צדוק הקטן - שלושה טעמים שלא הזמין את רבי יצחק, ושלושה עשר סודות שלמד ממנו
ויצא · ויפגע במקום וילן שם · מאמר 7 · פיסקה 4 · דף קמט ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, לָא הֲווּ (אֶלָּא) יוֹמִין זְעִירִין, עַד דְּאָעַרְעָנָא בְּהַהוּא בַּר נָשׁ וּבְרֵיהּ זְעֵירָא עִמֵּיהּ. אֲמִינָא לֵיהּ, אָן הוּא בְּרָךְ אָחֳרָא. אָמַר לִי, עֲבִידְנָא לֵיהּ הִלּוּלָא וְאִשְׁתָּאַר בִּדְבִיתְהוּ. כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּמוֹדַע בִּי, אָמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ, דְּלָא זְמִינְנָא לָךְ לְהִלּוּלָא דִבְרִי, בְּגִין תְּלַת מִלִּין. חַד, דְּלָא יְדַעְנָא בָּךְ וְלָא אִשְׁתְּמוֹדָעְנָא לָךְ, דְּהָכִי מְזַמְּנִין לֵיהּ לְבַר נָשׁ כְּפוּם יְקָרֵיהּ, וְדִילְמָא אַנְתְּ גַּבְרָא רַבָּא, וְאַפְגִּים יְקָרָךְ. וְחַד, דִּילְמָא אַנְתְּ אָזִיל בְּאָרְחָךְ בִּבְהִילוּ, וְלָא אַטְרַח עֲלָךְ. וְחַד, דְּלָא תַכְסִיף קַמֵּי אֱנָשֵׁי דַּחֲבוּרָא, דְּאוֹרְחָא דִילָן, דְּכָל אִינוּן דְּאָכְלֵי לִפְתוֹרָא דְחָתָן וְכַלָּה, כֻּלְּהוּ יַהֲבֵי נְבַזְבְּזָן וּמַתְּנָן לוֹן. אֲמִינָא לֵיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָדִין לָךְ לְטַב. אֲמִינָא לֵיהּ, מַה שְּׁמָךְ. אָמַר לֵיהּ צָדוֹק זוּטָא. בְּהַהוּא שַׁעְתָּא, אוֹלִיפְנָא מִנֵּיהּ, תְּלֵיסַר (נ"א: תְּרֵיסַר) רָזִין עִלָּאִין בְּאוֹרַיְיתָא, וּמִן בְּרֵיהּ תְּלַת, חַד בִּנְבוּאָה, וְחַד (נ"א: וּתְרֵין) בְּחֶלְמָא.
תרגום
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לֹא הָיוּ (אֶלָּא) יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁפָּגַשְׁתִּי אוֹתוֹ הָאִישׁ, וּבְנוֹ הַקָּטָן עִמּוֹ. אָמַרְתִּי לוֹ, אֵיפֹה בִּנְךְ הָאַחֵר? אָמַר לִי, עָשִׂיתִי לוֹ חֲתֻנָּה, וְנִשְׁאַר עִם אִשְׁתּוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִכִּיר אוֹתִי, אָמַר לִי, חַיֶּיךְ שֶׁלֹּא הִזְמַנְתִּי אוֹתְךְ לַחֲתֻנַּת בְּנִי מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה דְבָרִים. אֶחָד - שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי בְךְ וְלֹא הִכַּרְתִּי אוֹתְךְ, שֶׁכָּךְ מַזְמִינִים אֶת הָאָדָם - כְּפִי כְבוֹדוֹ, וְאוּלַי אַתָּה אִישׁ גָּדוֹל וְאֶפְגֹּם כְּבוֹדְךְ. וְאֶחָד - אוּלַי אַתָּה הוֹלֵךְ לְדַרְכְּךְ בְּחִפָּזוֹן וְלֹא אַטְרִיחַ עָלֶיךְ. וְאֶחָד - שֶׁלֹּא תִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הַחֲבוּרָה, שֶׁדַּרְכֵּנוּ - שֶׁכָּל אוֹתָם שֶׁאוֹכְלִים עַל שֻׁלְחַן חָתָן וְכַלָּה, כֻּלָּם נוֹתְנִים לָהֶם תְּשׁוּרוֹת וּמַתָּנוֹת. אָמַרְתִּי לוֹ, הקב"ה יָדוּן אוֹתְךְ לְטוֹב. אָמַרְתִּי לוֹ, מַה שִּׁמְךְ? אָמַר לִי, צָדוֹק הַקָּטָן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר (נ"א: שְׁנֵים עָשָׂר) סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים בַּתּוֹרָה, וּמִבְּנוֹ שְׁלֹשָׁה, אֶחָד בִּנְבוּאָה, וְאֶחָד (נ"א: וּשְׁנַיִם) בַּחֲלוֹם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יצחק, לא הוו (אלא) יומין זעירין, עד דאערענא בההוא בר נש ובריה זעירא עמיה. אמינא ליה, אן הוא ברך אחרא. אמר לי, עבידנא ליה הלולא ואשתאר בדביתהו. כיון דאשתמודע בי, אמר ליה חייך, דלא זמיננא לך להלולא דברי, בגין תלת מלין. חד, דלא ידענא בך ולא אשתמודענא לך, דהכי מזמנין ליה לבר נש כפום יקריה, ודילמא אנת גברא רבא, ואפגים יקרך. וחד, דילמא אנת אזיל בארחך בבהילו, ולא אטרח עלך. וחד, דלא תכסיף קמי אנשי דחבורא, דאורחא דילן, דכל אינון דאכלי לפתורא דחתן וכלה, כלהו יהבי נבזבזן ומתנן לון. אמינא ליה, קודשא בריך הוא ידין לך לטב. אמינא ליה, מה שמך. אמר ליה צדוק זוטא. בההוא שעתא, אוליפנא מניה, תליסר (נ"א: תריסר) רזין עלאין באורייתא, ומן בריה תלת, חד בנבואה, וחד (נ"א: ותרין) בחלמא.
התרגום: אמר רבי יצחק, לא היו (אלא) ימים מועטים עד שפגשתי אותו האיש, ובנו הקטן עמו. אמרתי לו, איפה בנך האחר? אמר לי, עשיתי לו חתנה, ונשאר עם אשתו. כיון שהכיר אותי, אמר לי, חייך שלא הזמנתי אותך לחתנת בני משום שלשה דברים. אחד - שלא ידעתי בך ולא הכרתי אותך, שכך מזמינים את האדם - כפי כבודו, ואולי אתה איש גדול ואפגם כבודך. ואחד - אולי אתה הולך לדרכך בחפזון ולא אטריח עליך. ואחד - שלא תתביש לפני אנשי החבורה, שדרכנו - שכל אותם שאוכלים על שלחן חתן וכלה, כלם נותנים להם תשורות ומתנות. אמרתי לו, הקב"ה ידון אותך לטוב. אמרתי לו, מה שמך? אמר לי, צדוק הקטן. באותה שעה למדתי ממנו שלשה עשר (נ"א: שנים עשר) סודות עליונים בתורה, ומבנו שלשה, אחד בנבואה, ואחד (נ"א: ושנים) בחלום.
מן המפרשים
מקדש מלך: אפילו אית ליה ערסא דדהבא כתב הרב ז"לכי זעיר עיקר מושבו הוא בהיכל הבינה ששם הארות גדולות וכשבא אצל המ' אף על פי שמניח הארותיו שהם אורות הבינה ומוצא אצל המ' י"ב בקר שנקרא אבנים אפ"ה ישבוק דידיה ויבית בהו. וז"ש ואיהי מתקנא ערסיה…
הסולם: אמר רבי יצחק וכו': אר"י, לא עברו ימים מועטים, עד שפגשתי באותו האיש, ובנו הקטן היה עמו. אמרתי לו, איפה הוא בנך האחר. אמר לי, עשיתי לו נשואים, ונשאר אצל אשתו. כיון שהכיר אותי, אמר לי, חייך, כי על כן לא הזמנתי אותך לשמחת נשואים…
נפש דוד: אמינא ליה אן הוא ברך אחרא: מפני שהיו רגילין שלא ישאר החתן שם וכמ"ש קל מסובין חתן הדר בבית חמיו ולכן נקרא בכ"מ הכנסת כלה שהיו מכניסין הכלה לבית החתן.