ויקהל משה את כל עדת בני ישראל
סוד הערב רב ועמלק הנחש הרע
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל - ויאמר שאול אל הקיני עמלק בכל הצדדים
׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (שמות לה, א). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻרוּ רְדוּ וְגוֹ'׳ (שמואל א טו). בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב בַּעֲמָלֵק, פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. והקב"ה, בְּכָל הַקְּרָבוֹת שֶׁעָשׂוּ שְׁאָר הָעַמִּים לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל, מָה הַטַּעַם לֹא הָיָה קָשֶׁה לְפָנָיו כְּמוֹ הַקְּרָב שֶׁעָשָׂה עֲמָלֵק אִתָּם? אֶלָּא וַדַּאי הַקְּרָב שֶׁל עֲמָלֵק הָיָה בְּכָל הַצְּדָדִים, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ זְמַן הִתְחַזֵּק הַנָּחָשׁ הָרָע לְמַעְלָה, וְהִתְחַזֵּק לְמַטָּה.
בלשון הזוהר
׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (שמות לה, א). רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּנִי לְכוּ סוּרוּ רְדוּ וְגוֹ'׳ (שמואל א טו, ו). תָּא חֲזֵי, מָה כְּתִיב בַּעֲמָלֵק, ׳פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (שמואל א טו, ו). וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכֻלְּהוּ קְרָבִין דְּעָבְדוּ שְׁאָר עַמְמִין לְגַבַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, מַאי טַעְמָא לָא אַקְשֵׁי קַמֵּיהּ, כְּהַאי קְרָבָא דְּעָבַד עֲמָלֵק לְגַבַּיְיהוּ. אֶלָּא וַדַּאי, קְרָבָא דְּעֲמָלֵק הֲוָה בְּכָל סִטְרִין, לְעֵילָּא וְתַתָּא, דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְתָּקַּף חִוְיָא בִּישָׁא לְעֵילָּא, ואִתְתָּקַּף לְתַתָּא.
מה הנחש הרע אורב על פרשת דרכים אף עמלק ארב לישראל למעלה ולמטה
מָה הַנָּחָשׁ הָרָע אוֹרֵב עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים, אַף כָּאן גַּם עֲמָלֵק נָחָשׁ רָע הָיָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁאָרַב לָהֶם עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים, שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם׳ (שמואל א טו, ב) - אוֹרֵב הָיָה לוֹ לְמַעְלָה לְטַמֵּא אֶת הַמִּקְדָּשׁ, וְאוֹרֵב הָיָה לְמַטָּה לְטַמֵּא אֶת יִשְׂרָאֵל. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר קָרְךְ בַּדֶּרֶךְ׳ (דברים כה, יח) - כָּתוּב כָּאן אֲשֶׁר קָרְךְ, וְכָתוּב שָׁם (שםכג) ׳כִּי יִהְיֶה בְךְ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא׳ - ׳טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה׳.
בלשון הזוהר
מָה חִוְיָא בִּישָׁא כַּמִין עַל פָּרָשַׁת אָרְחִין, אוּף הָכָא נָמֵי עֲמָלֵק, חִוְיָא בִּישָׁא הֲוָה לְגַבַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, דְּכַמִין לוֹן עַל פָּרָשַׁת אָרְחִין, דִּכְתִּיב, ׳אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרָיִם׳ (שמואל א טו, ב). כַּמִין הֲוָה לְעֵילָּא, לְסָאֳבָא מַקְדְּשָׁא. וְכָמִין הֲוָה לְתַתָּא, לְסָאֲבָא לְיִשְׂרָאֵל. מְנָלָן, דִּכְתִּיב ׳אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ׳ (דברים כה, יח). כְּתִיב הָכָא אֲשֶׁר קָּרְךָ, וּכְתִיב הָתָם ׳כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לָא׳ (דברים כג, יא) ׳טָהוֹר מִקְרֵה לָיְלָה׳.
ויקר אלהים אל בלעם - לשון טמאה הזמין לו הקב"ה מקום טמאה כראוי לו
וְעַל זֶה כָּתוּב בְּבִלְעָם, ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ (במדבר כג, ד) - וַיִּקָּר - לְשׁוֹן טֻמְאָה נָקַט. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כָּתוּב אֱלֹהִים, אֶלָּא הקב"ה הִזְמִין לוֹ אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל טֻמְאָה לְהִטָּמֵא בּוֹ בְּאוֹתָהּ דַּרְגָּה שֶׁהוּא נִדְבַּק לְהִטָּמֵא בָּהּ. מֶה עָשָׂה בִּלְעָם? הוּא חָשַׁב בְּאוֹתָם קָרְבָּנוֹת לַעֲלוֹת לְמַעְלָה. מִיָּד הִזְמִין לוֹ הקב"ה אוֹתוֹ מָקוֹם. אָמַר לוֹ, הִנֵּה טֻמְאָה אֵלֶיךְ כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לְךְ. וְעַל זֶה ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳.
בלשון הזוהר
ועַל דָּא בְּבִלְעָם כְּתִיב, ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ (במדבר כג, ד). וַיִּקָּר לִישָׁנָא דִּמְסָאֲבָא נָקַט. וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב אֱלהִים. אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְמִין לֵיהּ הַהוּא אֲתָר דִּמְסָאֲבָא, לְאִסְתַּאֲבָא בֵּיהּ, בְּהַהוּא דַּרְגָּא דְּאִיהוּ אִתְדַּבָּק לְאִסְתַּאֲבָא בֵּיהּ. מָה עֲבַד בִּלְעָם. אִיהוּ חָשִׁיב בְּאִינּוּן קָרְבָּנִין לְסַלְּקָא לְעֵילָּא, מִיַּד זַמִין לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַהוּא אֲתָר. אֲמַר לֵיהּ הָא מִסְאֲבוּ לְגַבָּךְ, כְּמָה דְּאִתְחָזֵי לָךְ, וְעַל דָּא ׳וַיִּקָּר אֱלהִים אֶל בִּלְעָם׳.
אשר קרך בדרך הזמין הנחש הרע לטמא - אלמלא התחזק משה למעלה ויהושע למטה
כְּמוֹ כֵן ׳אֲשֶׁר קָרְךְ בַּדֶּרֶךְ וְגוֹ'׳, הִזְמִין לְךְ אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָרָע לְמַעְלָה לְטַמֵּא אוֹתְךְ בְּכָל הַצְּדָדִים. וְאִלְמָלֵא שֶׁהִתְחַזֵּק מֹשֶׁה לְמַעְלָה וִיהוֹשֻׁעַ לְמַטָּה, לֹא יָכְלוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל. וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׁמַר הקב"ה אוֹתָהּ שִׂנְאָה לְדוֹרֵי דוֹרוֹת. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁחָשַׁב לַעֲקֹר אוֹת הַבְּרִית מִמְּקוֹמָהּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ פָּקַדְתִּי, בִּפְקִידָה, שֶׁהֲרֵי שָׁם נִרְמָז סוֹד הָאוֹת הַבְּרִית הַקְּדוֹשָׁה.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָּא ׳אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וְגוֹ'׳. אַזְמִין לְגַבָּךְ הַהוּא חִוְיָא בִּישָׁא לְעֵילָּא, לְסָאֲבָא ׳לְךָ בְּכָל׳ סִטְרִין. וְאִלְמָלֵא דְּאִתְתָּקַּף מֹשֶׁה לְעֵילָּא, וִיהוֹשֻׁעַ לְתַתָּא, לָא יָכִילוּ יִשְׂרָאֵל לֵיהּ. וּבְגִין כַּךְ, נָטִיר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַהוּא דְּבָבוּ, לְדָרֵי דָּרִין. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּחָשִׁיב לְאַעְקְרָא אָת קַיָּימָא מֵאַתְרֵיהּ. וּבְגִין כַּךְ פָּקַדְתִּי, בִּפְקִידָּה, דְּהָא תַּמָּן אִתְרְמִיז רָזָא דְּאָת קַיָּימָא קַדִּישָׁא.
מי הקיני זה יתרו ובני קיני עלו מעיר התמרים עד שבא שאול ויסר קיני
בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, ׳וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי׳ (דברי הימים א י, ד) - מִי זֶה הַקֵּינִי? זֶה יִתְרוֹ. וְכִי מִי נָתַן כָּאן אֶת בְּנֵי יִתְרוֹ לִהְיוֹת דִּיּוּרָם בַּעֲמָלֵק, וַהֲרֵי הָיוּ שְׁרוּיִים בִּירִיחוֹ? אֶלָּא הֲרֵי כָּתוּב ׳וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה וְגוֹ '׳ (שופטים א, טז). וּכְשֶׁעָלוּ מִשָּׁם, שְׁרוּיִים הָיוּ בִּתְחוּמוֹ שֶׁל עֲמָלֵק עַד לְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁבָּא שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מָה כְּתִיב, ׳וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּנִי׳ (דברי הימים א י, ד). מַאן קֵנִי. דָּא יִתְרוֹ. וְכִי מַאן יָהִיב בְּנֵי יִתְרוֹ הָכָא, לְמֶהוֵי דִּיּוּרֵיהוֹן בַּעֲמָלֵק, וְהָא בִּירִיחוֹ הֲווֹ שַׁרְיָין. אֶלָּא הָא כְּתִיב, ׳וּבְנֵי קֵנִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבָּר יְהוּדָה וְגוֹ'׳ (שופטים א, טז). וְכַד עָלוּ מִתַּמָּן, שָׁרוּ בִּתְחוּמָא דַּעֲמָלֵק, עַד הַהוּא זִמְנָא דְּאָתָא שָׁאוּל מַלְכָּא, דִּכְתִּיב ׳וַיָּסַר קֵנִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק׳.
אלמלא הערבוביה שהתחברו בהם ישראל לא נענשו על מעשה העגל
מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי בִּזְמַן שֶׁנִּמְצָאִים רְשָׁעִים, (נֶעֶנְשׁוּ) אוֹתָם חֲסִידִים וְצַדִּיקִים שֶׁנִּמְצָאִים בֵּינֵיהֶם נִתְפָּסִים בַּחֲטָאֵיהֶם, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. כְּמוֹ זֶה, אִלְמָלֵא אוֹתָהּ עִרְבּוּבְיָה שֶׁהִתְחַבְּרוּ בָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא נֶעֶנְשׁוּ יִשְׂרָאֵל עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל.
בלשון הזוהר
בְּגִין דְּהָא בְּזִמְנָא דְּחַיָּיבַיָּא אִשְׁתְּכָחוּ, (נ"א אתענשו) אִינּוּן חֲסִידֵי וְזַכָּאֵי דְּמִשְׁתַּכְחִין בֵּינַיְיהוּ, מִתָּפְסָן בְּחוֹבֵיהוֹן, וְהָא אוּקְמוּהָ. כְּגַוְונָא דָּא, אִלְמָלֵא הַהוּא עִרְבּוּבְיָא דְּאִתְחַבָּרוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, לָא אִתְעֲנָשׁוּ יִשְׂרָאֵל, עַל עוֹבָדָא דְּעֶגְלָא.
מאת כל איש אשר ידבנו לבו - רצה הקב"ה שמעשה המשכן יהיה במח וקלפה
וּבֹא רְאֵה מַה כָּתוּב בָּרִאשׁוֹנָה, ׳מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ׳ (שמות כה, ב) - לְהַכְלִיל אֶת כֻּלָּם, מִשּׁוּם שֶׁרָצָה הקב"ה לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן מִכָּל הַצְּדָדִים, בְּמֹחַ וּקְלִפָּה. וּמִשּׁוּם שֶׁהָיוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב עִמָּהֶם, נֶאֱמַר ׳מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ׳ - לְהַכְלִילָם בֵּין יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מֹחַ, וְכֻלָּם הִצְטַוּוּ.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי מָה כְּתִיב (קצ"ז, רכ"ד ע"א) בְּקַדְמִיתָא, ׳מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ׳ (שמות כה, ב), לְאַכְלְלָא כֹּלָּא, בְּגִין דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד עוֹבָדָא דְּמַשְׁכְּנָא מִכָּל סִטְרִין, בְּמוֹחָא וּקְלִיפָה. וּבְגִין דַּהֲווֹ אִינּוּן עֵרֶב רַב בְּגַּוַּויְיהוּ, אִתְּמַר ׳מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ׳, לְאַכְלְלָא לוֹן בֵּינַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן מוֹחָא. וְכֻלְּהוּ אִתְפְּקָדוּ.
אחר כך סטה כל מין למינו ועשו הערב רב את העגל - מכאן ואילך רק ישראל
אַחַר כָּךְ סָטָה כָּל מִין לְמִינוֹ, וּבָאוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב וְעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, וְסָטוּ אַחֲרֵיהֶם אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ וְגָרְמוּ לְיִשְׂרָאֵל מָוֶת וְהֶרֶג. אָמַר הקב"ה, מִכָּאן וָהָלְאָה מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן לֹא יִהְיֶה אֶלָּא רַק מִצִּדָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם. מִיָּד - ׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת׳ (שמות לה, א) - יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. וְכָתוּב אַחֲרָיו, ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה׳ לַה'. מֵאִתְּכֶם וַדַּאי, וְלֹא כָּרִאשׁוֹנָה שֶׁכָּתוּב ׳מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ׳ (שמות כה, ב) - ׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְגוֹ'׳, מֵאֵיזֶה מָקוֹם הִקְהִיל אוֹתָם? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב בֵּינֵיהֶם, הִצְטָרֵךְ מֹשֶׁה לְכַנְּסָם וּלְיַחֲדָם מִבֵּינֵיהֶם.
בלשון הזוהר
לְבָתַר סָטָא זִינָא לְזִינֵיהּ, וְאָתוּ אִינּוּן עֵרֶב רַב וְעָבָדוּ יַת עֶגְלָא, וְסָטוּ אֲבַתְרַיְיהוּ אִינּוּן דְּמִיתוּ, וְגָרְמוּ לוֹן לְיִשְׂרָאֵל מוֹתָא וְקָטוֹלָא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה עוֹבָדָא דְּמַשְׁכְּנָא לָא יְהֵא, אֶלָּא מִסִּטְרָא דְּיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ. מִיַּד ׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳. וּכְתִיב ׳בַּתְרֵיהּ קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהו"ה׳. מֵאִתְּכֶם וַדַּאי, וְלָא כְּקַדְמִיתָא דִּכְתִּיב, ׳מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ׳. וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְגוֹ', מֵאָן אֲתָר כָּנִישׁ לוֹן. אֶלָּא בְּגִין דַּהֲווֹ אִינּוּן עֵרֶב רַב בֵּינַיְיהוּ, אִצְטְרִיךְ מֹשֶׁה לְאַכְנָשָׁא לוֹן, וּלְיַחֲדָא לוֹן מִבֵּינַיְיהוּ.
ויקהל משה - הקהל את העם האנשים והנשים והטף ששים רבוא
׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה׳ (שמות לה, א). רַבִּי אַבָּא פָּתַח, ׳הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף׳ (דברים לא, יב) - מַה לְּהַלָּן כְּלָל שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, אַף כָּאן כְּלָל שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל. וּמִי הֵם? שִׁשִּׁים רִבּוֹא.
בלשון הזוהר
׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה׳ (שמות לה, א). רִבִּי אַבָּא פָּתַח, ׳הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף׳ (דברים לא, יב). מָה לְּהַלָּן כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ יִשְׂרָאֵל, אוּף הָכָא כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ יִשְׂרָאֵל, וּמַאן אִינּוּן. שִׁתִּין רִבּוֹא.
וישמע יהושע את קול העם ברעה - עד עכשו יהושע לא ידע ומשה ידע
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח אֶת הַפָּסוּק בְּיִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁיָּרַד מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה׳ (שמות לב, יז) - ׳וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ׳, וְכִי יְהוֹשֻׁעַ שָׁמַע וּמֹשֶׁה לֹא שָׁמַע?! אֶלָּא וַדַּאי, עַד עַכְשָׁו יְהוֹשֻׁעַ לֹא הָיָה יוֹדֵעַ, וּמֹשֶׁה הָיָה יוֹדֵעַ. אִם כָּךְ, מַה זֶּה בְּרֵעֹה? אֶלָּא בְּרֵעֹה כָּתוּב בְּה', ׳שֶׁאוֹתוֹ קוֹל׳ הָיָה בַּסִּטְרָא אַחֲרָא. וִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁהָיָה פְּנֵי הַלְּבָנָה, הִתְבּוֹנֵן ׳בְּאוֹתוֹ קוֹל׳ שֶׁהָיָה שֶׁל צַד הָרָעָה, מִיָּד - ׳וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה׳.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח קְרָא בְּיִשְׂרָאֵל, כַּד נָחִית מֹשֶׁה מִן טוּרָא דְּסִינַי, דִּכְתִּיב, ׳וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה׳ (שמות לב, יז). ׳וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ׳, וְכִי יְהוֹשֻׁעַ שָׁמַע, וּמֹשֶׁה לָא שָׁמַע. אֶלָּא וַדַּאי, עַד הַשְׁתָּא יְהוֹשֻׁעַ לָא הֲוָה יָדַע, וּמֹשֶׁה הֲוָה יָדַע. אִי הָכִי מַהוּ בְּרֵעֹה. אֶלָּא בְּרֵעֹה בְּהֵ' כְּתִיב, דְּהַהוּא קַלָּא בְּסִטְרָא אַחֲרָא הֲוָה. וִיהוֹשֻׁעַ דְּהֲוָה אַנְפּוֹי דְּסִיהֲרָא, אִסְתָּכַּל בְּהַהוּא קָלָא, דְּהֲוָה דְּסִטְרָא דְּרָעָה, מִיַּד ׳וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנְה׳.
באותה שעה נשברו שני לוחות האבן שכבדו על ידו ופרחו האותיות
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁבְּרוּ שְׁנֵי לוּחוֹת הָאֶבֶן שֶׁהָיוּ בָּרִאשׁוֹנָה. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, שֶׁהֵם כָּבְדוּ עַל יָדוֹ, וְנָפְלוּ וְנִשְׁבְּרוּ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁפָּרְחוּ הָאוֹתִיּוֹת מִתּוֹךְ לוּחוֹת הָאֲבָנִים. בֹּא וּרְאֵה, בְּאַרְבַּע תְּקוּפוֹת בַּשָּׁנָה מִתְעוֹרֵר קוֹל בְּאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם, בְּאוֹתוֹ קוֹל שֶׁהִתְעוֹרְרוּת הַסִּטְרָא אַחֲרָא מִתְעוֹרֵר בּוֹ, וְאוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת הַסִּטְרָא אַחֲרָא נִכְנֶסֶת בֵּין קוֹל לְקוֹל, וְנֶחְשָׁךְ הָאוֹר בַּקּוֹל שֶׁלְּמַטָּה. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הָאוֹר שֶׁל הַקּוֹל שֶׁלְּמַעְלָה לַקּוֹל שֶׁלְּמַטָּה, אָז מַקְדִּימָה אוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת, וְנִכְנָס בֵּין זֶה לָזֶה הַנָּחָשׁ שֶׁמְּפַתֶּה אֶת הָאִשָּׁה וְנוֹטֵל אוֹר, וְאוֹתוֹ קוֹל הוּא קוֹל מִלְחָמָה, קוֹל רָעָה, וְזֶהוּ בְּרֵעֹה.
בלשון הזוהר
בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְבָּרוּ תְּרֵין לוּחֵי אַבְנָא דַּהֲווֹ בְּקַדְמִיתָא. וְהָא אוֹקִימְנָא, דְּאִינּוּן אִתְיָיקָרוּ עַל יְדוֹי וְנָפְלוּ וְאִתְבָּרוּ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּפָרְחוּ אַתְוָון מִגּוֹ לוּחֵי אֲבָנִין. (פ"א ע"א, ויקרא ע"ו) תָּא חֲזֵי, בְּד' תְּקוּפִין דְּשַׁתָּא, קָלָא אִתְּעַר, בְּד' סִטְרִין דְּעָלְמָא, בְּהַהוּא קָלָּא אִתְּעָרוּתָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְּעַר בֵּיהּ. וְהַהוּא אִתְּעָרוּתָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא עָאל בֵּין קַלָּא לְקָלָא, וְאִתְחֲשָׁךְ נְהוֹרָא בְּקָלָא דִּלְתַתָּא. בְּגִין דְּלָא מָטָא נְהוֹרָא דְּקָלָא דִּלְעֵילָּא, לְקָלָא דִּלְתַתָּא, כְּדֵין אַקְדִּים הַהוּא אִתְּעָרוּתָא, וְעָאל בֵּין דָּא לְדָא נָחָשׁ דִּמְפַתֵּי לְאִתְּתָא, וְנָטִיל נְהוֹרָא. וְהַהוּא קָלָא, הוּא קוֹל מִלְחָמָה, קוֹל רָעָה. וְדָא אִיהוּ בְּרֵעֹה.
שמע יהושע ולא משה כי נטלה הרעה אור הלבנה ומשה אחוז בשמש
וְעַל זֶה שָׁמַע יְהוֹשֻׁעַ וְלֹא מֹשֶׁה, מִשּׁוּם שֶׁנָּטְלָה אוֹתָהּ רָעָה אֶת אוֹר הַלְּבָנָה שֶׁאָחַז בָּהּ יְהוֹשֻׁעַ, וּמֹשֶׁה שֶׁהָיָה אָחוּז בַּשֶּׁמֶשׁ לֹא שָׁמַע, וְכָל הָאוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם נֶחְשַׁךְ מִשּׁוּם אוֹתָהּ רָעָה שֶׁנִּדְבְּקָה בָּהֶם. כֵּיוָן שֶׁמָּחַל הקב"ה עַל חֲטָאֵיהֶם, אָז ׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים וְגוֹ'׳ (שמות לה, א) - שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ עֵרֶב רַב הָעֳבַר מֵהֶם.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא שָׁמַע יְהוֹשֻׁעַ וְלָא מֹשֶׁה, בְּגִין דְּנָטַל הַהוּא רָעָה נְהוֹרָא דְּסִיהֲרָא דְּהֲוָה אָחִיד בָּהּ יְהוֹשֻׁעַ. וּמֹשֶׁה דְּהֲוָה אָחִיד בְּשִׁמְשָׁא, לָא שָׁמַע. וְיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ אִתְחֲשָׁךְ נְהוֹרָא דִּילְהוֹן, בְּגִין הַהוּא רָעָה דְּאִתְדַּבְּקָת בְּהוּ. כֵּיוָן דְּמָחַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חוֹבֵיהוֹן, כְּדֵין ׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים וְגוֹ'׳, דְּהָא הַהוּא עֵרֶב רַב אִתְעַבָּר מִנַּיְיהוּ.
זעזע הקב"ה שלש מאות תשעים רקיעים
סוד שלשת משמרות הלילה ובכיית החרבן
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.