ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 11: פתח עבדי אתה - סוד עבודת התפלה הפנימית ומסעה ברקיעים עד שבעה היכלות › פיסקה 22 (רב ע"א)

ברקיע השלישי ממנה גדריה משמש בשרביט זהר עולה ויורד ומשתחוה לפני התפלה

ויקהל · פתח עבדי אתה - סוד עבודת התפלה הפנימית ומסעה ברקיעים עד שבעה היכלות · מאמר 11 · פיסקה 22 · דף רב ע"א

לשון הזוהר

וְכַד סַלְּקָא הַהִיא צְלוֹתָא, הַהוּא מְמָנָא בָּתַר דְּסָגִיד, בָּטַשׁ, בְּהַהוּא שַׁרְבִיטָא בְּטִינָרָא, תַּקִּיפָא דְּזָהִיר, דְּאִיהוּ קָאִים בְּאֶמְצָעִיתָא דְּהַהוּא רְקִיעָא, וְנַפְקוּ מִגּוֹ הַהוּא טִינָרָא, תְּלַת מְאָה וְשִׁבְעִין וְחָמֵשׁ חַיָּילִין דְּאִינּוּן גְּנִיזִין תַּמָּן מִן יוֹמָא דְּאוֹרַיְיתָא נַחְתַּת לְאַרְעָא, בְּגִין דְּאִתְתָּקָפוּ לְחַבְּרָא (ס"א לסרבא) דְּלָא תֵּחוֹת לְאַרְעָא, וְאָנְזִיף בְּהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָאלוּ גּוֹ הַהוּא טִינָרָא. וְלָא נָפְקִין בַּר הַהוּא זִמְנָא דִּצְלוֹתָא סַלְּקָא, פָּתְחֵי וְאַמְרֵי ׳יהו"ה אֲדוֹנֵינוּ מַה אַדִּיר שִׁמְךָ וְגוֹ'׳ (תהילים ח, ב). דָּא הִיא צְלוֹתָא, דְּסַלְּקָא עַל כָּל אִינּוּן רְקִיעִין. כְּדֵין סַגְדִּין לְגַבָּהּ.

תרגום

וּכְשֶׁעוֹלָה אוֹתָהּ תְּפִלָּה, אוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה לְאַחַר שֶׁהִשְׁתַּחֲוָה, מַכֶּה בְּאוֹתוֹ הַשַּׁרְבִיט בַּסֶּלַע הֶחָזָק שֶׁמֵּאִיר וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, וְיוֹצְאִים מִתּוֹךְ אוֹתוֹ סֶלַע שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה חֲיָלוֹת שֶׁגְּנוּזִים שָׁם מִיּוֹם שֶׁיָּרְדָה תוֹרָה לָאָרֶץ, מִשּׁוּם שֶׁהִתְחַזְּקוּ לְהִתְחַבֵּר (לְסָרֵב) שֶׁלֹּא תֵרֵד לָאָרֶץ, וְנָזַף בָּהֶם הקב"ה, וְנִכְנְסוּ לְתוֹךְ אוֹתוֹ סֶלַע, וְאֵינָם יוֹצְאִים, פְּרָט לְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהַתְּפִלָּה עוֹלָה, פּוֹתְחִים וְאוֹמְרִים: ׳ה' אֲדנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךְ וְגוֹ'׳ (שם ח, ב). זוֹהִי תְפִלָּה שֶׁעוֹלָה עַל כָּל אוֹתָם רְקִיעִים. אָז מִשְׁתַּחֲוִים אֵלֶיהָ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד סלקא ההיא צלותא, ההוא ממנא בתר דסגיד, בטש, בההוא שרביטא בטינרא, תקיפא דזהיר, דאיהו קאים באמצעיתא דההוא רקיעא, ונפקו מגו ההוא טינרא, תלת מאה ושבעין וחמש חיילין דאינון גניזין תמן מן יומא דאורייתא נחתת לארעא, בגין דאתתקפו לחברא (ס"א לסרבא) דלא תחות לארעא, ואנזיף בהו קודשא בריך הוא, ועאלו גו ההוא טינרא. ולא נפקין בר ההוא זמנא דצלותא סלקא, פתחי ואמרי ׳יהו"ה אדונינו מה אדיר שמך וגו'׳ (תהילים ח, ב). דא היא צלותא, דסלקא על כל אינון רקיעין. כדין סגדין לגבה.

התרגום: וכשעולה אותה תפלה, אותו הממנה לאחר שהשתחוה, מכה באותו השרביט בסלע החזק שמאיר ועומד באמצע הרקיע, ויוצאים מתוך אותו סלע שלש מאות ושבעים וחמשה חילות שגנוזים שם מיום שירדה תורה לארץ, משום שהתחזקו להתחבר (לסרב) שלא תרד לארץ, ונזף בהם הקב"ה, ונכנסו לתוך אותו סלע, ואינם יוצאים, פרט לאותו זמן שהתפלה עולה, פותחים ואומרים: ׳ה' אדנינו מה אדיר שמך וגו'׳ (שם ח, ב). זוהי תפלה שעולה על כל אותם רקיעים. אז משתחוים אליה.

מן המפרשים

מקדש מלך: בטש בההוא שרביטא בתר דסגיד פירש אחר שמשתחוה השרביט לתפלה אזי מכה הממונה באותו שרביט בטינרא תקיפא דזהיר וטינרא זו היא קדושה ולכך אמר הזוהר דזהיר ולא אמר טינרא תקיפא סתם כמ"ש בפ' תצוה. דהתם קליפה והכא קדושה. שע"ה חיילין הם נגד…

הסולם: וכד סלקא ההיא וכו': וכשתפלה ההיא עולה, אותו הממונה, אחר שהשתחוה אל התפלה, מאותו הטעם האמור בהשרביט, הכה עם שרביט ההוא בסלע חזק המאיר, שהוא עומד באמצע הרקיע ההוא, ויוצאים מתוך הסלע שע"ה חילות, שהיו גנוזים שם מיום שירדה התורה…

אור יקר: ה, אדוננו מה אדיר שמך, והיינו סוד הדר התפלה העולה ממטה למעלה אחר טהרהה, וזהו שאמר.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר