פתח עבדי אתה
סוד עבודת התפלה הפנימית ומסעה ברקיעים עד שבעה היכלות
פתח עבדי אתה - בתפלה עבודה פנימית גדולה מעבודות המעשה של הגוף
פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה וְגוֹ'׳ (ישעיה מט, ג) '. כָּאן בַּתְּפִלָּה שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הקב"ה, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה אַחַת גְּדוֹלָה וְנִכְבָּדָה מֵאוֹתָן הָעֲבוֹדוֹת שֶׁל רִבּוֹנוֹ. בֹּא וּרְאֵה, יֵשׁ עֲבוֹדָה שֶׁל הקב"ה שֶׁעוֹמֶדֶת בְּמַעֲשֶׂה, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה שֶׁעוֹמֶדֶת בְּמַעֲשֵׂה הַגּוּף וְהִיא עֲבוֹדָה. וְיֵשׁ עֲבוֹדָה שֶׁל הקב"ה שֶׁהִיא עֲבוֹדָה יוֹתֵר פְּנִימִית, שֶׁהִיא עִקַּר הַכֹּל, וְעוֹמֶדֶת בְּאוֹתָהּ עֲבוֹדָה פְּנִימִית שֶׁהִיא עִקַּר הַכֹּל.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אַתָּה וְגוֹ'׳ (ישעיהו מט, ג), הָכָא בִּצְלוֹתָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְצַלָּאָה קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהִי פּוּלְחָנָא חֲדָא רַבָּא וְיַקִּירָא, מֵאִינּוּן פּוּלְחָנִין דְּמָארֵיהּ. תָּא חֲזֵי, אִית פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּקַיְּימָא בְּעוֹבָדָא, דְּאִיהוּ פּוּלְחָנָא דְּקַיְּימָא בְּעוֹבָדָא דְּגוּפָא, וְאִיהוּ פּוּלְחָנָא. וְאִית פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהוּ פּוּלְחָנָא פְּנִימָאָה יַתִּיר, דְּאִיהוּ עִקָרָא דְּכֹלָּא, קַיְּימָא בְּהַהוּא פּוּלְחָנָא פְּנִימָאָה, דְּאִיהוּ עִקָּרָא דְּכֹלָּא.
עבודת הקב"ה בשני צדדים - מעשה הגוף החיצוני ועבודה פנימית שהיא עקר הכל
בַּגּוּף יֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר אֵיבָרִים שֶׁעוֹמְדִים בְּמַעֲשֵׂה הַגּוּף, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאֵלּוּ הֵם אֶבְרֵי הַגּוּף וַעֲבוֹדַת הקב"ה שֶׁהַמַּעֲשֶׂה עוֹמֵד בָּהֶם. מִשּׁוּם שֶׁעֲבוֹדַת הקב"ה הִיא בִּשְׁנֵי צְדָדִים, בְּאֶבְרֵי הַגּוּף הַחִיצוֹנִיִּים, וְיֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר אֵיבָרִים אֲחֵרִים פְּנִימִיִּים לִפְנִים מֵהַגּוּף. וְהֵם תִּקּוּנִים פְּנִימִיִּים לִפְנִים מֵהַגּוּף לְתַקֵּן בָּהֶם הַתִּקּוּן שֶׁל הָרוּחַ, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה נִכְבָּדָה פְּנִימִית שֶׁל הקב"ה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּתוֹךְ הַסּוֹדוֹת הַפְּנִימִיִּים שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְהֵם סוֹד הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, וְנוֹדְעוּ בֵּין הַחֲבֵרִים, אַשְׁרֵי חֶלְקָם. תְּפִלַּת הָאָדָם הִיא עֲבוֹדַת הָרוּחַ, וְהִיא עוֹמֶדֶת בְּסוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים, וַאֲנָשִׁים לֹא יוֹדְעִים, שֶׁהֲרֵי תְּפִלַּת הָאָדָם בּוֹקַעַת אֲוִירִים וּבוֹקַעַת רְקִיעִים וּפוֹתַחַת פְּתָחִים וְעוֹלָה לְמַעְלָה.
בלשון הזוהר
בְּגוּפָא אִית (בראשית ט"ז ע"א) ׳תְּרֵיסָר שַׁיְיפִין, דְּקַיְימִין בְּעוֹבָדָא דְּגוּפָא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא׳. וְאִינּוּן שַׁיְיפִין דְּגוּפָא, וּפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּעוֹבָדָא קַיְּימָא בְּהוּ. בְּגִין דְּפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בִּתְרֵין סִטְרִין, שַׁיְיפִין דְּגוּפָא לְבַר, וְאִית תְּרֵיסָר שַׁיְיפִין אַחֲרָנִין, פְּנִימָאִין לְגוֹ מִן גּוּפָא. וְאִינּוּן תִּקּוּנִין פְּנִימָאִין לְגוֹ מִן גּוּפָא, לְאִתְתַּקְנָא בְּהוּ תִּקּוּנָא דְּרוּחָא, דְּאִיהוּ פּוּלְחָנָא יַקִּירָא פְּנִימָאָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא גּוֹ רָזִין פְּנִימָאִין דְּקָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאִינּוּן רָזָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה, וְאִתְיְדִיעוּ בֵּינֵי חַבְרַיָּא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן. צְלוֹתָא דְּבַר נָשׁ, אִיהוּ פּוּלְחָנָא דְּרוּחָא, וְאִיהוּ קַיְּימָא בְּרָזִין עִלָּאִין, וּבְנֵי נָשָׁא לָא יַדְעִין, דְּהָא צְלוֹתָא דְּבַר נָשׁ בַּקְעָת אֲוִירִין, בַּקְעָת רְקִיעִין, פַּתְחָת פִּתְחִין, וְסַלְּקָא לְעֵילָּא.
תפלת האדם עבודת הרוח עומדת בסודות עליונים ובוקעת אוירים ורקיעים ופתחים
בְּשָׁעָה שֶׁמֵּאִיר הָאוֹר וְנִפְרָד הָאוֹר מִן הַחֲשֵׁכָה, אֲזַי הַכָּרוֹז הוֹלֵךְ בְּכָל הָרְקִיעִים: הִתְתַּקְּנוּ בַּעֲלֵי הַפְּתָחִים, בַּעֲלֵי הַהֵיכָלוֹת, כָּל אֶחָד וְאֶחָד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָם שֶׁשּׁוֹלְטִים בַּיּוֹם אֵינָם שׁוֹלְטִים בַּלַּיְלָה. וּכְשֶׁנִּכְנָס הַלַּיְלָה, מָעֳבָרִים שַׁלִּיטֵי הַיּוֹם, וּמִתְמַנִּים שַׁלִּיטִים אֲחֵרִים שֶׁשּׁוֹלְטִים בַּלַּיְלָה, וּמִתְחַלְּפִים אֵלֶּה בְּאֵלֶּה.
בלשון הזוהר
בְּשַׁעֲתָא דְּנָהִיר נְהוֹרָא, וְאִתְפְּרָשׁ נְהוֹרָא מִן חֲשׁוֹכָא, כְּדֵין כָּרוֹזָא אָזְלָא בְּכֻלְּהוּ רְקִיעִין, אִתְתָּקָנוּ מָארֵי דְּפִתְחִין, מָארֵיהוֹן דְּהֵיכָלִין, כָּל חַד וְחַד עַל מַטְרֵיהּ. בְּגִין דְּאִינּוּן דְּשֻׁלְטָנִיהוֹן בִּימָמָא, לָאו אִינּוּן דְּשֻׁלְטָנֵיהוֹן בְּלֵילְיָא. וְכַד עָאל לֵילְיָא, אִתְעַבְרוּ שׁוּלְטָנִין דִּימָמָא, וְאִתְמְנוּן שֻׁלְטָנִין אַחֲרָנִין, דְּשָׁלִיטִין בְּלֵילְיָא, וְאִתְחַלְּפָן אִלֵּין בְּאִלֵּין.
בשעה שמאיר האור הכרוז מכריז ברקיעים התתקנו בעלי הפתחים איש על משמרתו
וְסוֹד זֶה - ׳אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְגוֹ '׳ (בראשית א, טז). וּמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וּמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, יֵשׁ שַׁלִּיטִים שֶׁמְּמֻנִּים בַּיּוֹם, וְיֵשׁ שַׁלִּיטִים שֶׁמְּמֻנִּים בַּלַּיְלָה. וְאֵלּוּ נִקְרְאוּ מֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֵלּוּ נִקְרָאִים מֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה.
בלשון הזוהר
וְרָזָא דָּא, ׳אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְגוֹ'׳ (בראשית א, טז). וּמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וּמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, שׁוּלְטָנִין אִינּוּן דִּי מְמָנָן בִּימָמָא, וְשׁוּלְטָנִין אִינּוּן דִּי מְמָנָן בְּלֵילְיָא. וְאִלֵּין אִקְרוּן מֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם. וְאִלֵּין אִקְרוּן מֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה.
סוד ממשלת היום וממשלת הלילה - שליטים מתמנים ביום ושליטים מתמנים בלילה
כְּשֶׁנִּכְנָס הַלַּיְלָה, יוֹצֵא כָּרוֹז: הִתְתַּקְּנוּ שַׁלִּיטֵי הַלַּיְלָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִמְקוֹמוֹ. וּכְשֶׁמֵּאִיר הַיּוֹם, כָּרוֹז יוֹצֵא: הִתְתַּקְּנוּ שַׁלִּיטֵי הַיּוֹם כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִמְקוֹמוֹ. (אָז מָעֳבָרִים שַׁלִּיטֵי הַלַּיְלָה ומתמגים שַׁלִּיטֵי הַיּוֹם) וּכְשֶׁהַכָּרוֹז מַכְרִיז, אָז כֻּלָּם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִפְקָד עַל אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁרָאוּי לוֹ. אֲזַי הַשְּׁכִינָה מַקְדִּימָה וְיוֹרֶדֶת, וְיִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְשַׁבֵּחַ אֶת רִבּוֹנָם וּפוֹתְחִים בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת.
בלשון הזוהר
כַּד עָאל לֵילְיָא, כָּרוֹזָא נָפְקָא, אִתְתָּקָנוּ שׁוּלְטָנִין דְּלֵילְיָא, כָּל חַד וְחַד לְאַתְרֵיהּ. וְכַד נָהִיר יְמָמָא, כָּרוֹזָא נָפְקָא, אִתְתָּקָנוּ שׁוּלְטָנִין דִּימָמָא, כָּל חַד וְחַד לְאַתְרֵיהּ. (כדין מתעברי שלטנין דליליא ואתפקדון שלטנין דיממא) וְכַד כָּרוֹזָא אַכְרִיז, כְּדֵין כֻּלְּהוּ כָּל חַד וְחַד, אִתְפְּקַּד עַל הַהוּא אֲתָר דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ. כְּדֵין שְׁכִינְתָּא קַדְמָא, וְנַחְתָּא, וְיִשְׂרָאֵל עָאלִין לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, לְשַׁבְּחָא לְמָארֵיהוֹן, פַּתְחִין בְּשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן.
כשנכנס הלילה כרוז יוצא לשליטי הלילה וכשמאיר היום שכינה מקדימה ויורדת לבית הכנסת
שֶׁצָרִיךָ לוֹ לָאָדָם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִתְקִין עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת הַמַּעֲשֶׂה בְּתִקּוּנֵי מִצְוָה וּקְדֻשָּׁה, לְיַחֵד לִבּוֹ בַּתִּקּוּן שֶׁל הָעֲבוֹדָה הַפְּנִימִית שֶׁל אֲדוֹנוֹ, וְלָשִׂים אֶת לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּאוֹתָהּ עֲבוֹדָה שֶׁל אוֹתָם דְּבָרִים (שֶׁאוֹמֵר), שֶׁהֲרֵי הַדִּבּוּר עוֹלֶה.
בלשון הזוהר
דְּבָעֵי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ, (ויקרא ק"כ ע"ב) ׳כֵּיוָן דְּאַתְקִין גַּרְמֵיהּ בְּפוּלְחָנָא דְּעוֹבָדָא, בְּתִקּוּנֵי דְּמִצְוָה וּקְדוּשָׁה, לְיַחֲדָא לִבֵּיהּ בְּתִקּוּנָא דְּפוּלְחָנָא פְּנִימָאָה דְּמָארֵיהּ, וּלְשַׁוָּאָה לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ בְּהַהוּא פּוּלְחָנָא דְּאִינּוּן מִלִּין, (ד"א דקאמר) דְּהָא מִלָּה סַלְּקָא׳.
צריך האדם שכיון שהתקין עצמו במעשה ליחד לבו בעבודה הפנימית של התפלה
וְאוֹתָם הַמְמֻנִּים שֶׁעוֹמְדִים בָּאֲוִיר, הִתְמַנּוּ לְאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם. לְצַד מִזְרָח הִתְמַנָּה מְמֻנֶּה אֶחָד שֶׁעוֹמֵד בָּאֲוִיר לְאוֹתוֹ צַד, וּשְׁמוֹ גְּזַרְדִּיָּ"א, וְעִמּוֹ שָׂרִים מְמֻנִּים אֲחֵרִים, שֶׁהֵם מְחַכִּים לְאוֹתוֹ דִבּוּר שֶׁל תְּפִלָּה, וְעוֹלֶה בָּאֲוִיר בְּאוֹתוֹ צַד, וְנוֹטֵל אוֹתוֹ אוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה.
בלשון הזוהר
וְאִינּוּן מְמָנָן דְּקַיְימִין בַּאֲוִירָא, אִתְמְנּוּן לְד' סִטְרֵי עָלְמָא. לִסְטַר מִזְרָח אִתְמַנָּא מְמָנָא חַד, דְּקַיְּימָא בַּאֲוִירָא לְהַהוּא סִטְרָא, גְּזַרְדִּיָ"א שְׁמֵיהּ, וְעִמֵּיהּ סַרְכִין מְמָנָן אַחֲרָנִין, דְּאִינּוּן מְחַכָּאן לְהַהִיא מִלָּה דִּצְלוֹתָא, וְסַלְּקָא בַּאֲוִירָא בְּהַהוּא סִטְרָא, וְנָטִיל לָהּ הַאי מְמָנָא.
לצד מזרח ממנה גזרדיה ושרים המחכים לדבור התפלה עולה בו לאויר הצד
אִם הַדִּבּוּר הַזֶּה הוּא כָּרָאוּי, וְכָל אוֹתָם שָׂרִים נוֹשְׁקִים אֶת אוֹתוֹ דִבּוּר וְעוֹלִים עִמּוֹ עַד לְאוֹתוֹ אֲוִיר שֶׁל הָרָקִיעַ לְמַעְלָה, שֶׁשָּׁם מְמֻנִּים שָׂרִים אֲחֵרִים - בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשְׁקִים אֶת אוֹתוֹ דִבּוּר, פּוֹתְחִים וְאוֹמְרִים: אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים לְעַטֵּר אֶת אֲדוֹנְכֶם בַּעֲטָרוֹת קְדוֹשׁוֹת. אַשְׁרֵי הַפֶּה שֶׁדִּבּוּר שֶׁל הָעֲטָרָה הַזּוֹ יָצָא מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
אִי הִיא מִלָּה כַּדְקָא יֵאוֹת, הוּא, וְכָל אִינּוּן סַרְכִין נַשְׁקִין לְהַהִיא מִלָּה, וְסַלְּקִין עִמָּהּ עַד הַהוּא אֲוִירָא דִּרְקִיעָא לְעֵילָּא, דְּתַמָּן מְמָנָן סַרְכִין אַחֲרָנִין. בְּשַׁעֲתָא דְּנַשְּׁקֵי לְהַהִיא מִלָּה, פַּתְחֵי וְאַמְרֵי, זַכָּאִין אַתּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּיַדְעִיתּוּ לְאַעְטְרָא לְמָארֵיכוֹן בְּעִטְרִין קַדִּישִׁין זַכָּאָה אִיהוּ פּוּמָא, דְּמִלָּה דְּעַטְרָא דָּא נָפְקָא מִנֵּיהּ.
אם הדבור כראוי כל השרים נושקים אותו ועולים ואומרים אשריכם ישראל שיודעים לעטר
וְאָז פּוֹרְחוֹת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁעוֹמְדוֹת בָּאֲוִיר שֶׁבַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת, שֶׁאוֹתוֹ שֵׁם שׁוֹלֵט בָּאֲוִיר, וְזֶהוּ שֵׁם שֶׁהָיָה טָס בּוֹ אֵלִיָּהוּ עַד שֶׁעָלָה לַשָּׁמַיִם. וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמַר עוֹבַדְיָה לְאֵלִיָּהוּ, ׳וְרוּחַ ה' יִשָּׂאֲךְ׳ (מלכים א יח). מִשּׁוּם שֶׁבַּשֵּׁם הַזֶּה הָיָה טָס בּוֹ אֵלִיָּהוּ בָּאֲוִיר, וְזֶהוּ הַשֵּׁם שֶׁשּׁוֹלֵט בָּאֲוִיר. וְאוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת וְעוֹלוֹת בְּאוֹתוֹ דִבּוּר, וְאוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה שֶׁמַּפְתְּחוֹת הָאֲוִיר בְּיָדוֹ, וְכָל אוֹתָם הַמְמֻנִּים הָאֲחֵרִים, כֻּלָּם עוֹלִים בּוֹ עַד לָרָקִיעַ, וְנִמְסָר בְּיַד מְמֻנֶּה אַחֵר לְהַעֲלוֹתוֹ לְמַעְלָה.
בלשון הזוהר
כְּדֵין פַּרְחִין אַתְוָון דְּקַיְימִין בַּאֲוִירָא, דְּבִשְׁמָא קַדִּישָׁא דִּתְרֵיסָר אַתְוָון, דְּהַהוּא שְׁמָא שַׁלִּיט בַּאֲוִירָא, וְהַאי אִיהוּ (בראשית ט"ז ע"א) ׳שְׁמָא, דְּהֲוָה טָאס בֵּיהּ אֵלִיָּה"וּ, עַד דְּאִסְתַּלָּק לִשְׁמַיָּא׳. וְהַיְינוּ דְּקָאמַר עוֹבַדְיָה לְאֵלִיָּהוּ, ׳וְרוּחַ יהו"ה יִשָּׂאֲךָ׳ (מלכים א יח, יב). בְּגִין דְּבִשְׁמָא דָּא, הֲוָה אֵלִיָּהוּ טָאס בֵּיהּ בַּאֲוִירָא, וְהַאי אִיהוּ שְׁמָא דְּשַׁלִּיט בַּאֲוִירָא. וְאִינּוּן אַתְוָון פַּרְחִין וְסַלְּקִין בְּהַהִיא מִלָּה, וְהַהוּא מְמָנָא דְּמַפְתְּחָן דְּאַוִּירָא בִּידֵיהּ, וְכָל אִינּוּן מְמָנָן אַחֲרָנִין, כֻּלְּהוּ סַלְּקִין בֵּיהּ עַד רְקִיעָא, וְאִתְמְסָר בִּידָא דִּמְמָנָא אַחֲרָא, לְסַלְּקָא לְעֵילָּא.
האותיות פורחות עם הדבור עד לרקיע ונמסרות ביד ממנה אחר להעלותן למעלה
לְצַד דָּרוֹם יֵשׁ מְמֻנֶּה אַחֵר שֶׁשּׁוֹלֵט בָּאֲוִיר לְאוֹתוֹ הַצַּד, וְכַמָּה מְמֻנִּים וְשָׂרִים אֲחֵרִים עִמּוֹ, וּשְׁמוֹ פְּסַגְנִיָּ"ה, וּבוֹ נֶאֱחָזִים (וְלוֹ נִמְסְרוּ) מַפְתְּחוֹת הָאֲוִיר שֶׁל אוֹתוֹ צַד. וְכָל אוֹתָם בַּעֲלֵי צָרָה שֶׁמִּתְפַּלְלִים תְּפִלָּה לַאֲדוֹנָם מִתּוֹךְ צָרָה, מִתּוֹךְ שִׁבְרוֹן הַלֵּב - אִם אוֹתוֹ הַדִּבּוּר כָּרָאוּי, הוּא עוֹלֶה לָאֲוִיר בְּאוֹתוֹ צַד, וְהַמְמֻנֶּה הַזֶּה נוֹטֵל אוֹתוֹ וְנוֹשֵׁק אוֹתוֹ (מִשּׁוּם שֶׁעָלָה בְּאוֹתוֹ צַד). וּכְשֶׁנּוֹשֵׁק אוֹתוֹ, פּוֹתֵחַ וְאוֹמֵר: הקב"ה יָחוּס כְּנֶגְדְּךְ (ועליך), וּבִשְׁבִילְךְ יִתְמַלֵּא בְרַחֲמִים.
בלשון הזוהר
לִסְטַר דָּרוֹם, אִית מְמָנָא אַחֲרָא דְּשַׁלְטָא בַּאֲוִירָא לְהַהוּא סְטָר, וְכַמָּה מְמָנָן אַחֲרָנִין וְסַרְכִין עִמֵּיהּ. פְּסַגְנִיָ"ה שְׁמֵיהּ, וּבֵיהּ מִתְאַחֲדָן (נ"א וליה אתמסראן) מַפְתְּחָן דְּאַוִּירָא לְהַהוּא סְטָר. וְכָל אִינּוּן מָארֵי דְּעָקוּ, דְּצַלָּאן צְלוֹתָא לְמָארֵיהוֹן מִגּוֹ עַקְתָּא, מִגּוֹ תְּבִירוּ דְּלִבָּא, אִי הַהִיא מִלָּה כְּדְקָא יֵאוֹת, סָלְקָא לַאֲוִירָא בְּהַהוּא סִטְרָא, וְנָטִיל לָהּ הַאי מְמָנָא, וְנָשִׁיק לָהּ (ס"א בגין דסלקא בההוא סטרא) כַּד נָשִּׁיק לָהּ, פָּתַח וְאָמַר, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָחוֹס לְקָבְלָךְ (נ"א ועלך') וּבְגִינָךְ יִתְמְלֵי רַחֲמִין.
לצד דרום ממנה פסגניה ובעל צרה המתפלל משברון לב תפלתו נושקה ומרוחמת
עוֹלִים עִמָּהּ כָּל אוֹתָם מְמֻנִּים קְדוֹשִׁים וְכָל אוֹתָם שָׂרִים שֶׁל אוֹתוֹ הַצַּד, וּפוֹרְחוֹת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהֵן אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֶׁמִּתְעַטְּרוֹת וְשׁוֹלְטוֹת בְּאוֹתוֹ צַד שֶׁל הָאֲוִיר, וְעוֹלִים בְּאוֹתוֹ הַצַּד שֶׁל הָאֲוִיר עַד לָרָקִיעַ, עַד לְאוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה שֶׁל הָרָקִיעַ שֶׁשּׁוֹלֵט בְּאוֹתוֹ הַצַּד.
בלשון הזוהר
סַלְּקִין עִמָּהּ כָּל אִינּוּן מְמָנָן קַדִּישִׁין, וְכָל אִינּוּן סַרְכִין דְּהַהוּא סִטְרָא. וּפַרְחִין אַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, דְּאִינּוּן ד' אַתְוָון, דְּמִתְעַטְּרִין וְשַׁלְטִין בְּהַהוּא סִטְרָא דַּאֲוִירָא, וְסַלְּקִין בְּהַהוּא סִטְרָא דַּאֲוִירָא, עַד רְקִיעָא, עַד הַהוּא מְמָנָא דִּרְקִיעָא דְּשַׁלִּיט בְּהַהוּא סִטְרָא.
עולים עמה כל הממנים הקדושים ופורחות ארבע אותיות השם המתעטרות באותו צד
לְצַד צָפוֹן יֵשׁ מְמֻנֶּה אַחֵר, וְעִמּוֹ כַּמָּה שָׂרִים מְמֻנִּים שֶׁשּׁוֹלְטִים בָּאֲוִיר, וּשְׁמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ מְמֻנֶּה פְּתַחְיָ"ה, וְזֶהוּ שֶׁהִתְמַנָּה בָּאֲוִיר שֶׁל אוֹתוֹ צַד, וְכָל אוֹתָם שֶׁמִּתְפַּלְלִים תְּפִלּוֹת עַל שׂוֹנְאִים שֶׁמְּצִיקִים לָהֶם, וּכְשֶׁדִּבּוּר שֶׁל אוֹתָהּ תְּפִלָּה עוֹלֶה לָאֲוִיר בְּאוֹתוֹ צַד - אִם הוּא צַדִּיק, נוֹטֵל אוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה הַזֶּה וְנוֹשֵׁק אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
לִסְטַר צָפוֹן, אִית מְמָנָא אַחֲרָא, וְעִמֵּיהּ כַּמָה סַרְכִין מְמָנָן דְּשַׁלְטִין בַּאֲוִירָא, וְהַהוּא מְמָנָא פְּתַחְיָ"ה שְׁמֵיהּ, וְהַאי אִתְמַנָּא בַּאֲוִירָא לְהַהוּא סִטְרָא, וְכָל אִינּוּן דִּמְצַלָּאן צְלוֹתִין עַל בַּעֲלֵי דְּבָבוּ דְּעָקִין לוֹן, וְכַד מִלָּה דְּהַהִיא צְלוֹתָא סַלְּקָא לַאֲוִירָא בְּהַהוּא סִטְרָא, אִי זַכָּאָה הוּא, נָטִיל לָהּ הַאי מְמָנָא, וְנָשִׁיק לָהּ.
לצד צפון ממנה פתחיה והמתפלל על שונאיו אם צדיק הממנה נוטל ונושק דבורו
אֲזַי מִתְעוֹרֶרֶת רוּחַ אַחַת שֶׁיּוֹצֵאת מִתּוֹךְ הַתְּהוֹם שֶׁבְּצַד הַצָּפוֹן, וְאוֹתָהּ רוּחַ קוֹרֵאת בְּכָל אוֹתָם הָאֲוִירִים, וְכֻלָּם נוֹטְלִים אוֹתוֹ דִבּוּר וּמַעֲלִים אוֹתוֹ עַד לָרָקִיעַ וְנוֹשְׁקִים אוֹתוֹ, וּפוֹתְחִים וְאוֹמְרִים: רִבּוֹנְךְ יַפִּיל שׂוֹנַאֲךְ לְפָנֶיךְ.
בלשון הזוהר
כְּדֵין אִתְּעַר רוּחָא חֲדָא דְּנָפְקָא מִגּוֹ תְּהוֹמָא בְּסִטְרָא דְּצָפוֹן, וְהַהוּא רוּחָא קָארֵי בְּכָל אִינּוּן אֲוִירִין, וְנַטְלֵי כֻּלְּהוּ הַהִיא מִלָּה, וְסַלְּקִין לָהּ עַד רְקִיעָא וְנַשְּׁקִין לָהּ. פָּתְחֵי וְאַמְרֵי, מָרָךְ יִרְמֵי שַׂנְאָךְ לְקָמָךְ.
מתעוררת רוח מהתהום שבצפון קוראת באוירים ונושקים התפלה רבונך יפיל שונאך לפניך
וְהוֹלֵךָ וְעוֹלֶה וּבוֹקֵעַ רְקִיעִים (אֲוִירִים). עַד שֶׁעוֹלִים עִמּוֹ לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, עוֹלָה הַתְּפִלָּה וּמַגִּיעָה לִמְמֻנֶּה אֶחָד שֶׁהִתְמַנָּה לְצַד מַעֲרָב, וְשָׁם עוֹמְדִים תִּשְׁעָה פְתָחִים, שֶׁבָּהֶם עוֹמְדִים כַּמָּה שָׂרִים וְכַמָּה מְמֻנִּים, וַעֲלֵיהֶם מְמֻנֶּה אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ זְבוּלִיאֵ"ל.
בלשון הזוהר
וְאָזְלָא וְסַלְּקָא וּבַקְעָא רְקִיעִין (ס"א אוירין) עַד דְּסַלְּקִין עִמָּהּ לְגַבֵּי רְקִיעָא קַדְמָאָה סַלְּקָא צְלוֹתָא, וּמָטָאת לְגַבֵּי חַד מְמָנָא, דְּאִתְמָנָא לִסְטַר מַעֲרָב, וְתַמָּן קַיָּימִין תִּשְׁעָה פִּתְחִין, וּבְהוּ קַיְימִין כַּמָה סַרְכִין, וְכַמָּה מְמָנָן, וְעָלַיְיהוּ מְמָנָא חַד דִּי שְׁמֵיהּ זְבוּלִי"אֵל.
עולה בוקעת רקיעים עד לרקיע הראשון לצד מערב תשעה פתחים וממנה זבוליאל
וְזְהִוּ שֶׁרוֹצֶה לְשַׁמֵּשׁ בָּרָקִיעַ הַזֶּה בַּיּוֹם, וְלֹא נִתֶּנֶת לוֹ רְשׁוּת, עַד שֶׁעוֹלֶה אוֹר הַלְּבָנָה, וְאָז הוּא מוֹצִיא כָּל אוֹתָם הַחֲיָלוֹת וְכָל אוֹתָם מְמֻנִּים. וּכְשֶׁמֵּאִיר הַיּוֹם, נִכְנָסִים כֻּלָּם לְפֶתַח אֶחָד, שֶׁהֵם תִּשְׁעָה פְתָחִים, שֶׁהוּא פֶּתַח עֶלְיוֹן עַל כֻּלָּם. וּכְשֶׁהַתְּפִלָּה עוֹלָה, הִיא נִכְנֶסֶת בְּאוֹתוֹ פֶּתַח, וְכָל הַשָּׂרִים וְכָל הַמְמֻנִּים יוֹצְאִים מֵאוֹתוֹ פֶתַח. וַעֲלֵיהֶם זְבוּלִיאֵ"ל, אוֹתוֹ מְמֻנֶּה גָּדוֹל, וְיוֹצְאִים כֻּלָּם וְנוֹשְׁקִים אוֹתוֹ, וּמַגִּיעִים עִמּוֹ עַד לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי.
בלשון הזוהר
וְדָא אִיהוּ דְּבָעֵי לְשַׁמְּשָׁא בְּהַאי רְקִיעָא בִּימָמָא, וְלָא אִתְיְהִיב לֵיהּ רְשׁוּ, עַד דְּסָלִיק נְהוֹרָא דְּסִיהֲרָא, וּכְדֵין אַפִּיק כָּל אִינּוּן חֵילִין, וְכָל אִינּוּן מְמָנָן. וְכַד נָהִיר יְמָמָא, עָאלִין כֻּלְּהוּ בְּפִתְחָא חֲדָא, דְּאִינּוּן ט' פִּתְחִין, דְּאִיהוּ פִּתְחָא עִלָּאָה עַל כֻּלְּהוּ. וְכַד צְלוֹתָא סַלְּקָא, עָאלַת בְּהַהוּא פִּתְחָא, וְכֻלְּהוּ סַרְכִין, וְכֻלְּהוּ מְמָנָן, נָפְקִין מֵהַהוּא פִּתְחָא. וַעֲלֵיהוֹן זְבוּלִיאֵ"ל, הַהוּא רַב מְמָנָא, וְנַפְקֵי כֻּלְּהוּ וְנַשְּׁקֵי לָהּ, וּמָטָאן עִמָּהּ עַד רְקִיעָא תִּנְיָינָא.
זבוליאל ממתין לאור הלבנה ואז מוציא חילותיו וכשמאיר היום כלם נכנסים לפתח העליון
(ברקיע הַשֵּׁנִי עולה הַתְּפִלָּה עַד אוֹתוֹ רָקִיעַ, ונפתחים) וּכְשֶׁעוֹלָה הַתְּפִלָּה עַד לְאוֹתוֹ רָקִיעַ, נִפְתָּחִים שְׁנֵים עָשָׂר שַׁעֲרֵי אוֹתוֹ הָרָקִיעַ, וּבְאוֹתוֹ הַשַּׁעַר הַשְּׁנֵים עָשָׂר עוֹמֵד מְמֻנֶּה אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ עָנָאֵ"ל, וְזֶה מְמֻנֶּה עַל כַּמָּה חֲיָלוֹת, עַל כַּמָּה מַחֲנוֹת, וּכְשֶׁתְּפִלָּה עוֹלָה, עוֹמֵד הַמְמֻנֶּה הַזֶּה וּמַכְרִיז עַל כָּל אוֹתָם פְּתָחִים וְאוֹמֵר: ׳פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְגוֹ'׳ (ישעיה כו, ב), וְכָל הַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים, וְנִכְנֶסֶת הַתְּפִלָּה לְכָל אוֹתָם הַפְּתָחִים.
בלשון הזוהר
(ס"א ברקיעא תניינא סלקא צלותא עד ההוא רקיע ואתפתחו) וְכַד סַלְּקָא צְלוֹתָא עַד הַהוּא רְקִיעָא, אִתְפְּתָחוּ תְּרֵיסָר תַּרְעִין דְּהַהוּא רְקִיעָא. וּבְהַהוּא תַּרְעָא דִּתְרֵיסָר, קָאִים מְמָנָא חַד, דִּשְׁמֵיהּ עָנָ"אֵל, וְהַאי מְמָנָא עַל כַּמָה חַיָּילִין, עַל כַּמָה מַשִּׁרְיָין, וְכַד צְלוֹתָא סַלְּקָא, קָאִים הַאי מְמָנָא וְכָרִיז עַל כָּל אִינּוּן פִּתְחִין וְאָמַר, ׳פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְגוֹ'׳ (ישעיהו כו, ב), וְכֻלְּהוּ תַּרְעִין פְּתִיחִין, וְעָאלַת צְלוֹתָא בְּכָל אִינּוּן פִּתְחִין.
ברקיע השני נפתחים שנים עשר שערים וממנה ענאל מכריז פתחו שערים ונכנסת התפלה
וְאָז מִתְעוֹרֵר מְמֻנֶּה אֶחָד זָקֵן לְיָמִים שֶׁעוֹמֵד לְצַד דָּרוֹם, שֶׁשְּׁמוֹ עַזְרִיאֵ"ל הַסָּבָא, וְלִפְעָמִים הוּא נִקְרָא מַחֲנִיאֵ"ל, מִשּׁוּם שֶׁהִתְמַנָּה עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא מַחֲנוֹת, וְכֻלָּם בַּעֲלֵי כְנָפַיִם, בַּעֲלֵי מַחֲנוֹת, מְלֵאִים עֵינַיִם. וְאֶצְלָם עוֹמְדִים אוֹתָם מַחֲנוֹת בַּעֲלֵי אָזְנַיִם. וְנִקְרָאִים אָזְנַיִם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם מַקְשִׁיבִים לְכָל אוֹתָם שֶׁמִּתְפַּלְלִים תְּפִלָּתָם בְּלַחַשׁ וּבִרְצוֹן הַלֵּב, שֶׁלֹּא נִשְׁמַעַת אוֹתָהּ תְּפִלָּה לְאַחֵר. הַתְּפִלָּה הַזּוֹ עוֹלָה, וּמַקְשִׁיבִים לָהּ כָּל אוֹתָם שֶׁנִּקְרָאִים בַּעֲלֵי אָזְנַיִם.
בלשון הזוהר
כְּדֵין, אַתְעַר חַד מְמָנָא סָבָא דְּיוֹמִין, דְּקָאִים לִסְטַר דָּרוֹם, דִּשְׁמֵיהּ עַזְרִיאֵ"ל סָבָא, וּלְזִמְנִין אִתְקְרֵי מַחֲנִיאֵ"ל, בְּגִין דְּאִתְמַנָא עַל שִׁתִּין רִבּוֹא מַשִׁרְיָין, וְכֻלְּהוּ מָארֵי דְּגַדְפִין, מָארֵי דְּמַשִׁרְיָין, מַלְיָין עַיְינִין. וּלְגַבַּיְיהוּ קַיְּימִין אִינּוּן מַשִׁרְיָין מָארֵיהוֹן דְּאוּדְנִין. וְאִקְרוּן אוּדְנִין, בְּגִין דְּאִינּוּן צַיְיתִין, כָּל אִינּוּן דִּמְצַלָאן צְלוֹתְהוֹן בִּלְחִישׁוּ, בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, דְּלָא אִשְׁתְּמַע הַהוּא צְלוֹתָא לְאַחֲרָא. הַאי צְלוֹתָא סַלְּקָא, וְצַיְיתִין לָהּ כָּל אִינּוּן דְּאִקְרוּן מָארֵי דְּאוּדְנִין.
מתעורר ממנה סבא עזריאל הנקרא גם מחניאל על ששים רבוא מחנות בעלי אזנים
וְאִם אוֹתָהּ תְּפִלָּה נִשְׁמַעַת לְאָזְנֵי אָדָם, אֵין מִי שֶׁמַּקְשִׁיב לָהּ לְמַעְלָה, וְלֹא מַקְשִׁיבִים לָהּ אֲחֵרִים, פְּרָט לְמִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ בָּרִאשׁוֹנָה. מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אֶת אוֹתָהּ תְּפִלָּה בְּנֵי אָדָם. וְעוֹד, שֶׁדִּבּוּר שֶׁל תְּפִלָּה נֶאֱחָז בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְדָבָר שֶׁל הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן אֵין צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ.
בלשון הזוהר
וְאִי הַהִיא צְלוֹתָא אִשְׁתְּמַע לְאוּדְנִין דְּבַר נָשׁ, לֵית מַאן דְצַיִית לָהּ לְעֵילָּא, וְלָא צַיְיתִין לָהּ אַחֲרָנִין, בַּר מַאן דְּשָׁמַע בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין כָּךְ בָּעֵי לְאִסְתַּמְּרָא דְּלָא יִשְׁמְעוּן לְהַהִיא צְלוֹתָא בְּנֵי נָשָׁא. וְתוּ, דְּמִלָּה דִּצְלוֹתָא אִתְאַחֲדָא בְּעָלְמָא עִלָּאָה, וּמִלָּה דְּעָלְמָא עִלָּאָה, (בראשית ג' ע"ב) ׳לָא אִצְטְרִיךְ לְמִשְׁמַע׳.
אם תפלה נשמעת לאזני אדם אין מי שמקשיב לה למעלה וצריך להשמר משמוע
כְּמוֹ זֶה מִי שֶׁקּוֹרֵא בְּסֵפֶר תּוֹרָה, אֶחָד קוֹרֵא וְאֶחָד לִשְׁתֹּק. וְאִם שְׁנַיִם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, הֵם גּוֹרְעִים בַּמְּהֵימְנוּתָא שֶׁלְּמַעְלָה, מִשּׁוּם שֶׁאֶחָד קוֹל וְאֶחָד דִּבּוּר הַכֹּל אֶחָד, אָז שְׁנֵי קוֹלוֹת וּשְׁנֵי דִבּוּרִים זוֹ גְרִיעוּת הַמְּהֵימְנוּתָא. אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה קוֹל וְדִבּוּר אֶחָד כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ קוֹל וְאוֹתוֹ דִבּוּר אֶחָד.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָּא, מַאן דְּקָרֵי בְּסִפְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, חַד קָרֵי, וְחַד לִשְׁתּוֹק, וְאִי תְּרֵי קָרָאן בְּאוֹרַיְיתָא, גַּרְעֵי מְהֵימְנוּתָא דִּלְעֵילָּא, בְּגִין דְּחַד קָלָא וְדִיבּוּר כֹּלָּא חַד כְּדֵין תְּרֵין קָלִין וּתְרֵין דִּבּוּרִין, אִיהוּ גְּרִיעוּתָא דִּמְהֵימְנוּתָא. אֶלָּא דִּיְּהֵא קָלָא וְדִבּוּר חַד כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ, בְּגִין דִּיְּהֵא הַהוּא קָלָא וְהַהוּא דִּבּוּר חַד.
כמו כן הקורא בספר תורה אחד קורא ואחד שותק שלא לגרע במהימנותא
וְאוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה שֶׁשְּׁמוֹ עַזְרִיאֵ"ל הַסָּבָא, כְּשֶׁאוֹתָהּ תְּפִלָּה עוֹלָה בְּלַחַשׁ, כָּל אוֹתָן שִׁשִּׁים רִבּוֹא מַחֲנוֹת, וְכָל אוֹתָם בַּעֲלֵי עֵינַיִם, וְכָל אוֹתָם בַּעֲלֵי אָזְנַיִם, כֻּלָּם יוֹצְאִים וְנוֹשְׁקִים אוֹתוֹ דִבּוּר שֶׁל תְּפִלָּהה שֶׁעוֹלֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם׳ (תהלים לד, טז) - ׳עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים׳ - אֵלּוּ בַּעֲלֵי הָעֵינַיִם שֶׁלְּמַטָּה, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ (שֶׁאֵין) בַּעֲלֵי עֵינַיִם שֶׁלְּמַעְלָה. ׳וְאָזְנָיו אֶל שַׁוִעָתָם׳ - אֵלֶּה בַּעֲלֵי הָאָזְנַיִם.
בלשון הזוהר
וְהַהוּא מְמָנָא, שְׁמֵיהּ עַזְרִי"אֵל סָבָא. כַּד הַהִיא צְלוֹתָא סַלְּקָא בִּלְחִישׁוּ, כָּל אִינּוּן שִׁתִּין רִבּוֹא מַשִׁרְיָין, וְכָל אִינּוּן מָארֵי דְּעַיְינִין, וְכָל אִינּוּן מָארֵי דְּאוּדְנִין, כֻּלְּהוּ נַפְקֵי וְנַשְּׁקֵי לְהַהִיא מִלָּה דִּצְלוֹתָא דְּסַלְּקָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים לה) ׳עֵינֵי יהו"ה אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם׳. עֵינֵי יהו"׳ה אֶל צַדִּיקִים׳, אִלֵּין מָארֵי דְּעַיְינִין דִּלְתַתָּא, בְּגִין דְּאִית (נ"א דלית) מָארֵי דְּעַיְינִין לְעֵילָּא. ׳וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם׳ - אִלֵּין מָארֵיהוֹן דְּאוּדְנִין.
עזריאל הסבא ומחנותיו נושקים דבור התפלה העולה בלחש עיני ה' אל צדיקים
הָרָקִיעַ הַשְּׁלִישִׁי, אוֹתָהּ תְּפִלָּה עוֹלָה וּמַגִּיעָה לְאוֹתוֹ רָקִיעַ, וְשָׁם אוֹתוֹ אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא גְּדַרְיָ"ה, וְעִמּוֹ כַּמָּה שָׂרִים וְכַמָּה מְמֻנִּים, וְהוּא מְשַׁמֵּשׁ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּיוֹם כְּנֶגֶד שַׁרְבִיט אֶחָד שֶׁל זֹהַר שֶׁיּוֹצֵא, עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְלֹא עוֹמֵד בְּמָקוֹם אֶחָד, וְזֶהוּ שַׁרְבִיט שֶׁנּוֹסֵעַ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְנִגְנָז. וּכְשֶׁתְּפִלָּה עוֹלָה, יוֹרֵד אוֹתוֹ שַׁרְבִיט וּמִשְׁתַּחֲוֶה לִפְנֵי אוֹתָהּ תְּפִלָּה, וְהָרָקִיעַ הַזֶּה נִקְרָא רְקִיעַ הַשַּׁרְבִיט.
בלשון הזוהר
רְקִיעָא תְּלִיתָאָה, הַהִיא צְלוֹתָא סַלְּקָא וּמָטֵי לְהַהוּא רְקִיעָא, וְתַמָּן הַהוּא מְמָנָא דְּאִקְרֵי גְּדַרְיָ"ה, וְעִמֵּיהּ כַּמָה סַרְכִין וְכַמָּה מְמָנָן. וְאִיהוּ מְשַׁמֵשׁ ג' זִמְנִין בְּיוֹמָא, לָקֳבֵל חַד שַׁרְבִיטָא דְּזִיהֲרָא דְּנָפִיק, סָלִיק וְנָחִית וְלָא קַיְּימָא בַּאֲתָר חַד, וְהַאי אִיהוּ שַׁרְבִיטָא דְּנָטִיל ג' זִמְנִין וְאִתְגְּנִיז. וְכַד צְלוֹתָא סַלְּקָא, נָחִית הַהוּא שַׁרְבִיטָא, וְסָגִיד קַמֵּי הַהוּא צְלוֹתָא, וְאִקְרֵי הַאי רְקִיעָא, רְקִיעָא דְּשַׁרְבִיטָא.
ברקיע השלישי ממנה גדריה משמש בשרביט זהר עולה ויורד ומשתחוה לפני התפלה
וּכְשֶׁעוֹלָה אוֹתָהּ תְּפִלָּה, אוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה לְאַחַר שֶׁהִשְׁתַּחֲוָה, מַכֶּה בְּאוֹתוֹ הַשַּׁרְבִיט בַּסֶּלַע הֶחָזָק שֶׁמֵּאִיר וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, וְיוֹצְאִים מִתּוֹךְ אוֹתוֹ סֶלַע שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה חֲיָלוֹת שֶׁגְּנוּזִים שָׁם מִיּוֹם שֶׁיָּרְדָה תוֹרָה לָאָרֶץ, מִשּׁוּם שֶׁהִתְחַזְּקוּ לְהִתְחַבֵּר (לְסָרֵב) שֶׁלֹּא תֵרֵד לָאָרֶץ, וְנָזַף בָּהֶם הקב"ה, וְנִכְנְסוּ לְתוֹךְ אוֹתוֹ סֶלַע, וְאֵינָם יוֹצְאִים, פְּרָט לְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהַתְּפִלָּה עוֹלָה, פּוֹתְחִים וְאוֹמְרִים: ׳ה' אֲדנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךְ וְגוֹ'׳ (שם ח, ב). זוֹהִי תְפִלָּה שֶׁעוֹלָה עַל כָּל אוֹתָם רְקִיעִים. אָז מִשְׁתַּחֲוִים אֵלֶיהָ.
בלשון הזוהר
וְכַד סַלְּקָא הַהִיא צְלוֹתָא, הַהוּא מְמָנָא בָּתַר דְּסָגִיד, בָּטַשׁ, בְּהַהוּא שַׁרְבִיטָא בְּטִינָרָא, תַּקִּיפָא דְּזָהִיר, דְּאִיהוּ קָאִים בְּאֶמְצָעִיתָא דְּהַהוּא רְקִיעָא, וְנַפְקוּ מִגּוֹ הַהוּא טִינָרָא, תְּלַת מְאָה וְשִׁבְעִין וְחָמֵשׁ חַיָּילִין דְּאִינּוּן גְּנִיזִין תַּמָּן מִן יוֹמָא דְּאוֹרַיְיתָא נַחְתַּת לְאַרְעָא, בְּגִין דְּאִתְתָּקָפוּ לְחַבְּרָא (ס"א לסרבא) דְּלָא תֵּחוֹת לְאַרְעָא, וְאָנְזִיף בְּהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָאלוּ גּוֹ הַהוּא טִינָרָא. וְלָא נָפְקִין בַּר הַהוּא זִמְנָא דִּצְלוֹתָא סַלְּקָא, פָּתְחֵי וְאַמְרֵי ׳יהו"ה אֲדוֹנֵינוּ מַה אַדִּיר שִׁמְךָ וְגוֹ'׳ (תהילים ח, ב). דָּא הִיא צְלוֹתָא, דְּסַלְּקָא עַל כָּל אִינּוּן רְקִיעִין. כְּדֵין סַגְדִּין לְגַבָּהּ.
הממנה מכה בשרביט על הסלע ויוצאים ממנו שלש מאות שבעים וחמשה חילות גנוזים
מִכָּאן וָהָלְאָה, הַתְּפִלָּה מִתְעַטֶּרֶת בַּעֲטָרוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וְעוֹלָה לְתוֹךְ הָרָקִיעַ הָרְבִיעִי, וְאָז הַשֶּׁמֶשׁ יוֹצֵא בְּדַרְגוֹתָיו, וְשַׁמְשִׁיאֵ"ל הַמְמֻנֶּה הַגָּדוֹל יוֹצֵא, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מַחֲנוֹת עִמּוֹ, לְתוֹךְ אוֹתוֹ רָקִיעַ, וְהֵם נִקְרָאִים יְמוֹת הַחַמָּה, וְכֻלָּם מְעַטְּרִים אֶת אוֹתָהּ תְּפִלָּה בַּעֲטָרוֹת שֶׁל בְּשָׂמִים שֶׁל גַּן עֵדֶן.
בלשון הזוהר
מִכָּאן וּלְהָלְאָה, צְלוֹתָא מִתְעַטְּרָא בְּעִטְרִין עִלָּאִין, וְסַלְּקָא לְגוֹ רְקִיעָא רְבִיעָאָה, וּכְדֵין שִׁמְשָׁא נָפִיק בְּדַרְגּוֹי, וְשַׁמְשִׁי"אֵל רַב מְמָנָא נָפִיק, וּתְלַת מְאָה וְשִׁתִּין וְחָמֵשׁ מַשִׁרְיָין סַלְּקִין עִמֵּיהּ, לְגוֹ הַהוּא רְקִיעָא, וְאִקְרוּן יְמוֹת הַחַמָּה, וְכֻלְּהוּ מְעַטְּרָן לְהַהִיא צְלוֹתָא, בְּעִטְרִין דְּבוּסְמִין דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן.
ברקיע הרביעי יוצא שמש בדרגותיו וממנה שמשיאל הגדול עם שלש מאות ששים וחמשה מחנות
וְשָׁם מִתְעַכֶּבֶת הַתְּפִלָּה, עַד שֶׁכָּל הַמַּחֲנוֹת עוֹלִים עִמּוֹ לְתוֹךְ אוֹתוֹ הָרָקִיעַ הַחֲמִישִׁי, וְשָׁם נִמְצָא מְמֻנֶּה אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ גַּדְרִיאֵ"ל, וְהוּא בַּעַל הַקְּרָבוֹת שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים. וּכְשֶׁתְּפִלָּה עוֹלָה, אָז הוּא מִזְדַּעֲזֵעַ עִם כָּל מַחֲנוֹתָיו, וְנִשְׁבָּר כֹּחָם, וְיוֹצְאִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמְעַטְּרִים אֶת אוֹתָהּ הַתְּפִלָּה.
בלשון הזוהר
וְתַמָּן אִתְעַכָּבַת צְלוֹתָא, עַד דְּכֻלְּהוּ מַשִׁרְיָין סַלְּקִין עִמָּהּ לְגוֹ הַהוּא רְקִיעָא חֲמִישָׁאָה, וְתַמָּן אִיהוּ מְמָנָא חַד גַּדְרִי"אֵל שְׁמֵיהּ, וְהוּא מָארֵי קְרָבִין דִּשְׁאַר עַמִּין. וְכַד צְלוֹתָא סַלְּקָא, כְּדֵין אִזְדַּעְזָע הוּא, וְכָל מַשִׁרְיָין דִּילֵיהּ, וְאִתְבַּר חֵילַיְיהוּ, וְנַפְקֵי וְסַגְדֵּי, וּמְעַטְּרִין לְהַהִיא צְלוֹתָא.
ברקיע החמישי ממנה גדריאל בעל הקרבות משתחוה עם מחנותיו ומעטר את התפלה
וְעוֹלִים עִמָּהּ עַד שֶׁמַּגִּיעִים לָרָקִיעַ הַשִּׁשִּׁי, וְאָז יוֹצְאִים כַּמָּה חֲיָלוֹת וְכַמָּה מַחֲנוֹת וּמְקַבְּלִים אֶת אוֹתָהּ תְּפִלָּה, וְעוֹלִים עִמָּהּ עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְשִׁבְעִים שְׁעָרִים, שֶׁשָּׁם עוֹמֵד מְמֻנֶּה אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ עַנְפִיאֵ"ל, מְמֻנֶּה גָּדוֹל, וְהוּא מְעַטֵּר אֶת אוֹתָהּ תְּפִלָּה בְּשִׁבְעִים עֲטָרוֹת.
בלשון הזוהר
וְסַלְּקִין עִמָּהּ עַד דְּמָטוּ לְגַבֵּי רְקִיעָא שְׁתִּיתָאָה, וּכְדֵין נָפְקִין כַּמָה חַיָּילִין, וְכַמָּה מַשִׁרְיָין, וּמְקַבְּלִין לְהַהוּא צְלוֹתָא, וְסַלְּקִין בַּהֲדָהּ, עַד דְּמָטוּ לְשִׁבְעִין תַּרְעִין, דְּתַמָּן קָאִים חַד מְמָנָא, דִּי שְׁמֵיהּ עַנְפִי"אֵל, רַב מְמָנָא. וְאִיהוּ מְעַטֵּר לְהַהִיא צְלוֹתָא, בְּשִׁבְעִין עִטְרִין.
עולים לרקיע הששי עד שבעים שערים שם ממנה ענפיאל המעטר בשבעים עטרות
וְכֵיוָן שֶׁהַתְּפִלָּה מִתְעַטֶּרֶת בְּכָל הָעֲטָרוֹת הַלָּלוּ, אֲזַי מִתְחַבְּרִים כָּל אוֹתָם הַחֲיָלוֹת שֶׁל כָּל הָרְקִיעִים, וּמַעֲלִים אֶת אוֹתָהּ הַתְּפִלָּה שֶׁמִּתְעַטֶּרֶת בְּכָל הָעֲטָרוֹת לָרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי, וְאָז נִכְנֶסֶת הַתְּפִלָּה, וְסַנְדַּלְפוֹ"ן נִכְבָּד גָּדוֹל, שֶׁכָּל מַפְתְּחוֹת אֲדוֹנָיו בְּיָדוֹ, מַכְנִיס אֶת אוֹתָהּ תְּפִלָּה לְתוֹךְ שִׁבְעָה הֵיכָלוֹת.
בלשון הזוהר
וְכֵיוָן דְּמִתְעַטְּרָא צְלוֹתָא בְּכָל הָנֵי עִטְרִין, כְּדֵין מִתְחַבְּרָן כָּל אִינּוּן חַיָּילִין דְּכֻלְּהוּ רְקִיעִין, וְסַלְּקִין לְהַהִיא צְלוֹתָא דְּמִתְעַטְּרָא בְּכָל עִטְרִין, לְגַבֵּי רְקִיעָא שְׁבִיעָאָה. וּכְדֵין עָאלַת צְלוֹתָא, וְסַנְדַּלְפֹ"ן רַב יַקִּירָא עִלָּאָה דְּכָל מַפְתְּחָן דְּמָארֵיהּ בִּידֵיהּ, אָעִיל לְהַהוּא צְלוֹתָא, לְגוֹ שִׁבְעָה הֵיכָלִין.
כשמתעטרת התפלה בכל העטרות מעלים אותה לרקיע השביעי וסנדלפון מכניסה לשבעה היכלות
בֹא וּרְאֶה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שִׁבְעָה מְדוֹרִים הֵם וכו'. שִׁבְעַת הַהֵיכָלוֹת הַלָּלוּ הֵם הֵיכְלוֹת הַמֶּלֶךְ, וּכְשֶׁהַתְּפִלָּה הַזּוֹ מִתְעַטֶּרֶת בְּכָל הָעֲטָרוֹת הַלָּלוּ כְּשֶׁנִּכְנֶסֶת, מְחַבֵּר אוֹתָם כְּאֶחָד, לְהִתְעַטֵּר לְמַעְלָה לִהְיוֹת הַכֹּל אֶחָד כָּרָאוּי. וּשְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה מִתְעַטֵּר בְּכָל הָעֲטָרוֹת, מַעְלָה וּמַטָּה, לִהְיוֹת אֶחָד, וְאָז כָּתוּב ׳בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שִׁבְעָא מְדוֹרִין אִינוּן וכו', שִׁבְעָה הֵיכָלִין אִלֵּין, אִינּוּן הֵיכָלִין דְּמַלְכָּא, וְהַאי צְלוֹתָא כַּד מִתְעַטְּרָא בְּכָל הָנִי עִטְרִין, כַּד עָאלַת, מְחַבָּר לוֹן כַּחֲדָא, לְאִתְעַטְרָא לְעֵילָּא לְמֶהוֵי כֹּלָּא חַד כְּדְקָא יֵאוֹת. וּשְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִתְעַטְּרָא בְּכָל עִטְרִין, עֵילָּא וְתַתָּא, לְמֶהוֵי חַד, וּכְדֵין ׳בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ (בראשית כ"ו ע"א) צַדִּיק׳ (משלי י, ו) כְּתִיב.
שבעה מדורים הם היכלות המלך ובכניסת התפלה מתחברים כאחד ושם הקב"ה מתעטר בכלן
אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ לְסַדֵּר תְּפִלָּתוֹ כָּרָאוּי. בַּתְּפִלָּה הַזּוֹ שֶׁמִּתְעַטֵּר בָּהּ הקב"ה, הוּא מְחַכֶּה עַד שֶׁיִּסְתַּיְּמוּ כָּל תְּפִלּוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאָז הַכֹּל הוּא בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי מַעְלָה וּמַטָּה. עַד כָּאן דִּבְרֵי הַתְּפִלָּה לָדַעַת סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים. מִכָּאן וָהָלְאָה יֵשׁ אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהֵן עוֹמְדוֹת בְּדִבּוּר כְּמוֹ שֶׁעוֹמְדוֹת בְּמַעֲשֶׂה.
בלשון הזוהר
זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּבַר נָשׁ, דְּיָדַע לְסַדְּרָא צְלוֹתֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת. בְּהַאי צְלוֹתָא דְּמִתְעַטְּרָא בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהוּ מְחַכֶּה עַד דְּיִסְתַּיְּימוּן כָּל צְלוֹתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וּכְדֵין כֹּלָּא אִיהוּ בִּשְׁלִימוּ כְּדְקָא יֵאוֹת, עֵילָּא וְתַתָּא. עַד הָכָא מִלִּין דִּצְלוֹתָא, לְמִנְדַּע רָזִין עִלָּאִין, מִכָּאן וּלְהָלְאָה אִית פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, דְּאִינּוּן קַיְּימִין בְּמִלָּה, כְּמָה דְּקַיְימִין בְּעוֹבָדָא.
אשרי חלקו של אדם שיודע לסדר תפלתו הקב"ה מחכה עד שיסתימו כל תפלות ישראל
וְהֵן שֵׁשׁ מִצְווֹת, וְעוֹמְדוֹת אַף כָּאן בַּתְּפִלָּה. אַחַת - ׳לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא׳ (דברים כח, נח) - שְׁתַּיִם - לְאַהֲבָה אוֹתוֹ. שְׁלִישִׁית - לְבָרְכוֹ. רְבִיעִית - לְיַחֲדוֹ. חֲמִישִׁית - שֶׁיְּבָרֵךְ הַכֹּהֵן אֶת הָעָם. שִׁשִּׁית - לִמְסֹר לוֹ אֶת נִשְׁמָתוֹ. וְאֵלּוּ שֵׁשׁ מִצְווֹת שֶׁעוֹמְדוֹת בִּתְפִלָּה שֶׁל דִּבּוּר, פְּרָט לְאוֹתָן מִצְווֹת שֶׁעוֹמְדוֹת בְּמַעֲשֶׂה, כְּמוֹ צִיצִית וּתְפִלִּין.
בלשון הזוהר
וְאִינּוּן שִׁית פִּקוּדִין, וְקַיְימִין אוּף הָכָא בִּצְלוֹתָא. חַד, ׳לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא׳ (דברים כח, נח). תִּנְיָינָא, לְאַהֲבָה אוֹתוֹ. תְּלִיתָאָה, לְבָרְכוֹ. רְבִיעָאָה, לְיַחֲדוֹ. חֲמִישָׁאָה, לְבָרֵךְ כַּהֲנָא יַת עַמָּא. שְׁתִיתָאָה, לִמְסוֹר נִשְׁמָתֵיהּ לֵיהּ. וְאִלֵּין שִׁית פִּקוּדִין דְּקַיְימִין בִּצְלוֹתָא דְּמִלָּה, בַּר אִינּוּן פִּקוּדִין דְּקַיְימִין בְּעוֹבָדָא, כְּגַוְונָא דְּצִיצִית וּתְפִלִין.
ששת מצוות עומדות בתפלה לירא לאהב לברך ליחד ברכת כהנים ומסירת הנשמה
לְיִרְאָה אֶת ה' - מִצְוָה זוֹ עוֹמֶדֶת בַּתִּשְׁבָּחוֹת הַלָּלוּ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ וּבְאוֹתָם קָרְבָּנוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁשָּׁם צָרִיךְ אָדָם לִפְחֹד מִלִּפְנֵי אֲדוֹנוֹ, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָן שִׁירוֹת עוֹמְדוֹת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא יִרְאָה, וְכָל אוֹתָם הַלְלוּיָהּ שֶׁהֵם סוֹד שֶׁל יִרְאַת הקב"ה. וְצָרִיךְ אָדָם לָשִׂים רְצוֹנוֹ בְּאוֹתָן שִׁירוֹת בְּיִרְאָה, וּפֵרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים, כָּל אוֹתָם הַסּוֹדוֹת שֶׁל שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְכָל אוֹתָם סוֹדוֹת שֶׁל הַלְלוּיָהּ.
בלשון הזוהר
׳לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם׳ (דברים כח, נח), פִּקּוּדָא דָּא קַיְּימָא בְּאִלֵּין תּוּשְׁבְּחָן דְּקָאָמַר דָּוִד מַלְכָּא, וּבְאִינּוּן קָרְבָּנִין דְּאוֹרַיְיתָא, דְּתַמָּן בָּעֵי בַּר נָשׁ לְדַחֲלָא מִקַּמֵּי מָארֵיהּ, בְּגִין דְּאִינּוּן שִׁירִין קַיְּימִין בְּהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי יִרְאָה. וְכָל אִינּוּן הַלְלוּיָהּ, דְּאִינּוּן רָזָא דְּיִרְאָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְשַׁוָּאָה רְעוּתֵיהּ בְּאִינּוּן שִׁירִין בְּיִרְאָה, וְאוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא כָּל אִינּוּן רָזִין דְּשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן, וְכָל אִינּוּן רָזִין דְּהַלְלוּיָהּ.
ליראה את ה' עומדת בתשבחות דוד ובקרבנות התורה ששם צריך אדם לפחד מרבונו
כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ אָדָם לְיִשְׁתַּבַּח, יָשִׂים רְצוֹנוֹ לְבָרֵךְ אֶת הקב"ה, כְּמוֹ יוֹצֵר אוֹר, יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת, לְאַהֲבָה אוֹתוֹ, כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְאַהֲבַת עוֹלָם, וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךְ, ׳שֶׁזֶּהוּ סוֹד שֶׁל אַהֲבַת הקב"ה, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ׳ (דברים ו). לְיַחֲדוֹ - שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' - אֶחָד, שֶׁכָּאן עוֹמֵד סוֹד הַיִּחוּד שֶׁל הקב"ה, לְיַחֵד אֶת שְׁמוֹ בִּרְצוֹן הַלֵּב כָּרָאוּי, וּמִשָּׁם וָהָלְאָה אַזְכָּרַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהִיא מִצְוָה לְהַזְכִּיר אֶת יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁכָּתוּב ׳וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׳ (שם כד).
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּמָטֵי בַּר נָשׁ לְיִשְׁתַּבַּח, יְשַׁוֵּי רְעוּתֵיהּ לְבָרְכָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּגוֹן יוֹצֵר אוֹר, יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת. לְאַהֲבָה אוֹתוֹ, כַּד מָטֵי לְאַהֲבַת עוֹלָם, ׳וְאָהַבְתָּ אֶת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (דברים ו, ה), דְּדָא אִיהוּ רָזָא דִּרְחִימוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהָא אוּקְמוּהָ. לְיַחֲדָא לֵיהּ, שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל יהו"ה אֱלהֵינוּ יהו"ה׳ אֶחָד, דְּהָכָא קַיְּימָא רָזָא דְּיִחוּדָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְיַחֲדָא שְׁמֵיהּ בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא כַּדְקָא חֲזֵי. וּמִתַּמָּן וּלְהָלְאָה אַדְכָּרוּתָא דִּיצִיאַת מִצְרַיִם, דְּאִיהוּ פִּקּוּדָא לְאַדְכְּרָא יְצִיאַת מִצְרַיִם דִּכְתִּיב, ׳וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׳ (דברים ה, טו).
לישתבח ישים רצונו לברך את הקב"ה ולאהבת עולם ולשמע ישראל סוד היחוד
שֶׁהַכֹּהֵן יְבָרֵךְ אֶת הָעָם - כְּדֵי לְהַכְלִיל אֶת יִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹטְלִים בְּרָכוֹת מִלְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נוֹטֶלֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּרָכוֹת, וּשְׁעַת רָצוֹן הִיא לִמְסֹר נַפְשׁוֹ אֵלָיו וְלָתֵת לוֹ אֶת הַנְּשָׁמָה בִּרְצוֹן הַלֵּב. כְּשֶׁנּוֹפְלִים אַפַּיִם וְאוֹמְרִים ׳אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (תהלים כה, א) - שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ אֵלָיו לִמְסֹר לוֹ הַנֶּפֶשׁ בְּרָצוֹן שָׁלֵם. וְאֵלּוּ הֵן שֵׁשׁ מִצְווֹת שֶׁעוֹמְדוֹת בַּתְּפִלָּה, שֶׁעוֹלוֹת לְשֵׁשׁ מֵאוֹת מִצְווֹת שֶׁל הַתּוֹרָה. וְאִם תֹּאמַר, שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אֲחֵרוֹת יוֹתֵר? אֵלּוּ עוֹמְדִים לְהַמְשִׁיךְ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים, שֶׁהַכֹּל כָּלוּל בָּהֶן. (בְּאֵלּוּ) שֵׁשׁ הַמִּצְווֹת הַלָּלוּ שֶׁהַתְּפִלָּה מִתְעַטֶּרֶת בָּהֶן.
בלשון הזוהר
לְבָרְכָא כַּהֲנָא יַת עַמָּא, בְּגִין לְאַכְלְלָא יִשְׂרָאֵל כַּחֲדָא, בְּשַׁעֲתָא דְּנַטְלִין בִּרְכָאן לְעֵילָּא, דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא נַטְלָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בִּרְכָאן, וְשַׁעֲתָא דִּרְעוּתָא הוּא, לִמְסוֹר נַפְשֵׁיהּ לְגַבֵּיהּ, וּלְמֵיהַב לֵיהּ נִשְׁמְתָא בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, כַּד נַפְלִין עַל אַנְפִּין, וְאָמְרִין ׳אֵלֶיךָ יהו"ה נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (תהילים כה, א), דִּיכַוֵּין לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְגַבֵּיהּ, לְמִמְסַר לֵיהּ נַפְשָׁא בִּרְעוּתָא שְׁלִים. וְאִלֵּין אִינּוּן שִׁית פִּקוּדִין דְּקַיְימִין בִּצְלוֹתָא, דְּסַלְּקִין לְגַבֵּי שִׁית מֵאָה פִּקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא. וְאִי תֵּימָא תְּלֵיסָר אַחֲרָנִין יַתִּיר. אִינּוּן קַיְּימִין לְאַמְשָׁכָא תְּלֵיסָר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי, דְּכֹלָּא כְּלִילָן בְּהוּ. (ס"א בהני) שִׁית פִּקוּדִין אִלֵּין, דִּצְלוֹתָא מִתְעַטְּרָא בְּהוּ.
שלש עשרה מדות רחמים אחרות ממשיכות בששת המצוות שהתפלה מתעטרת בהן
אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁשָּׂם לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לָזֶה וּלְהַשְׁלִים אוֹתָם בְּכָל יוֹם. וּבָאֵלּוּ תְּלוּיוֹת אֲחֵרוֹת רַבּוֹת. אֲבָל כְּשֶׁמַּגִּיעַ אָדָם לַמְּקוֹמוֹת הַלָּלוּ, צָרִיךְ לְכַוֵּן לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לְהַשְׁלִים אוֹתָהּ מִצְוָה שֶׁעוֹמֶדֶת בְּאוֹתוֹ דִּבּוּר, וְאָז מַכְרִיזִים עָלָיו וְאוֹמְרִים: ׳וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאָר׳ (ישעיה מט, ג) - בָּא רַבִּי אַבָּא וּנְשָׁקוֹ.
בלשון הזוהר
זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, מַאן דִּישַׁוֵּי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְדָא, וּלְאַשְׁלְמָא לוֹן בְּכָל יוֹמָא. וּבְאִלֵּין תַּלְיָין אַחֲרָנִין סַגִּיאִין. אֲבָל כַּד מָטֵי בַּר נָשׁ לְאַתְרִין אִלֵּין, אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְכַוְּונָא לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ, לְאַשְׁלְמָא הַהוּא פִּקּוּדָא דְּקַיְּימָא בְּהַהוּא מִלָּה. וּכְדֵין אַכְרִיזוּ עָלֵיהּ וְאַמְרֵי, ׳וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִי אַתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר׳ (ישעיהו מט, ג). אָתָא רִבִּי אַבָּא וּנְשָׁקֵיהּ.
פתח רבי יצחק ויקהל משה - כנס ישראל למסר להם שבת כמקדם טרם חטא העגל
הם בעלי הסוד ועליהם הכתוב אומר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיעפָּתַח רַבִּי יִצְחָק אַחֲרָיואחר דברי רבי יוסי וְאָמַר, ׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (שמות לה, א). לָמָּה כִּנֵּס אוֹתָם?בנוסף למה שאמר להם כְּדֵי לִמְסֹר לָהֶם אֶת הַשַּׁבָּת כְּמִקֹּדֶם, שֶׁהֲרֵי בָּרִאשׁוֹנָה טֶרֶם שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל,היתה השבת שלמה בידי ישראל ולא היה בה פגם, כמו שהיה המשכן שלם בהשתלשלותו מן הבריאה מָסַר לָהֶם אֶת הַשַּׁבָּת, וְזֶהוּ שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ אוֹתָם הָעֵרֶב רַב. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳נתעוררה בהם הקנאה הפנימית, מצד שכל מגמתם להתערב בסוד ישראל ולבטל את הגבול שבין קדש לחול - אָמְרוּ: וְאָנוּ נִמְנָע מִמֶּנּוּ הַדָּבָר הַזֶּה?! מִיָּד - ׳וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וְגוֹ'ויקהל על אהרון לעומת ויקהל משה וְנִמְשְׁכוּ רַבִּים אַחֲרֵיהֶם׳ (שמות לב). אַחַר שֶׁמֵּתוּ אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ,שבזה נתבררו הסיגים מישראל כִּנֵּס מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם,לבדם דייקא, ללא ערב רב, שהיחוד השלם אינו יכול להיות אלא כשישראל לבדם ללא תערובת הקליפה וְנָתַן לָהֶם שַׁבָּת כְּמִקֹּדֶם.שהתיקון היותר שלם הוא רק כשחוזרים למצב שקודם הפגם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב מצד שממשיכים הארתם לרבים (סנהדרין קי.) של עוה''ז שכל לימוד תורה נעשה קנין נצח תדיר דייקא, שהקיום הוא לא רק ארוך אלא בלתי פוסק כלל, שאור התורה הנצחי אינו נכבה לעולם (זוהר ויקהל רטו.) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה (שמות לה, ב) וְגוֹ'.תֵּעָשֶׂה בנפעל דייקא ולא תַּעֲשֶׂה, להורות שהמלאכה נעשית מאליה בששת הימים ואין האדם עיקר בה, אלא עיקרו הוא השבת שבה הוא קובע את מציאותו (זוהר ויקהל קצד:) ב. שעיקר מצות שבת שנצטוו אז ישראל היה להזהירם שלא ידחה שבת מפני מלאכת המשכן ואע"פי שאותה מלאכה היתה נעשית מאליה מ"מ לא תדחה שבת:
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי יִצְחָק אֲבַתְרֵיהּ וְאָמַר, ׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (שמות לה, א). אֲמַאי כָּנִישׁ לוֹן. בְּגִין לְמִמְסַר לוֹן שַׁבָּת כְּמִלְּקַדְּמִין, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא עַד לָא עָבְדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַת עֶגְלָא, מָסַר לוֹן אֶת הַשַּׁבָּת. וְדָא אִיהוּ דְּלָא נַטְרוּ אִינּוּן עֵרֶב רַב. כֵּיוָן דְּשַׁמְעוּ ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, אָמְרוּ וַאֲנָן מִלָּה דָּא אִתְמָנַּע מִינָן, מִיַּד ׳וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וְגוֹ', וְאִתְמְשָׁכוּ סַגִּיאִין אֲבַתְרַיְיהוּ׳ (שמות לב, א). לְבָתַר דְּמִיתוּ אִינּוּן דְּמִיתוּ, כָּנִישׁ מֹשֶׁה לִבְנִי יִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ, וְיָהַב לוֹן שַׁבָּת כְּמִלְּקַדְמִין, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב ׳שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וְגוֹ'׳.
לא תבערו אש
סוד הכוכב הבולע שבעים כוכבים ומדורת האש הנטמנת בשבת
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.