׳אם חכמת חכמת לך׳ - הריקים מדעת רואים דברי תורה כריקים, והיא יקרה מפנינים
ויצא · ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים · מאמר 38 · פיסקה 1 · דף קסג ע"א
לשון הזוהר
׳וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים וְגו'׳ (בראשית ל, לח). פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא׳ (משלי ט, יב). ׳אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ׳, תָּא חֲזֵי, וַוי לְאִינוּן חַיָּיבֵי עַלְמָא, דְּלָא יָדְעִין וְלָא מַשְׁגִּיחִין בְּמִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא. וְכַד אִינוּן מַשְׁגִּיחִין בָּהּ, בְּגִין דְּלֵית לוֹן סֻכְלְתָנוּ, מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא דַמְיָין בְּעֵינַיְיהוּ כְּאִילּוּ כֻּלְּהוּ מָלֵי רֵיקַנְיָא, וְלֵית בְּהוּ תּוֹעַלְתָּא. וְכֹלָּא בְּגִין דְּאִינוּן רֵקָנִין מִדַּעְתָּא וְסֻכְלְתָנוּ. דְּהָא כָּל מִילֵי דְאוֹרַיְיתָא, כֻּלְּהוּ מִלִּין עִלָּאִין וְיַקִּירִין. וְכָל מִלָּה וּמִלָּה כְּתִיב בָּהּ ׳יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים׳ (משלי ג, טו) ׳וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ׳ (משלי ח, יא) (בְּאוֹרַיְיתָא).
תרגום
׳וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים וגו'׳ (בראשית ל, לח). פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא׳ (משלי ט, יב). ׳אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ׳ - בֹּא רְאֵה, אוֹי לְאוֹתָם רִשְׁעֵי הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וּכְשֶׁהֵם מַשְׁגִּיחִים בָּהּ - מִשּׁוּם שֶׁאֵין לָהֶם שֵׂכֶל, דִּבְרֵי הַתּוֹרָה נִרְאִים בְּעֵינֵיהֶם כְּאִלּוּ כֻּלָּם מְלֵאִים רֵיקָנוּת, וְאֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת. וְהַכֹּל מִשּׁוּם שֶׁהֵם רֵיקָנִים מִדַּעַת וְשֵׂכֶל. שֶׁהֲרֵי כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, כֻּלָּם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וְנִכְבָּדִים. וְכָל דָּבָר וְדָבָר כָּתוּב בָּהּ ׳יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים׳ (משלי ג, טו) ׳וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ׳ (משלי ח, יא) (בַּתּוֹרָה).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים וגו'׳ (בראשית ל, לח). פתח רבי אלעזר ואמר, ׳אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא׳ (משלי ט, יב). ׳אם חכמת חכמת לך׳, תא חזי, ווי לאינון חייבי עלמא, דלא ידעין ולא משגיחין במלי דאורייתא. וכד אינון משגיחין בה, בגין דלית לון סכלתנו, מלין דאורייתא דמיין בעינייהו כאילו כלהו מלי ריקניא, ולית בהו תועלתא. וכלא בגין דאינון רקנין מדעתא וסכלתנו. דהא כל מילי דאורייתא, כלהו מלין עלאין ויקירין. וכל מלה ומלה כתיב בה ׳יקרה היא מפנינים׳ (משלי ג, טו) ׳וכל חפצים לא ישוו בה׳ (משלי ח, יא) (באורייתא).
התרגום: ׳ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים וגו'׳ (בראשית ל, לח). פתח רבי אלעזר ואמר, ׳אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא׳ (משלי ט, יב). ׳אם חכמת חכמת לך׳ - בא ראה, אוי לאותם רשעי העולם שלא יודעים ולא משגיחים בדברי תורה. וכשהם משגיחים בה - משום שאין להם שכל, דברי התורה נראים בעיניהם כאלו כלם מלאים ריקנות, ואין בהם תועלת. והכל משום שהם ריקנים מדעת ושכל. שהרי כל דברי התורה, כלם דברים עליונים ונכבדים. וכל דבר ודבר כתוב בה ׳יקרה היא מפנינים׳ (משלי ג, טו) ׳וכל חפצים לא ישוו בה׳ (משלי ח, יא) (בתורה).
מן המפרשים
אור החמה: ת"ח ווי לאינון חייבי עלמא וגו' סיפר בעונשן של אלו על ג' פנים הפן הא' על שאינם יודעים ואינם משגיחין במילי אורייתא שאינם יודעים ולא נותנין לב לדעת. הפן הב' וכד אינון אינם לוקחים הדרך הנכונ' דהיינו ללמוד לדעת ההקדמות הצריכות…
אור יקר: וכד אינון משגיחין, אינם לוקחים הדרך הנכונה דהיינו ללמוד לדעת ההקדמות הצריכו׳ לידיעה ואח״כ ישגיחו, אלא.
הסולם: ויצג את המקלות וגו': פתח ר' אלעזר ואמר, אם חכמת חכמת לך ולצת וגו'. אם חכמת חכמת לך, בוא וראה, ווי לרשעי עולם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים בדברי תורה, וכשהם מסתכלים בה, הנה משום שאין בהם תבונה, דברי תורה דומים בעיניהם כאלו הכל…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: