטור הנקדה מלמעלה ומלמטה
כשעולה הנקדה ומתעטרת כל השמחה למעלה ולמטה ובלילה זה אורה מתפשט על העולם
כְּשֶׁהַנְּקֹֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה הַזּוֹ עוֹלָה, וְנִרְאֵית וּמִתְקַשֶּׁטֶת, (אוֹתָהּ נְקֻדָּה תחתונהכאשרעולהלהתעטרבאבות) אָז כָּל הַשִּׂמְחָה נִמְצֵאת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְכָל הָעוֹלָמוֹת בְּשִׂמְחָה. וּבַלַּיְלָה הַזֶּה הַנְּקֻדָּה הַזּוֹ אוֹרָהּ מִתְפַּשֵּׁט, וּפוֹרֵשׂ כְּנָפָיו עַל הָעוֹלָם, וְכָל הַשַּׁלִּיטִים הָאֲחֵרִים מָעֳבָרִים, וְנִמְצֵאת שְׁמִירָה עַל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
הַאי נְקוּדָה תַּתָּאָה כַּד סַלְּקָא וְאִתְחַזִית, וְאִתְקַשִּׁיטַת. (ס"א האי נקודה תתאה כד סלקא לאתעטרא באבהן) כְּדֵין כָּל חֶדְוָה אִשְׁתְּכַח לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְעָלְמִין כֻּלְּהוּ בְּחֶדְוָה. וּבְהַאי לֵילְיָא, הַאי נְקוּדָה אִתְפָּשַׁט נְהוֹרָאָה, וּפָרִישׂ גַּדְפּוֹי עַל עָלְמָא, וְכָל שִׁלְטוֹנִין אַחֲרָנִין מִתְעַבְּרָן, וּנְטִירוּ אִשְׁתְּכַח עַל עָלְמָא.
אז נוספת רוח נשמה יתרה בישראל ובה שוכחים כל עצב וחמה אלא שמחה
וְאָז נוֹסֶפֶת רוּחַ נְשָׁמָה בְּיִשְׂרָאֵל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וּבְאוֹתָהּ נְשָׁמָה יְתֵרָה שׁוֹכְחִים כָּל הָעֶצֶב וְהַחֵמָה, וּכְלוּם לֹא נִמְצָא פְּרָט לַשִּׂמְחָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁיּוֹרֶדֶת וְנוֹסֶפֶת בִּבְנֵי הָעוֹלָם, כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת, רוֹחֶצֶת בַּבְּשָׂמִים שֶׁל גַּן עֵדֶן, וְיוֹרֶדֶת וְשׁוֹרָה עַל הָעָם הַקָּדוֹשׁ. אַשְׁרֵיהֶם כְּשֶׁהָרוּחַ הַזּוֹ מִתְעוֹרֶרֶת.
בלשון הזוהר
וּכְדֵין אִתּוֹסָף רוּחַ נִשְׁמְתָא בְּיִשְׂרָאֵל, עַל כָּל חַד וְחַד, וּבְהַהִיא נִשְׁמְתָא יְתֵירָא, נַשְׁיָין כָּל עִצְבָּא וְחֵימָתָא, וְלָא אִשְׁתְּכַח בַּר חֶדְוָה, לְעֵילָּא וְתַתָּא. הַהוּא רוּחָא דְּנָחִית וְאִתּוֹסַף בִּבְנֵי עָלְמָא, כַּד נָחִית, אִתְסָחֵי בְּבוּסְמִין דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וְנָחִית וְשָׁרָא עַל עַמָּא קַדִּישָׁא, זַכָּאִין אִינּוּן, כַּד הַאי רוּחָא אִתְעָר.
יורדות עם הרוח שששים מרכבות מעטרות לגן עדן והכרוזים קוראים אשריכם ישראל
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאוֹתָהּ רוּחַ יוֹרֶדֶת, יוֹרְדִים עִמָּהּ לְתוֹךְ גַּן הָעֵדֶן שִׁשִּׁים מֶרְכָּבוֹת מְעֻטָּרוֹת לְשִׁשָּׁה צְדָדִים. וּכְשֶׁמַּגִּיעִים לְגַן עֵדֶן, אֲזַי כָּל אוֹתָן הָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן, כֻּלָּן מִתְעוֹרְרוֹת לְאוֹתָהּ (מִתְעַטְּרוֹת בְּאוֹתָהּ) רוּחַ. הַכָּרוֹזִים קוֹרְאִים וְאוֹמְרִים: אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, הָעָם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁרְצוֹן רִבּוֹנְכֶם מִתְעוֹרֵר אֲלֵיכֶם.
בלשון הזוהר
בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּהַהוּא רוּחָא נָחִית נַחְתִּין עִמָּהּ לְגוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן, שִׁתִּין רְתִיכִין, מִתְעַטְּרִין לְשִׁית סִטְרִין. וְכַד מָטֵי לְגִנְתָּא דְּעֵדֶן, כְּדֵין כָּל אִינּוּן רוּחִין וְנִשְׁמָתִין דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, כֻּלְּהוּ (מתערי לההוא מתעטרי (נ"א בההוא)) רוּחָא. כְּרוּזֵי קָרֵי וְאָמַר, זַכָּאִין אַתּוּן יִשְׂרָאֵל, עַמָּא קַדִּישָׁא, דִּרְעוּתָא דְּמָארִיכוֹן אִתְּעַר לְגַּבַּיְיכוּ.
סוד הסודות - הרוח הזו התפשטות הנקדה סוד השבת ששרוי למטה וצריך לשמרה
סוֹד הַסּוֹדוֹת לְיוֹדְעֵי הַחָכְמָה. אַשְׁרֵיהֶם כְּשֶׁרוּחַ זוֹ מִתְעוֹרֶרֶת. הָרוּחַ הַזּוֹ הִיא הִתְפַּשְּׁטוּת הַנְּקֻדָּה הַזּוֹ, וְיוֹצֵאת מִמֶּנָּה וּמִתְפַּשֶּׁטֶת בָּעוֹלָם, וְאוֹתָהּ הִיא סוֹד הַשַּׁבָּת שֶׁשָּׁרוּי לְמַטָּה, וְעַל כָּךְ כָּתוּב בּוֹ שְׁמִירָה, ׳וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, לֹא כָתוּב שַׁבָּת, אֶלָּא אֶת הַשַּׁבָּת, לְרַבּוֹת אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁשּׁוֹרָה עַל הַכֹּל, וְצָרִיךְ לִשְׁמֹר אוֹתָהּ הוֹאִיל וְעוֹמֶדֶת עִם הָאָדָם׳ (שמות לא) - וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ׳ (ישעיה נו, ו).
בלשון הזוהר
רָזָא דְּרָזִין לְיַדְעֵי חָכְמְתָא, זַכָּאִין אִינּוּן כַּד הַאי רוּחָא אִתְעָר. הַאי רוּחָא אִיהוּ אִתְפַּשְּׁטוּתָא דְּהַאי נְקוּדָה, וְנָפְקָא מִינָּהּ, וְאִתְפַּשְּׁטָא בְּעָלְמָא, וְהַהוּא הֲוֵי רָזָא דְּשַׁבָּת, דְּשָׁרָא לְתַתָּא, וְעַל דָּא כְּתִיב בֵּיהּ שְׁמִירָה, ׳וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת׳ (שמות לא, טז), וְהָא אוּקְמוּהָ, שַׁבָּת לָא כְּתִיב, אֶלָּא אֶת הַשַּׁבָּת, לְאַסְגָּאָה הַהוּא רוּחָא דְּשָׁרֵי עַל כֹּלָּא, וְאִצְטְרִיךְ לְנַטְרָא לֵיהּ, הוֹאִיל וְקַיְּימָא עִמֵּיהּ דְּבַר נָשׁ, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ׳ (ישעיהו נו, ו).
הרוח נהנית ביום זה מהנאת ישראל ומענשם ולכן צריך לענגה בשלש סעודות
בַּסּוֹד הַזֶּה יֵשׁ סוֹד אַחֵר. הָרוּחָ הַזּוֹ נֶהֱנֵית בַּיּוֹם הַזֶּה מֵהֲנָאָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמֵהָעֹנֶשׁ שֶׁלָּהֶם, וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לָתֵת לָהּ עֹנֶג בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּשָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת שֶׁל שְׁלֹשׁ דַּרְגוֹת הַמְּהֵימְנוּתָא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, וְזוֹ נוֹטֶלֶת שִׂמְחָה וָעֹנֶג בְּאוֹתָן סְעוּדוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ מִי שֶׁמְּהַנֶּה אוֹתָהּ וּמְעַנֵּג אוֹתָהּ בַּיּוֹם הַזֶּה.
בלשון הזוהר
בְּהַאי רָזָא אִית רָזָא אַחֲרָא. הַאי רוּחָא, אִתְהֲנִי בְּהַאי יוֹמָא, מֵהֲנָאוֹתָן דְּיִשְׂרָאֵל, וּמֵעִנּוּגָא דִּלְהוֹן, וּבְגִין דָּא, בָּעֵי לְמֵיהַב לֵיהּ עִנּוּגָא, בְּמֵיכְלָא וּבְמִשְׁתְּיָא, תְּלָת זִמְנִין, בִּתְלַת סְעוּדָתִין, דִּתְלַת דַּרְגֵּי מְהֵימְנוּתָא, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. וְהַאי נָטִיל חֶדְוָה וְעִנּוּגָא, בְּאִינּוּן סְעוּדָתֵי דְּיִשְׂרָאֵל. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, מַאן דְּאַהֲנֵי לֵיהּ, וּמְעַנֵג לֵיהּ, בְּהַאי יוֹמָא.
הרוח נהנית כל הימים מרוח עתיק כל העתיקים ובשבת מתענגת בסעודות המהימנותא
הָרוּחַ הַזּוֹ נֶהֱנֵית כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים מֵהָרוּחַ הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל עַתִּיק כָּל הָעַתִּיקִים, וְכֵיוָן שֶׁיּוֹרֶדֶת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְרוֹחֶצֶת בְּגַן עֵדֶן בַּלַּיְלָה, מִתְעַנֶּגֶת מֵעֹנֶג הַגּוּף בַּסְּעוּדוֹת שֶׁל הַמְּהֵימְנוּתָא, וּמִתְעַטֶּרֶת (ומתעגגת) הָרוּחַ הַזּוֹ מִמַּעְלָה וּמִמַּטָּה, וְנִרְוֵית בְּכָל הַצְּדָדִים בָּעֲטָרָה (בענג) שֶׁלְּמַעְלָה וּמַטָּה.
בלשון הזוהר
הַאי רוּחָא, אִתְהֲנֵי כָּל שִׁיתָא יוֹמִין, מֵרוּחָא עִלָּאָה דְּעַתִּיקָא דְּכָל עַתִּיקִין. וּבְיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, כֵּיוָן דְּנָחִית, וְאִתְסָחֵי בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן בְּלֵילְיָא, אִתְעַנָּג (ר"ח ע"א, צ"ח ע"ב) מֵעִנּוּגָא דְּגוּפָא, בִּסְעוּדָתֵי דִּמְהֵימְנוּתָא, וְאִתְעַטָּר (נ"א ואתענג) הַאי רוּחָא מֵעֵילָּא וְתַתָּא, וְאִתְרַוֵי בְּכָל סִטְרִין, בְּעִטְרָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא.
הואיל ועומד עם האדם צריך לשמרו וזהו את השבת חלק ירשה לנו כאחד
וְהוֹאִיל וְעוֹמֵד עִם הָאָדָם, צָרִיךְ לוֹ לִשְׁמֹר אוֹתוֹ, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת׳ (שמות לא, טז) - אֶת הַשַּׁבָּת - שַׁבָּת זוֹ הִיא נְקֻדָּה תַּחְתּוֹנָה. אֶת הַשַּׁבָּת - זוֹהִי אוֹתָהּ רוּחַ, הִתְפַּשְּׁטוּתָהּ שֶׁל אוֹתָהּ נְקֻדָּה. אוֹתָהּ הַהִתְפַּשְּׁטוּת, כְּשֶׁנּוֹסָפוֹת קְדֻשּׁוֹת וּבְרָכוֹת מִלְמַעְלָה עַל אוֹתָהּ נְקֻדָּה, הַכֹּל נָאוֹר, וְנַעֲשֵׂית רוּחַ מְאִירָה בְּכָל הַצְּדָדִים, מִתְחַלֵּק לְמַעְלָה וּמֵאִיר, וְנֶחֱלָק לְמַטָּה וּמֵאִיר. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לא, יז), חֵלֶק יְרֻשָּׁה יֵשׁ לָנוּ כְּאֶחָד.
בלשון הזוהר
וְהוֹאִיל וְקַיְּימָא עִמֵּיהּ דְּבַר נָשׁ, אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְנַטְרָא לֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת׳. שַׁבָּת, דָּא הוּא הַהִיא נְקוּדָה תַּתָּאָה. אֶת הַשַּׁבָּת, דָּא הוּא הַאי רוּחָא, אִתְפַּשְּׁטוּתָא דְּהַהִיא נְקוּדָה. הַהוּא אִתְפַּשְּׁטוּתָא, כַּד אִתּוֹסָף קִדּוּשָׁן וּבִרְכָּאן מִלְּעֵילָּא, עַל הַהִיא נְקוּדָה, אִתְנְהִיר כֹּלָּא, וְאִתְעָבִיד רוּחָא נְהִירָא בְּכָל סִטְרִין, אִתְפְּלַג לְעֵילָּא וְנָהִיר. וְאִתְפְּלַג לְתַתָּא וְנָהִיר. וְדָא הוּא דִּכְתִּיב ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנִי יִשְׂרָאֵל׳ חוּלָק אַחֲסָנָא אִית לָן כַּחֲדָא.
החלק העליון מתעטר מהענג העליון והחלק התחתון מתעטר מהענג שלמטה בסעודות ובלבושי כבוד
הַחֵלֶק שֶׁלְּמַעְלָה מִתְעַטֵּר בַּיּוֹם הַזֶּה מֵהָעֹנֶג הָעֶלְיוֹן הַקָּדוֹשׁ, וְנֶהֱנֶה מֵהַזִּיו הָעֶלְיוֹן שֶׁל עַתִּיק כָּל הָעַתִּיקִים. הַחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן מִתְעַטֵּר בַּיּוֹם הַזֶּה מֵהָעֹנֶג שֶׁלְּמַטָּה שֶׁנֶּהֱנֶה בַּסְּעוּדוֹת הַלָּלוּ, וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְעַנְּגוֹ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, בִּלְבוּשֵׁי כָבוֹד וּבְשִׂמְחַת הַכֹּל.
בלשון הזוהר
חוּלָקָא דִּלְעֵילָּא, אִתְעֲטָּר בְּהַאי יוֹמָא, מֵעִנּוּגָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, וְאִתְהֲנֵי מִזִּיוָא עִלָּאָה דְּעַתִּיקָא דְּכָל עַתִּיקִין. חוּלָקָא תַּתָּאָה, אִתְעֲטָּר בְּהַאי יוֹמָא, מֵעִנּוּגָא דִּלְתַּתָּא, דְּאִתְהֲנֵי בְּהָנֵי סְעוּדָתֵי. וְעַל דָּא, בָּעֵי לְעַנְּגָא לֵיהּ, בְּמֵיכְלָא וּבְמִשְׁתְּיָא בִּלְבוּשֵׁי יְקָר, וּבְחֶדְוָה דְּכֹלָּא.
כשמתעטר החלק למטה עולה ומתחבר בחלק האחר והנקדה נוטלת הכל מבוצינא קדישא
וּכְשֶׁמִּתְעַטֵר הַחֵלֶק הַזֶּה לְמַטָּה וְנִשְׁמָר כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, עוֹלֶה לְמַעְלָה, וּמִתְחַבֵּר בְּאוֹתוֹ חֵלֶק אַחֵר. וְהַנְּקֻדָּה הַזּוֹ נוֹטֶלֶת הַכֹּל מִמַּעְלָה וּמִמַּטָּה, וְנִכְלֶלֶת מִכָּל הַצְּדָדִים. וּמִשּׁוּם שֶׁמִּתְעַטֶּרֶת בְּשַׁבָּת מִמַּעְלָה וּמִמַּטָּה, כָּל שְׁאָר הַיָּמִים נוֹתְנִים כֹּחַ לַכֹּל, וְנוֹתְנִים לָהּ שִׁלְטוֹן מִמַּעְלָה וּמִמַּטָּה. וּבְסוֹדוֹת סִפְרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ נִמְצָא הַסּוֹד הַזֶּה, וּבֵאֵר אוֹתוֹ בּוּצִינָא קַדִּישָׁא. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
וְכַד מִתְעַטְּרָא הַאי חוּלָקָא לְתַתָּא, וְאִתְנְטִיר כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ, סַלְּקָא לְעֵילָּא, וְאִתְחַבְּרָא בְּהַהוּא חוּלָקָא אַחֲרָא. וְהַאי נְקוּדָה נָטִיל כֹּלָּא מֵעֵילָּא וְתַתָּא, וְאִתְכְּלִילָא מִכָּל סִטְרִין. וּבְגִין דְּמִתְעַטְּרָא בְּשַׁבָּת, מֵעֵילָּא וּמִתַּתָּא, כָּל שְׁאָר יוֹמִין יָהִיב חֵילָא לְכֹלָּא, וְאִתְיְיהִיב לֵיהּ שׁוּלְטָנוּ מֵעֵילָּא וּמִתַּתָּא. וּבְרָזִין דְּסִפְרָא דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, אִשְׁתְּכַח רָזָא דָּא, וְאוּקְמוּהָ בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.
כתוב וינפש - וי נפש שאבדה מה שאבדה באדם נפש המושכת הרוח מערב שבת
כָּתוּב וַיִּנָּפַשׁ, וּפֵרְשׁוּהָ - וַי נֶפֶשׁ שֶׁאָבְדָה, וְיָפֶה הוּא. אֲבָל אִם כָּךְ, וַי לַגּוּף הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, שֶׁמִּמֶּנּוּ אָבְדָה נֶפֶשׁ! אֲבָל סוֹד הַדָּבָר - בָּאָדָם יֵשׁ נֶפֶשׁ שֶׁנּוֹטֶלֶת וּמוֹשֶׁכֶת אֵלָיו אֶת הָרוּחַ הַזּוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְאוֹתָהּ הָרוּחַ שְׁרוּיָה בְּתוֹךְ אוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ וְדָרָה בָּהּ כָּל יוֹם הַשַּׁבָּת, וְאָז אוֹתָהּ נֶפֶשׁ יְתֵרָה הִיא בְּרִבּוּי וְתוֹעֶלֶת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיְתָה.
בלשון הזוהר
כְּתִיב וַיִּנָּפַשׁ, וְאוּקְמוּהָ וַוי נֶפֶשׁ דְּאַבְדַת וְשַׁפִּיר אִיהוּ. אֲבָל אִי הָכִי וַוי גּוּפָא אִצְטְרִיךְ לְמֵימַר, דְּמִנֵּיהּ אַבְדַת נֶפֶשׁ. אֲבָל רָזָא דְּמִלָּה, בְּבַר נָשׁ אִית נֶפֶשׁ, דְּנַטְלָא וּמָשִׁיךְ לְגַבֵּיהּ לְהַאי רוּחָא מֵעֶרֶב שַׁבָּת. וְהַהוּא רוּחָא שַׁרְיָא בְּגַוָּוה דְּהַהִיא נֶפֶשׁ, וְדַיְירָא בָּהּ כָּל יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא. וּכְדֵין, הַהוּא נֶפֶשׁ, יְתֵירָה בְּרִבּוּיָא וְתוֹעַלְתָּא יַתִּיר מִמַּה דְּהֲוָה.
כל נפשות ישראל מתעטרות בשבת ברוח זו וכשיוצאת שבת אבדה אותה עטרה עליונה
וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, כָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְּרוֹת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְהָעֲטָרָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁשּׁוֹרָה הָרוּחַ הַזּוֹ בְּתוֹכָם. כֵּיוָן שֶׁיּוֹצֵאת שַׁבָּת וְאוֹתָהּ רוּחַ עוֹלָה לְמַעְלָה, אֲזַי וַי לַנֶּפֶשׁ שֶׁאִבְּדָה מַה שֶּׁאִבְּדָה. אִבְּדָה אוֹתָהּ עֲטָרָה עֶלְיוֹנָה וְאוֹתוֹ כֹּחַ קָדוֹשׁ שֶׁהָיָה בָּהּ. וְזֶהוּ וַיִּנָּפַשׁ, וַי נֶפֶשׁ, שֶׁאִבְּדָה מַה שֶּׁאִבְּדָה.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא תָּנִינָן, כָּל נַפְשָׁאן דְּיִשְׂרָאֵל מִתְעַטְּרָן בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, וְעִטְרָא דִּלְהוֹן, דְּשַׁרְיָא הַאי רוּחָא בְּגַּוַּויְיהוּ. כֵּיוָן דְּנָפַק שַׁבְּתָא, וְהַהוּא רוּחָא סַלְּקָא לְעֵילָּא, כְּדֵין וַוי לְנֶפֶשׁ, דְּאַבְדַת מַה דְּאַבְדַת. אַבְדַת הַהוּא עִטְרָא עִלָּאָה, וְהַהוּא חֵילָא קַדִּישָׁא דְּהֲוָה בָּה, וְדָא הוּא וַיִּנָּפַשׁ, וַוי נֶפֶשׁ, דְּאַבְדַת מַה דְּאַבְדַת.
עונת החכמים מליל שבת לליל שבת - שאלתי בוצינא קדישא הזוג נמצא בלילה זה
עוֹנַת הַחֲכָמִים שֶׁיּוֹדְעִים הַסּוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנִים, מִלֵּיל שַׁבָּת לְלֵיל שַׁבָּת, וּפֵרְשׁוּהָ. אֲבָל סוֹד זֶה שָׁאַלְתִּי אֶת בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, שֶׁהֲרֵי רָאִינוּ שֶׁהַכֶּתֶר הַתַּחְתּוֹן הַזֶּה לוֹקֵחַ מַה שֶּׁלּוֹקֵחַ בַּיּוֹם, וּבַלַּיְלָה נוֹתֵן מָזוֹן לְכָל צְבָאוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, שֶׁכָּתוּב ׳וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ׳ (משלי לא, טו) - לוֹקַחַת בַּיּוֹם וְנוֹתֶנֶת בַּלַּיְלָה. וְעַכְשָׁו אָמַר מֹר, שֶׁהַזִּוּוּג נִמְצָא בַּלַּיְלָה הַזֶּה?
בלשון הזוהר
עוֹנָתָן דְּחַכִּימִין, דְּיַדְעֵי רָזִין עִלָּאִין, מִלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא לְלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא, וְאוֹקְמוּהָ. אֲבָל מִלָּה דָּא שָׁאִילְנָא לְבוּצִינָא קַדִּישָׁא, דְּהָא חָזֵינָן דְּהַאי כִּתְרָא תַּתָּאָה, נַקְטָא מַה דְּנַקְטָא בִּימָמָא, וּבְלֵילְיָא יָהִיב מְזוֹנָא לְכָל חֵילֵיהּ, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, ׳וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ׳ (משלי לא, טו). נַקְטָא בִּימָמָא, וְיָהֲבָא בְּלֵילְיָא. וְהַשְׁתָּא אָמַר מַר דְּזִוּוּגָא אִשְׁתְּכַח בְּהַאי לֵילְיָא.
ודאי הזוג נמצא בלילה זה שהרי אז מפרישה נשמות לחכמים לצדיקים ולחסידים
אָמַר, וַדַּאי שֶׁהַזִּוּוּג נִמְצָא בַּלַּיְלָה הַזֶּה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁבַּלַּיְלָה הַזֶּה מַפְרִישָׁה נְשָׁמוֹת לְכָל אוֹתָם הַחֲכָמִים שֶׁיּוֹדְעִים אֶת סוֹדוֹת הַחָכְמָה, וְהַחִבּוּר וְהַזִּוּוּג לֹא נִמְצָא בְּיוֹם אַחֵר בְּכָל הַשִּׂמְחָה בְּלִי עִרְבּוּבְיָה (אֶלָּא בִּשְׁבִיל זֶה) אַחֶרֶת כְּמוֹ זֶה. מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָן נְשָׁמוֹת שֶׁמְּחַלֶּקֶת, מְחַלֶּקֶת אוֹתָן לַחֲכָמִים, לְצַדִּיקִים וְלַחֲסִידִים כָּרָאוּי. (וְעוֹד, בְּכָל) וּבְכָל לַיְלָה וְלַיְלָה נִמְצָא זִוּוּג וַדַּאי. מָתַי? בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. אֲבָל לֹא בְּכָל הַצְּדָדִים כְּמוֹ בַּזִּוּוּג הַזֶּה.
בלשון הזוהר
אָמַר, וַדַּאי זִוּוּגָא אִשְׁתְּכַח בְּלֵילְיָא דָּא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּהַאי לֵילְיָא, אַפְרִישַׁת נִשְׁמָתִין לְכָל אִינּוּן חַכִּימִין, דְּיַדְעִין רָזִין דְּחָכְמְתָא. וְחִבּוּרָא, וְזִוּוּגָא, לָא אִשְׁתְּכַח בְּיוֹמָא אַחֲרָא בְּכָל חֶדְוָה, בְּלָא עִרְבּוּבְיָא (ס"א אלא בגין דא) אַחֲרָא, כְּגוֹן דָּא. בְּגִין דְּאִינּוּן נִשְׁמָתִין דִּפְלִיגַת, פְלִיגַת לוֹן בְּחַכִּימִין, בְּצַדִּיקִים, בַּחֲסִידֵי כְּדְקָא יֵאוֹת. (ס"א ותו בכל) וּבְכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, זִוּוּגָא אִשְׁתְּכַח וַדַּאי. אֵימָתַי בְּפַלְגוּת לֵילְיָא. וְהָא אוֹקִימְנָא. אֲבָל לָא בְּכָל סִטְרִין כְּהַאי זִוּוּגָא.
חכמי הסודות צריכים לסדר תשמישם בלילה זה שרוח עליונה קדושה יורדת לבנים קדושים
וּמִשּׁוּם כָּךְ, הַחֲכָמִים שֶׁיּוֹדְעִים הַסּוֹדוֹת, צְרִיכִים לְסַדֵּר תַּשְׁמִישָׁם בַּלַּיְלָה הַזֶּה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת יֵשׁ לָהֶם רוּחַ אַחֶרֶת שֶׁשּׁוֹרָה עַל הָעוֹלָם, וּבַלַּיְלָה הַזֶּה יֵשׁ לָהֶם רוּחַ אַחֶרֶת קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה שֶׁיּוֹרֶדֶת לְבָנִים קְדוֹשִׁים, וְאוֹתָהּ רוּחַ נוֹשֶׁבֶת מֵעַתִּיק (הַקָּדוֹשׁ) כָּל הָעַתִּיקִים, וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ הַנְּקֵדָּה הַתַּחְתּוֹנָה לָתֵת לָהּ מְנוּחָה לַכֹּל. וְזֶה מִתְחַלֵּק לְכָל הַצְּדָדִים, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לא, יז).
בלשון הזוהר
וּבְגִין דָּא, חַכִּימִין דְּיַדְעִין רָזִין, בַּעְיָין לְסַדְּרָא שִׁמּוּשָׁא דִּלְהוֹן, בְּהַאי לֵילְיָא. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּכָל יוֹמֵי דְּשַׁבְּתָא, אִית לוֹן רוּחָא אַחֲרָא דְּשָׁרָא עַל עָלְמָא, וּבְהַאי לֵילְיָא אִית לוֹן רוּחָא אַחֲרָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, דְּנַחְתָּא לִבְנִי קַדִּישִׁין, וְהַהוּא רוּחָא נָשִׁיב מֵעַתִּיקָא דְּכָל עַתִּיקִין, וְנַחְתָּא לְגוֹ נְקוּדָה תַּתָּאָה, לְמֵיהַב בָּהּ נַיְיחָא לְכֹלָּא, וְדָא אִתְפְּלִיג לְכָל סִטְרִין, לְעֵילָּא וְתַתָּא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳.
כשיושבים באותה רוח עליונה צריכים לשמש מטתם להוריש נשמות קדושות לבניהם
וּכְשֶׁאוֹתָם חֲכָמִים יוֹשְׁבִים בְּאוֹתָהּ רוּחַ קְדוֹשָׁה, הָרוּחַ הָעֶלְיוֹנָה, צְרִיכִים לְשַׁמֵּשׁ אֶת מִטָּתָם, שֶׁהָרוּחַ הַזּוֹ מַמְשִׁיכָה אַחֲרֶיהָ לְמַטָּה אֶת כָּל אוֹתָן נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְיוֹרְשִׁים קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים בָּרוּחַ הַזּוֹ נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת לִבְנֵיהֶם כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
וְכַד אִינּוּן חַכִּימִין, יַתְבִין בְּהַהוּא רוּחָא קַדִּישָׁא, רוּחָא עִלָּאָה, בָּעָאן לְשַׁמְּשָׁא עַרְסַיְיהוּ, דְּהַאי רוּחָא אַמְשִׁיךְ אֲבַתְרֵיהּ לְתַתָּא, כָּל אִינּוּן נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין, וְיָרְתִין קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, בְּהַאי רוּחָא, נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין לִבְנֵיהוֹן כְּדְקָא יֵאוֹת.
סכת שלום פרוסה על ישראל בשבת
סוד השמירה מהמקטרגים ושמחת יום הנשמות
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.