׳את קרבני לחמי לאשי׳ - את כנסת ישראל, קרבני קשר, לחמי מזון, לאשי שאר החיילות
ויצא · את קרבני לחמי לאשי · מאמר 41 · פיסקה 4 · דף קסד ע"ב
לשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, הַאי קְרָא אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, ׳אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי׳ (במדבר כח, ב). ׳אֶת קָרְבָּנִי׳, רָזָא דִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב אֶת, אֶת דַּיְיקָא. ׳קָרְבָּנִי׳, דָּא אִיהוּ קָרְבָּנָא, וְקִשּׁוּרָא לְאִתְקַשְּׁרָא. ׳לַחְמִי׳, דָּא מְזוֹנָא דְּאָתֵי מִלְעֵילָא, בְּאִתְעֲרוּתָא דִלְתַתָּא. ׳לְאִשַּׁי׳, לְאִתְכְּלָלָא שְׁאָר חֵילִין אָחֳרָנִין דְּאִצְטְרִיכוּ לְאִתְּזָנָא, כָּל חַד וְחַד כִּדְקָא חָזֵי לֵיהּ. ׳רֵיחַ נִיחֹחִי׳, דָּא רְעוּתָא וְקִשּׁוּרָא, דְּאִתְאַחֲדָא כֹּלָּא בְּרָזָא דְעַלְמָא עִלָּאָה.
תרגום
פָּתַח וְאָמַר, הַפָּסוּק הַזֶּה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, ׳אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי׳ (במדבר כח, ב). ׳אֶת קָרְבָּנִי׳ - הַסּוֹד שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב אֶת, אֶת דַּוְקָא. ׳קָרְבָּנִי׳ - זֶהוּ קָרְבָּן וְקֶשֶׁר לְהִתְקַשֵּׁר. ׳לַחְמִי׳ - זֶה הַמָּזוֹן שֶׁבָּא מִלְמַעְלָה בְּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה. ׳לְאִשַּׁי׳ - לְהַכְלִיל שְׁאָר הַחֲיָלוֹת הָאֲחֵרִים שֶׁהִצְטָרְכוּ לְהִזּוֹן כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ. ׳רֵיחַ נִיחֹחִי׳ - זֶה הָרָצוֹן וְהַקֶּשֶׁר שֶׁמִּתְאַחֵד הַכֹּל בְּסוֹד הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח ואמר, האי קרא אמר רבי אלעזר, ׳את קרבני לחמי לאשי׳ (במדבר כח, ב). ׳את קרבני׳, רזא דכנסת ישראל, דכתיב את, את דייקא. ׳קרבני׳, דא איהו קרבנא, וקשורא לאתקשרא. ׳לחמי׳, דא מזונא דאתי מלעילא, באתערותא דלתתא. ׳לאשי׳, לאתכללא שאר חילין אחרנין דאצטריכו לאתזנא, כל חד וחד כדקא חזי ליה. ׳ריח ניחחי׳, דא רעותא וקשורא, דאתאחדא כלא ברזא דעלמא עלאה.
התרגום: פתח ואמר, הפסוק הזה אמר רבי אלעזר, ׳את קרבני לחמי לאשי׳ (במדבר כח, ב). ׳את קרבני׳ - הסוד של כנסת ישראל, שכתוב את, את דוקא. ׳קרבני׳ - זהו קרבן וקשר להתקשר. ׳לחמי׳ - זה המזון שבא מלמעלה בהתעוררות שלמטה. ׳לאשי׳ - להכליל שאר החילות האחרים שהצטרכו להזון כל אחד ואחד כראוי לו. ׳ריח ניחחי׳ - זה הרצון והקשר שמתאחד הכל בסוד העולם העליון.
מן המפרשים
כתם פז: בתרי גווני זכינא בהאי בר נש הא' בצדקה שעשינו עמו והב' בשמוע ד"ת מפיו פתח ואמר ר' יצחק הוא אשר פתח אחרי ההוא יודאי סיוע לדבריו על הכתוב עצמו ואמר זה משם רבי אלעזר את קרבני דא רזא דכנסת ישראל שהיא לחמו בסוד מאש"ר שמנה לחמו…
הסולם: פתח ואמר וכו': פתח האיש ואמר, מקרא זה אמר ר' אלעזר, את קרבני לחמי לאשי, את קרבני, הוא סוד כנסת ישראל, שהיא הנוקבא, שכתוב את, שפירושו הנוקבא, את הוא מדויק, כלומר, שהכתוב מרמז בזה, שהכונה היא על הנוקבא. קרבני, זה הוא קרבה וקשר…
אור יקר: כל חד וחד כדקא חזי ליה, ריח ניחוחי דא רעותא וקשורא דאתאחדא כולא ברזא דעלמא עילאה, תשמרו להקריב לי במועדו, מאן במועדו, בזמנא דאתער אברהם.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: