ממלכת הזוהר › זוהר › ויצא › מאמר 7: ויפגע במקום וילן שם › פיסקה 3 (קמט ע"א)

רבי צדוק החלש - ארבעים שנה התענה על ירושלים, ובני בניו אמרו הדברים

ויצא · ויפגע במקום וילן שם · מאמר 7 · פיסקה 3 · דף קמט ע"א

לשון הזוהר

בָּכָה רִבִּי יִצְחָק וְחָדֵי, אָמַר מַרְגְּלָאן אִלֵּין תְּחוֹת יְדַיְיכוּ, וְלָא אֵזִיל בַּתְרַיְיכוּ. אָמְרוּ לֵיהּ אַתְּ תֵּזִיל לְאוֹרְחָךְ, וַאֲנַן נֵיעוּל לְמָתָא לְהִלּוּלָא דְהַאי בְּרִי. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, הַשְׁתָּא אִית לִי לְמֵהַךְ לְאָרְחִי. אָזִיל לֵיהּ, וְסִדֵּר מִלִּין קַמֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן וַדַּאי שַׁפִּיר קָאַמְרוּ, וְכֹלָּא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּמָר. אָמַר, מִלִּין אִלֵּין, מִבְּנֵי בְּנוֹי דְּרִבִּי צָדוֹק חֲלָשָׁא נִינְהוּ. מַאי טַעְמָא אִקְּרֵי חֲלָשָׁא. בְּגִין דְּאַרְבָּעִין שְׁנִין אִתְעַנֵּי עַל יְרוּשְׁלֵם, דְּלָא יִתְחֲרַב בְּיוֹמוֹי, וַהֲוָה פָּרִישׁ עַל כָּל מִלָּה וּמִלָּה דְאוֹרַיְיתָא, רָזִין עִלָּאִין, וְיָהִיב בְּהוּ אָרְחָא לִבְנֵי עָלְמָא, לְאִתְנַהֲגָא בְּהוּ.

תרגום

בָּכָה רַבִּי יִצְחָק וְשָׂמַח. אָמַר, אֵלּוּ הַמַּרְגָּלִיּוֹת תַּחַת יְדֵיכֶם, וְלֹא אֵלֵךְ אַחֲרֵיכֶם? אָמְרוּ לוֹ, אַתָּה תֵּלֵךְ לְדַרְכְּךְ, וְאָנוּ נִכָּנֵס לָעִיר לַחֲתֻנָּה שֶׁל בְּנִי זֶה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, עַכְשָׁו יֵשׁ לִי לָלֶכֶת לְדַרְכִּי. הָלַךְ לוֹ וְסִדֵּר אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי יָפֶה אָמְרוּ, וְהַכֹּל נֶאֱמַר בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר, הַדְּבָרִים הַלָּלוּ מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל רַבִּי צָדוֹק הַחַלָּשׁ הֵם. מָה הַטַּעַם נִקְרָא חַלָּשׁ? מִשּׁוּם שֶׁאַרְבָּעִים שָׁנָה הִתְעַנָּה עַל יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלֹּא תֵחָרֵב בְּיָמָיו, וְהָיָה מְפָרֵשׁ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁל הַתּוֹרָה סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים וְנוֹתֵן בָּהֶם דֶּרֶךְ לִבְנֵי הָעוֹלָם לְהִתְנַהֵג בָּהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בכה רבי יצחק וחדי, אמר מרגלאן אלין תחות ידייכו, ולא אזיל בתרייכו. אמרו ליה את תזיל לאורחך, ואנן ניעול למתא להלולא דהאי ברי. אמר רבי יצחק, השתא אית לי למהך לארחי. אזיל ליה, וסדר מלין קמיה דרבי שמעון. אמר רבי שמעון ודאי שפיר קאמרו, וכלא בקודשא בריך הוא אתמר. אמר, מלין אלין, מבני בנוי דרבי צדוק חלשא נינהו. מאי טעמא אקרי חלשא. בגין דארבעין שנין אתעני על ירושלם, דלא יתחרב ביומוי, והוה פריש על כל מלה ומלה דאורייתא, רזין עלאין, ויהיב בהו ארחא לבני עלמא, לאתנהגא בהו.

התרגום: בכה רבי יצחק ושמח. אמר, אלו המרגליות תחת ידיכם, ולא אלך אחריכם? אמרו לו, אתה תלך לדרכך, ואנו נכנס לעיר לחתנה של בני זה. אמר רבי יצחק, עכשו יש לי ללכת לדרכי. הלך לו וסדר את הדברים לפני רבי שמעון. אמר רבי שמעון, ודאי יפה אמרו, והכל נאמר בקדוש ברוך הוא. אמר, הדברים הללו מבני בניו של רבי צדוק החלש הם. מה הטעם נקרא חלש? משום שארבעים שנה התענה על ירושלים שלא תחרב בימיו, והיה מפרש על כל דבר ודבר של התורה סודות עליונים ונותן בהם דרך לבני העולם להתנהג בהם.

מן המפרשים

הסולם: בכה רבי יצחק וכו': בכה ר"י, ושמח. אמר מרגליות אלו תחת ידיכם ולא אלך אחריכם. אמרו לו, אתה תלך לדרכך, ואנחנו נכנס אל העיר, לשמחת נשואים של בני. אמר רבי יצחק, עתה יש לי ללכת לדרכי. כי ראה שאין רצונם שילך עוד עמהם. הלך לו, וסידר…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר