לצד מזרח ממנה גזרדיה ושרים המחכים לדבור התפלה עולה בו לאויר הצד
ויקהל · פתח עבדי אתה - סוד עבודת התפלה הפנימית ומסעה ברקיעים עד שבעה היכלות · מאמר 11 · פיסקה 8 · דף רא ע"ב
לשון הזוהר
אִי הִיא מִלָּה כַּדְקָא יֵאוֹת, הוּא, וְכָל אִינּוּן סַרְכִין נַשְׁקִין לְהַהִיא מִלָּה, וְסַלְּקִין עִמָּהּ עַד הַהוּא אֲוִירָא דִּרְקִיעָא לְעֵילָּא, דְּתַמָּן מְמָנָן סַרְכִין אַחֲרָנִין. בְּשַׁעֲתָא דְּנַשְּׁקֵי לְהַהִיא מִלָּה, פַּתְחֵי וְאַמְרֵי, זַכָּאִין אַתּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּיַדְעִיתּוּ לְאַעְטְרָא לְמָארֵיכוֹן בְּעִטְרִין קַדִּישִׁין זַכָּאָה אִיהוּ פּוּמָא, דְּמִלָּה דְּעַטְרָא דָּא נָפְקָא מִנֵּיהּ.
תרגום
אִם הַדִּבּוּר הַזֶּה הוּא כָּרָאוּי, וְכָל אוֹתָם שָׂרִים נוֹשְׁקִים אֶת אוֹתוֹ דִבּוּר וְעוֹלִים עִמּוֹ עַד לְאוֹתוֹ אֲוִיר שֶׁל הָרָקִיעַ לְמַעְלָה, שֶׁשָּׁם מְמֻנִּים שָׂרִים אֲחֵרִים - בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשְׁקִים אֶת אוֹתוֹ דִבּוּר, פּוֹתְחִים וְאוֹמְרִים: אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים לְעַטֵּר אֶת אֲדוֹנְכֶם בַּעֲטָרוֹת קְדוֹשׁוֹת. אַשְׁרֵי הַפֶּה שֶׁדִּבּוּר שֶׁל הָעֲטָרָה הַזּוֹ יָצָא מִמֶּנּוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אי היא מלה כדקא יאות, הוא, וכל אינון סרכין נשקין לההיא מלה, וסלקין עמה עד ההוא אוירא דרקיעא לעילא, דתמן ממנן סרכין אחרנין. בשעתא דנשקי לההיא מלה, פתחי ואמרי, זכאין אתון ישראל, דידעיתו לאעטרא למאריכון בעטרין קדישין זכאה איהו פומא, דמלה דעטרא דא נפקא מניה.
התרגום: אם הדבור הזה הוא כראוי, וכל אותם שרים נושקים את אותו דבור ועולים עמו עד לאותו אויר של הרקיע למעלה, ששם ממנים שרים אחרים - בשעה שנושקים את אותו דבור, פותחים ואומרים: אשריכם ישראל שאתם יודעים לעטר את אדונכם בעטרות קדושות. אשרי הפה שדבור של העטרה הזו יצא ממנו.
מן המפרשים
מקדש מלך: עד ההוא אוירא דרקיעא פירש המלאך הזה הממונה לסטר מזרח מעלה אותה עד אויר הסמוך לרקיע ומשם באים ממונים אחרים ליטלה כמ"ש בסמוך דתריסר אתוון כתב הרב הוא שם אהי"ה הוי"ה אד"ני משולבים הם י"ב אותיות. והאי איהו שמא דשליט באוירא נ"ב שם…
אור החמה: עד ההיא אוירא דרקיע' לעילא כדמפרש ואזיל שהם ז' ממונים לז' רקיעים וזה מוסר לזה וזה לזה וענין נשקין לההיא מלה היינו שמתדבקים בה רוחא ברוחא להכלל בייחוד העליון הנעשה בסוד התפלה להקשר ע"י המסובב בסבתו. זכאין אתון ישראל וגומר כדי…
הסולם: אי היא מלה וכו': אם היא דיבור כראוי, כל אלו השרים נושקים לדבור ההוא, ועולים עמו עד אויר ההוא של הרקיע למעלה, ששם ממונים שרים אחרים. בשעה שנושקים לדבור ההוא, פותחים ואומרים, אשריכם ישראל, שאתם יודעים לעטר לאדונכם בעטרות קדושות.…