סכת שלום פרוסה על ישראל בשבת
סוד השמירה מהמקטרגים ושמחת יום הנשמות
כיון שהרוח שורה כל הרוחות הרעות הסתלקו וסכת שלום פורסת כנפיה על ישראל
כֵּיוָן שֶׁהָרוּחַ הַזּוֹ שׁוֹרָה עַל הָעוֹלָם, כָּל הָרוּחוֹת הָרָעוֹת וְכָל הַמְקַטְרְגִים הָרָעִים הִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם, וְלֹא צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל עַל שְׁמִירָה, מִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁמוּרִים בְּאוֹתָהּ רוּחַ, וְסֻכַּת שָׁלוֹם פּוֹרֶסֶת כְּנָפֶיהָ עֲלֵיהֶם, וְהֵם שְׁמוּרִים מֵהַכֹּל.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּהַאי רוּחָא שָׁרָא עַל עָלְמָא, כָּל רוּחִין בִּישִׁין, וְכָל מְקַטְרְגִין בִּישִׁין, אִסְתָּלָקוּ מֵעָלְמָא וְלָא בָּעֵינָן לְצַלָּאָה עַל נְטוּרָא, בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל אִינּוּן נְטִירִין בְּהַהוּא רוּחָא, וְסֻכַּת שָׁלוֹם פְּרִיסָת גַּדְפָהָא עָלַיְיהוּ, וְאִינּוּן נְטִירִין מִכֹּלָּא.
ואם תאמר לא יצא אדם יחידי בליל רביעי ובליל שבת - הרי אמרנו שמורים
וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁלֹּא יֵצֵא אָדָם יְחִידִי, לֹא בְּלֵיל רְבִיעִי שֶׁל שַׁבָּת וְלֹא בְּלֵיל שַׁבָּת, וְצָרִיךְ אָדָם לְהִשָּׁמֵר. וַהֲרֵי אָמַרְנוּ, שֶׁבְּלֵיל הַשַּׁבָּת שְׁמוּרִים אֲנָשִׁים מִכָּל הַמְקַטְרְגִים שֶׁל הָעוֹלָם וְלֹא צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל עַל שְׁמִירָה?
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, הָא תָּנֵינָן, דְּלָא יִפּוּק בַּר נָשׁ יְחִידָאי, לָא בְּלֵילְיָא רְבִיעָאָה דְּשַׁבְּתָא, וְלָא בְּלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא, וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתַּמְּרָא. וְהָא אַמָרָן, דִּבְלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא נְטִירִין בְּנֵי נָשָׁא מִכָּל מְקַטְרְגִין דְּעָלְמָא, וְלָא בָּעִינָן לְצַלָּאָה עַל נְטוּרָא.
בליל רביעי צריך להשמר משום שיהי מארת כתוב חסר וקבוצות רוחות שולטות בו
בֹּא וּרְאֵה, כָּךְ זֶה וַדַּאי, לֵיל רְבִיעִי שֶׁל שַׁבָּת צְרִיכִים לְהִשָּׁמֵר מֵהֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳יְהִי מְאֹרֹת׳ (בראשית א, יד) - מְאֵרַת כָּתוּב חָסֵר, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁבִּגְלַל שֶׁהִיא חֲסֵרָה, כַּמָּה קְבוּצוֹת שֶׁל רוּחוֹת נִכְלְלוּ בַּמְּאֹרֹת הַזֶּה. קְלָלוֹת וּמְאֵרֹת הֵן בִּפְגִימַת הַלְּבָנָה, וְכֻלָּם שׁוֹלְטִים בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הָכִי הוּא וַדַּאי, לֵילְיָא רְבִיעָאָה דְּשַׁבְּתָא, בָּעֵינָן לְאִסְתַּמְּרָא מִנַּיְיהוּ, מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּכְתִּיב, ׳יְהִי מְאֹרֹת׳ (בראשית א, יד), מְאֵרַת כְּתִיב חָסֵר, וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּבְגִין דְּהִיא חֲסֵרָה, כַּמָה חֲבִילֵי טְהִירִין אִתְכְּלִילָן בְּהַאי מְאֹרֹת. לְוָוטִין וּמְאֹרֹת אִינּוּן בִּגְרִיעוּתָא דְּסִיהֲרָא, וְכֻלְּהוּ שַׁלִּיטִין בְּהַהוּא לֵילְיָא.
בליל שבת המקטרגים מתפזרים לנקב העפר שלא לשלט אך אדם יחידי עדין ישמר
בְּלֵיל הַשַּׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁכֻּלָּם מִתְפַּזְּרִים לְהִכָּנֵס לַנֶּקֶב שֶׁל הֶעָפָר, שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לִשְׁלֹט, צָרִיךְ אָדָם יְחִידִי לְהִשָּׁמֵר. וְעוֹד, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לִשְׁלֹט, נִרְאִים לִפְעָמִים, וּבֶן אָדָם יְחִידִי צָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר.
בלשון הזוהר
בְּלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא, כֵּיוָן דְּכֻלְּהוּ מִתְבָּדְרָן לְאַעֲלָא בְּנוּקְבָּא דְּעַפְרָא, דְּלָא יַכְלִין לְשַׁלְּטָאָה, בָּעֵי בַּר נָשׁ יְחִידָאי, לְאִסְתַּמְּרָא. וְתוּ, אַף עַל גַּב דְּלָא יַכְלִין לְשַׁלְּטָאָה, אִתְחַזְיָין לְזִמְנִין, וּבַר נָשׁ יְחִידָאי בָּעֵי לְאִסְתַּמְּרָא.
אף על גב שלא יכולים לשלט לפעמים נראים ובן אדם יחידי צריך להשמר
דָּבָר זֶה כָּךְ שָׁנִינוּ, וְאִם כָּךְ, זֶה חִסָּרוֹן שֶׁל הַשְּׁמִירָה. אֲבָל בְּשַׁבָּת הַשְּׁמִירָה מְצוּיָה לָעָם הַקָּדוֹשׁ, וּכְשֶׁנִּכְנֶסֶת שַׁבָּת, הקב"ה מְעַטֵּר כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְרוֹצֶה שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת הָעֲטָרָה הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ שֶׁהִתְעַטְּרוּ בָהּ. וְאַף עַל גַּב שֶׁהֵם אֵינָם נִמְצָאִים בְּיִשּׁוּב, לִפְעָמִים הֵם נִרְאִים לְאָדָם יְחִידִי וּמוּרָע מַזָּלוֹ. וְצָרִיךְ לְאָדָם לְהִתְעַטֵּר בַּעֲטָרָה קְדוֹשָׁה וְלִשְׁמֹר אוֹתָהּ.
בלשון הזוהר
מִלָּה דָּא הָכִי תָּנֵינָן, וְאִי הָכִי גְּרִיעוּתָא דִּנְטוּרָא אִיהוּ. אֲבָל בְּשַׁבְּתָא נְטִירוּ אִשְׁתְּכַח לְעַמָּא קַדִּישָׁא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד עָאל שַׁבְּתָא, מְעַטֵּר לְכָל חַד וְחַד מִיִשְׂרָאֵל, וּבָעֵי דְּיִנְטְרוּן לֵיהּ לְהַאי עִטְרָא קַדִּישָׁא, דְּאִתְעַטָּרוּ בֵּיהּ, וְאַף עַל גַּב דְּאִינּוּן לָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּיִשּׁוּבָא, לְזִמְנִין לְבַר נָשׁ יְחִידָאי אִתְחָזוּן, וְאִתְּרַע מַזָּלֵיהּ. וְאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ, לְאִתְעַטְּרָא בְּעִטְרָא קַדִּישָׁא, וּלְנַטְרָא לֵיהּ.
בשבת הקב"ה מעטר כל אחד מישראל ורוצה שישמרו העטרה הקדושה שהתעטרו בה
סוֹף סוֹף, שְׁמִירָה נִמְצֵאת בְּאוֹתוֹ לַיְלָה לָעָם הַקָּדוֹשׁ, הוֹאִיל וְסֻכַּת שָׁלוֹם פְּרוּסָה עַל הָעָם, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְצֵאת סֻכַּת שָׁלוֹם, הַסִּטְרָא אַחֲרָא לֹא נִמְצָא שָׁם, וְלָכֵן שְׁמִירָה הִיא וּשְׁמִירָה מְצוּיָה. יוֹם הַשַּׁבָּת שִׂמְחָה הִיא לַכֹּל, וְהַכֹּל נִשְׁמָר לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. וְהָאוֹר (והגקדה) הַתַּחְתּוֹן מֵאִיר לַעֲלוֹת לְמַעְלָה בַּיֹּפִי שֶׁל שִׁבְעִים הָעֲטָרוֹת שֶׁהֵן הַחֲלָקִים הַיְתֵרִים, וְהַזָּקֵן שֶׁל כָּל הַזְּקֵנִים מִתְעוֹרֵר.
בלשון הזוהר
סוֹף סוֹף, נְטִירוּ אִשְׁתְּכַח בְּהַהוּא לֵילְיָא לְעַמָּא קַדִּישָׁא, הוֹאִיל וְסֻכַּת שָׁלוֹם פְּרִיסָא עַל עַמָּא, דְּהָא תָּנֵינָן, בְּכָל אֲתָר דְּסֻכַּת שָׁלוֹם אִשְׁתְּכַח, סִטְרָא אַחֲרָא לָא אִשְׁתְּכַח תַּמָּן. וְעַל דָּא נְטוּרָא אִיהוּ וּנְטוּרָא שְׁכִיחַ. יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, חֶדְוָה אִיהוּ לְכֹלָּא, וְכֹלָּא אִתְנְטָר לְעֵילָּא וְתַתָּא. וּנְהוֹרָא (נ"א ונקודה) תַּתָּאָה נַהֲרָא לְסַלְּקָא לְעֵילָּא, בִּשְׁפִירוּ דְּעִטְרִין שִׁבְעִין חוּלָקִין יַתִּיר, וְסָבָא דְּכָל סָבִין אִתְּעַר.
העם הקדוש מקדימים לבית הכנסת בלבוש כבוד משבחים ותשבחות עולות והכל בשמחה
אָז כְּשֶׁעוֹלֶה הָאוֹר, הָעָם הַקָּדוֹשׁ מַקְדִּימִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת בִּלְבוּשׁ כָּבוֹד בְּשִׂמְחָה, מִתְעַטְּרִים בַּעֲטָרָה קְדוֹשָׁה שֶׁלְּמַעְלָה בְּאוֹתָהּ רוּחַ שֶׁעוֹמֶדֶת עֲלֵיהֶם לְמַטָּה, מְשַׁבְּחִים בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וְהַתִּשְׁבָּחוֹת עוֹלוֹת לְמַעְלָה, וְכָל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתוֹנִים בְּשִׂמְחָה, וְכֻלָּם מִתְעַטְּרִים כְּאֶחָד. פּוֹתְחִים הָעֶלְיוֹנִים וְאוֹמְרִים: אַשְׁרֵיכֶם הָעָם הַקָּדוֹשׁ בָּאָרֶץ, שֶׁרִבּוֹנְכֶם הִתְעַטֵּר עֲלֵיכֶם, וְכָל הַחֲיָלוֹת הַקְּדוֹשִׁים מִתְעַטְּרִים בִּשְׁבִילְכֶם.
בלשון הזוהר
כְּדֵין כַּד סָלִיק נְהוֹרָא, עַמָּא קַדִּישָׁא מְקַדְּמֵי לְבֵי כְּנִישְׁתָּא בִּלְבוּשׁ יְקָר בְּחֶדְוָה, מִתְעַטְּרָן בְּעִטְרָא קַדִּישָׁא דִּלְעֵילָּא, בְּהַהוּא רוּחָא דְּקַיְּימָא עָלַיְיהוּ לְתַתָּא, מְשַׁבְּחָן בְּשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן, וְסַלְּקִין תּוּשְׁבְּחָן לְעֵילָּא, וְעִלָּאִין וְתַתָּאִין כֻּלְּהוּ בְּחֶדְוָה, וּמִתְעַטְּרָן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא. פַּתְחֵי עִלָּאֵי וְאַמְרֵי, זַכָּאִין אַתּוּן עַמָּא קַדִּישָׁא בְּאַרְעָא, דְּמָארֵיכוֹן אִתְעֲטָּר עָלַיְיכוּ, וְכָל חֵילִין קַדִּישִׁין, מִתְעַטְּרִין בְּגִינֵיכוֹן.
היום הזה יום הנשמות ולא יום הגוף שהעליונים והתחתונים עומדים בזווג אחד
הַיּוֹם הַזֶּה הוּא יוֹם הַנְּשָׁמוֹת, וְלֹא יוֹם הַגּוּף, מִשּׁוּם שֶׁשִּׁלְטוֹן צְרוֹר הַנְּשָׁמוֹת הוּא, וְכָל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתְּתּ וֹנִים עוֹמְדִים בְּזִוּוּג אֶחָד, בַּעֲטָרָה שֶׁל רוּחַ יְתֵרָה עֶלְיוֹנָה קְדוֹשָׁה.
בלשון הזוהר
הַאי יוֹמָא, יוֹמָא דְּנִשְׁמָתִין אִיהוּ, וְלָאו יוֹמָא דְּגוּפָא, בְּגִין דְּשֻׁלְטָנוּ דִּצְרוֹרָא דְּנִשְׁמָתִין אִיהוּ, וְקַיְימָן עִלָּאִין וְתַתָּאִין כֻּלְּהוּ בְּזִוּוּגָא חֲדָא, בְּעִטְרָא דְּרוּחָא יְתֵירָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא.
תפלת השבת שלש כנגד שלש שבתות
סוד יום הנשמות ושמחת שתי התורות
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.