ויקר אלהים אל בלעם - לשון טמאה הזמין לו הקב"ה מקום טמאה כראוי לו
ויקהל · ויקהל משה את כל עדת בני ישראל - סוד הערב רב ועמלק הנחש הרע · מאמר 1 · פיסקה 3 · דף קצה ע"א
לשון הזוהר
ועַל דָּא בְּבִלְעָם כְּתִיב, ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ (במדבר כג, ד). וַיִּקָּר לִישָׁנָא דִּמְסָאֲבָא נָקַט. וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב אֱלהִים. אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְמִין לֵיהּ הַהוּא אֲתָר דִּמְסָאֲבָא, לְאִסְתַּאֲבָא בֵּיהּ, בְּהַהוּא דַּרְגָּא דְּאִיהוּ אִתְדַּבָּק לְאִסְתַּאֲבָא בֵּיהּ. מָה עֲבַד בִּלְעָם. אִיהוּ חָשִׁיב בְּאִינּוּן קָרְבָּנִין לְסַלְּקָא לְעֵילָּא, מִיַּד זַמִין לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַהוּא אֲתָר. אֲמַר לֵיהּ הָא מִסְאֲבוּ לְגַבָּךְ, כְּמָה דְּאִתְחָזֵי לָךְ, וְעַל דָּא ׳וַיִּקָּר אֱלהִים אֶל בִּלְעָם׳.
תרגום
וְעַל זֶה כָּתוּב בְּבִלְעָם, ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ (במדבר כג, ד) - וַיִּקָּר - לְשׁוֹן טֻמְאָה נָקַט. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כָּתוּב אֱלֹהִים, אֶלָּא הקב"ה הִזְמִין לוֹ אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל טֻמְאָה לְהִטָּמֵא בּוֹ בְּאוֹתָהּ דַּרְגָּה שֶׁהוּא נִדְבַּק לְהִטָּמֵא בָּהּ. מֶה עָשָׂה בִּלְעָם? הוּא חָשַׁב בְּאוֹתָם קָרְבָּנוֹת לַעֲלוֹת לְמַעְלָה. מִיָּד הִזְמִין לוֹ הקב"ה אוֹתוֹ מָקוֹם. אָמַר לוֹ, הִנֵּה טֻמְאָה אֵלֶיךְ כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לְךְ. וְעַל זֶה ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועל דא בבלעם כתיב, ׳ויקר אלהים אל בלעם׳ (במדבר כג, ד). ויקר לישנא דמסאבא נקט. ואי תימא, הא כתיב אלהים. אלא קודשא בריך הוא אזמין ליה ההוא אתר דמסאבא, לאסתאבא ביה, בההוא דרגא דאיהו אתדבק לאסתאבא ביה. מה עבד בלעם. איהו חשיב באינון קרבנין לסלקא לעילא, מיד זמין ליה קודשא בריך הוא ההוא אתר. אמר ליה הא מסאבו לגבך, כמה דאתחזי לך, ועל דא ׳ויקר אלהים אל בלעם׳.
התרגום: ועל זה כתוב בבלעם, ׳ויקר אלהים אל בלעם׳ (במדבר כג, ד) - ויקר - לשון טמאה נקט. ואם תאמר, הרי כתוב אלהים, אלא הקב"ה הזמין לו אותו מקום של טמאה להטמא בו באותה דרגה שהוא נדבק להטמא בה. מה עשה בלעם? הוא חשב באותם קרבנות לעלות למעלה. מיד הזמין לו הקב"ה אותו מקום. אמר לו, הנה טמאה אליך כמו שראוי לך. ועל זה ׳ויקר אלהים אל בלעם׳.
מן המפרשים
מקדש מלך: ואי תימא הא כתיב אלהים פי' דמשמע שאלהים ממש הוא שדבר עמו ולא ס"א ותירץ אלא קב"ה אזמין ליה וכו' כלומר שאלהים הנז' בפ' הוא הקב"ה. והקב"ה שלח לו ס"מ שהוא קרי וטומאה וזהו ויקר אלהים: את קיימא יסוד מאתריה מ': בפקידה נ"ב כי פקידה…
הסולם: וע"ד בבלעם כתיב וכו': וע"כ בבלעם כתוב, ויקר אלקים אל בלעם. ויקר הוא לשון טומאה. דהיינו מלשון מקרה לילה כנ"ל. ואם תאמר, הרי כתוב, אלקים שהוא קדש. אלא הקב"ה הזמין לו מקום ההוא של הטומאה להטמאות בו, באותה המדרגה שהוא נתדבק…
מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: מיד זמין לה וכו' שהקב"ה העיר והומיר לעומתו נוקבא דקליפה והיא העלתה מ"ן לגבי בעלה הטמא ואז נתקיים בו בני נכר יבולו. וכן ההוא חויא שהוא אחוז בקו האמצעי באחור בסוד ההוא נחשא דפרח באוירא וחשב להמשיך ולפשט טומאתו בכל הקצוות…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: