ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים
׳אם חכמת חכמת לך׳ - הריקים מדעת רואים דברי תורה כריקים, והיא יקרה מפנינים
וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים וגו'הקדים להודיע כי כל מה שעשה יעקב אבינו היה זה בחכמה נפלאה ונשגבה, ובכל אלו הפסוקים רמוזים סודות וענינים נשגבים. (בראשית ל, לח). פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא (משלי ט, יב). אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ - בֹּא רְאֵה,א. אוֹי לְאוֹתָם רִשְׁעֵי הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יוֹדְעִיםאף וְלֹא מַשְׁגִּיחִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה. גם מבלי לדעת דברי התורה עצמן. ב. וּכְשֶׁהֵם מַשְׁגִּיחִים בָּהּ - מִשּׁוּם שֶׁאֵין לָהֶם שֵׂכֶל, דִּבְרֵי הַתּוֹרָה נִרְאִים בְּעֵינֵיהֶם כְּאִלּוּ כֻּלָּם מְלֵאִים רֵיקָנוּת, וְאֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת.ג. וְהַכֹּל מִשּׁוּם שֶׁהֵם רֵיקָנִים מִדַּעַת וְשֵׂכֶל. שאין להם אף את הקדמת הידיעה, והכלים להבין מעט מזעיר מאין סוף חכמתה שֶׁהֲרֵי כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, כֻּלָּם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וְנִכְבָּדִים. וְכָל דָּבָר וְדָבָר כָּתוּב בָּהּ יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִיםויותר מהנה (משלי ג, טו) וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ (משלי ח, יא) (בַּתּוֹרָה).
בלשון הזוהר
׳וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים וְגו'׳ (בראשית ל, לח). פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא׳ (משלי ט, יב). ׳אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ׳, תָּא חֲזֵי, וַוי לְאִינוּן חַיָּיבֵי עַלְמָא, דְּלָא יָדְעִין וְלָא מַשְׁגִּיחִין בְּמִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא. וְכַד אִינוּן מַשְׁגִּיחִין בָּהּ, בְּגִין דְּלֵית לוֹן סֻכְלְתָנוּ, מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא דַמְיָין בְּעֵינַיְיהוּ כְּאִילּוּ כֻּלְּהוּ מָלֵי רֵיקַנְיָא, וְלֵית בְּהוּ תּוֹעַלְתָּא. וְכֹלָּא בְּגִין דְּאִינוּן רֵקָנִין מִדַּעְתָּא וְסֻכְלְתָנוּ. דְּהָא כָּל מִילֵי דְאוֹרַיְיתָא, כֻּלְּהוּ מִלִּין עִלָּאִין וְיַקִּירִין. וְכָל מִלָּה וּמִלָּה כְּתִיב בָּהּ ׳יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים׳ (משלי ג, טו) ׳וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ׳ (משלי ח, יא) (בְּאוֹרַיְיתָא).
הטיפשים אטומי הלב - אומרים שדברי התורה פגומים, וייענשו כמורדים ברבונם
וְכָל אוֹתָם הַטִּפְּשִׁים אֲטוּמֵי הַלֵּב, כְּשֶׁרוֹאִים דִּבְרֵי תוֹרָה, לֹא דַי לָהֶם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים, אֶלָּא שֶׁהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם דְּבָרִים פְּגוּמִים, דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת. אוֹי לָהֶם כְּשֶׁיִּתְבַּע אוֹתָם הקב"ה אֶת עֶלְבּוֹן הַתּוֹרָה, וְיֵעָנְשׁוּ עֹנֶשׁ הַמּוֹרְדִים בְּרִבּוֹנָם.
בלשון הזוהר
וְכָל אִינוּן טִפְּשִׁין, אֲטִימִין דְּלִבָּא, כַּד חָמָאן מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא, לָא דַי לוֹן דְּלָא יָדְעֵי, אֶלָּא דְּאִינוּן אָמְרֵי, דְּאִינְהוּ מִלִּין פְּגִימִין, מִלֵּי דְּלֵית בְּהוּ תּוֹעַלְתָּא. וַוי לוֹן, כַּד יִתְבַּע לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עֶלְבּוֹנָא דְאוֹרַיְיתָא, וְיִתְעַנְּשׁוּן עוֹנָשָׁא דְּמָרְדֵי בְּמָארֵיהוֹן.
׳כי לא דבר רק הוא מכם׳ - ואם רק, מכם הוא, שהתורה מלאה אבנים טובות
מַה כָּתוּב בַּתּוֹרָה, כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם (דברים לב, מז) - וְאִם הוּא רֵקואם נדמה בעיניכם כאילו הוא ריק - הוּא מִכֶּם - שֶׁהֲרֵי כָּל הַתּוֹרָה מְלֵאָה מִכָּל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת יְקָרוֹת, מִכָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁל הָעוֹלָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ (משלי ח, יא), וְאֵיךְ יֹאמְרוּ שֶׁהִיא רֵיקָה?
בלשון הזוהר
מַה כְּתִיב בְּאוֹרַיְיתָא, ׳כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם׳ (דברים לב, מז), וְאִי אִיהוּ ׳רֵק׳ מִכֶּם אִיהוּ, דְּהָא אוֹרַיְיתָא כֹּלָּא, מַלְיָיא מִכָּל אֲבָנִין טָבִין וּמַרְגְּלָאן יַקִּירִין, מִכָּל טָבִין דְּעַלְמָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ׳ (משלי ח, יא), וְהֵיךְ יֵימְרוּן דְּאִיהִי רֵיקַנְיָא.
׳ולצת לבדך תשא׳ - המתחכם בתורה התועלת לו, והליצנות נשארת בו לאבדו
וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אָמַר,על זה אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ (משלי ט, יב) - שֶׁכַּאֲשֶׁר יִתְחַכֵּם אָדָם בַּתּוֹרָה, זוֹהִי תּוֹעֶלֶתשלא יחשוב אדם שמחמת הקדמות החכמה שראה בתורה השיג בשכלו דבר חדש, שהרי הכל גנוז וכתוב כבר בתורה, לוֹ. שֶׁהֲרֵי בַּתּוֹרָה לֹא יָכוֹל לְהוֹסִיף אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת. אם וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂארק אתה תיענש על זה, אבל התורה לא נחסרה מאומה - שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה לֹא יִגָּרַע כְּלוּם מֵהַשֶּׁבַח שֶׁלָּהּ,שהיא ערוכה בכל ושמורה היא מכל חסרון בלא תוספת ומגרעת, וְהַלֵּיצָנוּת לומר מה צורך לכתוב בה ותמנע היתה פילגש ודומה לזה הִיא שֶׁלּוֹ וְנִשְׁאֶרֶת בּוֹ לְהַאֲבִיד אוֹתוֹלבדו ישא העון כי יאבד מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אָמַר, ׳אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ׳ (משלי ט, יב), דְּכַד יִתְחַכַּם בַּר נָשׁ בְּאוֹרַיְיתָא, תּוֹעַלְתָּא דִּילֵיהּ אִיהוּ. דְּהָא בְּאוֹרַיְיתָא לָא יָכִיל לְאוֹסָפָא אֲפִילּוּ אָת אַחַת. ׳וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא׳, דְּהָא אוֹרַיְיתָא, לָא יִגָּרַע מִשִּׁבְחָהָא כְּלוּם, וְלֵיצָנוּתָא, דִּילֵיהּ אִיהוּ, וְאִשְׁתָּאַר בֵּיהּ לְאוֹבָדָא לֵיהּ מֵהַאי עַלְמָא וּמֵעַלְמָא דְאָתֵי.
סוף כל הדרגות - משמתמלאת מן העולם העליון משקה את כל העדרים, בדין וברחמים
בֹּא רְאֵה, כַּאֲשֶׁר הָאוֹתִיּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת כֻּלָּן מִתְחַבְּרוֹת בַּדַּרְגָּה הַזּוֹ, הַסּוֹף שֶׁל כָּל הַדְּרָגוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמִתְמַלֵּאת מֵהֶם וּמִתְבָּרֶכֶת מִן הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. אָז הַדַּרְגָּה הַזּוֹ עוֹמֶדֶת לְהַשְׁקוֹת אֶת כָּל הָעֲדָרִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִשְׁקֶה מִדִּין וְרַחֲמִים.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּד אַתְוָון עִלָּאִין, מִתְחַבְּרָן כֻּלְּהוּ בְּהַאי דַרְגָּא, סוֹפָא דְּכָל דַּרְגִּין קַדִּישִׁין עִלָּאִין, וְאִתְמַלְּיָא מִנַּיְיהוּ, וְאִתְבָּרְכָא מֵעַלְמָא עִלָּאָה. כְּדֵין, הַאי דַרְגָּא קָיְימָא לְאַשְׁקָאָה לְכֻלְּהוּ עֲדָרִין, כָּל חַד וְחַד כִּדְקָא חָזֵי לֵיהּ, וְכָל חַד וְחַד אִתְשָׁקֵי מִן דִּינָא וְרַחֲמֵי.
׳ויצג את המקלות׳ - יעקב מתקן תפילת ערבית להאיר ללבנה, והמקלות דינים וגבורות
בֹּא רְאֵה, מַה כָּתוּב, וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים וגו' (בראשית ל, לח) - שֶׁיַּעֲקֹב רָצָה לְתַקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, וּלְהָאִיר לַלְּבָנָה וּלְהַשְׁקוֹת וּלְבָרֵךְ אוֹתָהּ מִכָּל הַצְּדָדִים, שֶׁכָּתוּב וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת - אֵלּוּ דִּינִים וּגְבוּרוֹת שֶׁיּוֹצְאִים מִן הַגְּבוּרָה שֶׁלְּמַעְלָה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, ׳וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים וְגו'׳ (בראשית ל, לח), דְּיַעֲקֹב בָּעָא לְאַתְקָנָא תְּפִלָּה שֶׁל עַרְבִית, וּלְאַנְהָרָא לְסִיהֲרָא, וּלְאַשְׁקָאָה וּלְבָרְכָא לָהּ מִכָּל סִטְרִין, דִּכְתִיב ׳וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת׳. אִלֵּין דִּינִין וּגְבוּרָן דְּנָפְקֵי מִגְּבוּרָה דִּלְעֵילָא.
׳באר חפרוה שרים׳ - סילק הדינים מן הדרגה והקימם בארבעת הרהטים שתחתיה
וְכַאֲשֶׁר יַעֲקֹב רָצָה לְתַקֵּן אֶת הַדַּרְגָּה הַזּוֹ, סִלֵּק אֶת כָּל אוֹתָם הַדִּינִים וְהַגְּבוּרוֹת מִמֶּנָּה, וְהֵקִים אוֹתָם בָּרְהָטִים, בְּאוֹתָם אַרְבַּעַת הָרְהָטִים שֶׁעוֹמְדִים תַּחַת זוֹ בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים (במדבר כא, יח), שֶׁמִּתְמַלֵּאת מֵאוֹתָם הַנְּחָלִים וְהַמַּעְיָנוֹת הָעֶלְיוֹנִים. מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר הַמַּיִם יוֹצְאִים מֵהַבְּאֵר הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ, אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה נוֹטְלִים הַכֹּל. וְעַל כֵּן נִקְרָאִים רְהָטִים, וּמִשָּׁם כֻּלָּם בָּאִים לִשְׁתּוֹת. וְאוֹתָם דִּינִים וּגְבוּרוֹת, כֻּלָּם עוֹמְדִים שָׁם לִטֹּל אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ.
בלשון הזוהר
וְיַעֲקֹב כַּד בָּעָא לְאַתְקָנָא לְהַאי דַרְגָּא, סָלִיק לְכָל אִינוּן דִּינִין וּגְבוּרָן מִינָהּ, וְאוֹקִים לוֹן בָּרְהָטִים, בְּאִינוּן רְהָטִים אַרְבַּע, דְּקָיְימֵי תְּחוֹת הַאי ׳בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים׳ (במדבר כא, יח), דְּאִתְמַלְיָיא מֵאִינוּן נַחֲלִין וּמַבּוּעִין עִלָּאִין. בְּגִין דְּכַד נָפְקִין מַיִין מֵהַאי בְּאֵר קַדִּישָׁא, אִלֵּין אַרְבַּע נָטְלֵי כֹּלָּא. וְעַל דָּא אִקְרוּן רְהָטִים, וּמִתַּמָּן אַתְיָין כֹּלָּא לְמִשְׁתֵּי. וְאִינוּן דִּינִין וּגְבוּרָן, כֻּלְּהוּ קָיְימֵי תַּמָּן, לְנַטְלָא לְכָל חַד וְחַד כִּדְקָא חָזֵי לֵיהּ.
׳ויחמנה׳ - כשמתעטרים בדין מתחממים, ומשוטטים בעולם ומעיינים בדרכי בני אדם
אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן (בראשית ל, לח) - אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ. וַיֵּחַמְנָה, מַה זֶּה וַיֵּחַמְנָה? שֶׁכַּאֲשֶׁר מִתְעַטְּרִים בְּדִין, מִתְחַמְּמִים בְּאוֹתוֹ הַדִּין, וְהוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם, וּמְעַיְּנִים בְּדַרְכֵי בְּנֵי הָאָדָם, הֵן לְטוֹב הֵן לְרַע.
בלשון הזוהר
׳אֲשֶׁר תָּבֹאנָה הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן׳ (בראשית ל, לח), אִלֵּין לָקֳבֵיל אִלֵּין. ׳וַיֵּחַמְנָה׳, מַאי ׳וַיֵּחַמְנָה׳. דְּכַד מִתְעַטְּרָן בְּדִינָא, מִתְחַמְּמִין בְּהַהוּא דִינָא, וְאָזְלִין וְשָׁאטִין בְּעַלְמָא, וּמְעַיְינֵי בְּאָרְחֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא, הֵן לְטַב הֵן לְבִישׁ.
׳ויחמו הצאן אל המקלות׳ - המקלות משגיחים בדיני העולם, ובני אדם נדונים עליהם
בֹּא רְאֵה, מַה כָּתוּב אַחֲרָיו, וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת (בראשית ל, לט) - מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָם הַמַּקְלוֹת הָיוּ מִתְחַמְּמִים וּמַשְׁגִּיחִים בְּדִינֵי הָעוֹלָם, וּמֻפְקָדִים עָלָיו, וְנִדּוֹנִים אֲנָשִׁים עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא וגו' (דניאל ד, יד).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, ׳וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת׳ (בראשית ל, לט), בְּגִין דְּאִינוּן מַקְלוֹת הֲווּ מִתְחַמְּמָן, וּמַשְׁגִּיחִין בְּדִינִי עַלְמָא, וְאִתְפַּקְּדָן עֲלֵיהּ, וְאִתְדָּנוּ בְּנֵי נָשָׁא עֲלַיְיהוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא וְגו'׳ (דניאל ד, יד).
׳דבקה נפשי אחריך׳ - הבא להידבק בקב"ה, הקב"ה אוחז בו ואינו עוזבו
רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ (תהלים סג, ט), בַּפָּסוּק הַזֶּה יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ - מִשּׁוּם שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה מַדְבִּיק תָּמִיד אֶת נַפְשׁוֹ אַחֲרֵי הקב"ה. וְלֹא חָשַׁשׁ לִדְבָרִים אֲחֵרִים שֶׁל הָעוֹלָם, אֶלָּא לְהַדְבִּיק נַפְשׁוֹ וּרְצוֹנוֹ בּוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהוּא הָיָה נִדְבָּק בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא) הָיָה תּוֹמֵךְ בּוֹ וְלֹא עוֹזֵב אוֹתוֹ. מִכָּאן שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם בָּא לְהִדָּבֵק בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הקב"ה אוֹחֵז בּוֹ וְלֹא עוֹזֵב אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ׳ (תהלים סג, ט), הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא בֵּיהּ, ׳דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ׳, בְּגִין דְּדָוִד מַלְכָּא, הֲוָה מִתְדְּבַּק נַפְשֵׁיהּ תָּדִיר, אֲבַתְרֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְלָא חָיִישׁ לְמִלִּין אָחֳרָנִין דְּעַלְמָא, אֶלָּא לְאִתְדַּבְּקָא נַפְשֵׁיהּ וּרְעוּתֵיהּ בֵּיהּ, וְכֵיוָן דְּאִיהוּ הֲוָה מִתְדְּבַּק בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא) הֲוָה תָּמִיךְ בֵּיהּ וְלָא שַׁבְקֵיהּ. מִכָּאן, לְבַר נָשׁ כַּד אֲתָא לְאִתְדַּבְּקָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָחִיד בֵּיהּ, וְלָא שָׁבִיק לֵיהּ.
׳בי תמכה ימינך׳ - כשנדבקת הדרגה בעליונות, הימין אוחז בה להעלותה ולחברה
דָּבָר אַחֵר דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ - לְהִתְעַטֵּר דַּרְגָּתוֹ לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי כַּאֲשֶׁר נִדְבֶּקֶת הַדַּרְגָּה הַהִיא בַּדְּרָגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת לַעֲלוֹת אַחֲרֵיהֶן, אָז הַיָּמִין אוֹחֵז בָּהּ לְהַעֲלוֹתָהּ וּלְחַבְּרָהּ בְּחִבּוּר אֶחָד כָּרָאוּי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ (תהלים קלט, י), וְכָתוּב וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי (שיר השירים ב, ו), וְעַל כֵּן בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ׳, לְאִתְעַטְּרָא דַּרְגֵּיהּ לְעֵילָא, דְּהָא כַּד אִתְדָּבַּק הַהוּא דַרְגָּא בְּדַרְגִּין עִלָּאִין לְסַלְקָא בַּתְרַיְיהוּ, כְּדֵין יְמִינָא אָחִיד בֵּיהּ לְסַלְקָא לֵיהּ, וּלְחַבְּרָא לֵיהּ, בְּחִבּוּרָא חַד כִּדְקָא יְאוּת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ׳ (תהלים קלט, י), וּכְתִיב ׳וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׳ (שיר השירים ב, ו), וְעַל דָּא ׳בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ׳.
׳וימינו תחבקני׳ - ייחוד אחד וחיבור אחד, ואז מתמלאת דרגתו ומתברכת
וּכְשֶׁאוֹחֵז בּוֹ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָז כָּתוּב שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי (שיר השירים ב, ו). וְהוּא יִחוּד אֶחָד וְחִבּוּר אֶחָד, וּכְשֶׁהוּא חִבּוּר אֶחָד, אָז מִתְמַלֵּאת אוֹתָהּ דַּרְגָּה שֶׁלּוֹ וּמִתְבָּרֶכֶת.
בלשון הזוהר
וְכַד אָחִיד בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּדֵין כְּתִיב ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׳ (שיר השירים ב, ו). וְאִיהוּ יִחוּדָא חַד וְחִבּוּרָא חַד, וְכַד אִיהוּ חִבּוּרָא חַד, כְּדֵין אִתְמַלְּיָא הַהוּא דַּרְגָּא דִּילֵיהּ וְאִתְבָּרְכָא.
בחר לו צד הימין - והסטרא אחרא שאינה ראויה לו נפרדה ממנו, ׳לבדו׳
וּכְשֶׁמִּתְמַלְּאִים כָּל אוֹתָם הָרְהָטִים, מִתְמַלְּאִים לְאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם, וְכָל הָעֲדָרִים מֻשְׁקִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְצִדּוֹ. וּכְשֶׁבָּא יַעֲקֹב לְתַקֵּן אֶת הַדַּרְגָּה הַזּוֹ, בָּחַר לוֹ צַד הַיָּמִין שֶׁרָאוּי לוֹ, וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁלֹּא רָאוּי לוֹ נִפְרְדָה מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן (בראשית ל, מ). לְבַדּוֹ - הָיָה לְבַדּוֹ, שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בַּתּוֹעֵבוֹת הָאֲחֵרוֹת שֶׁבַּצְּדָדִים הָאֲחֵרִים. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲלֵיהֶם כָּתוּב כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהו"ה אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר יהו"ה וגו' (דברים יד, ב). וּבֹא וּרְאֵה, יַעֲקֹב הוּא הַמְשֻׁבָּח שֶׁל הָאָבוֹת, וְהוּא הַכְּלָל שֶׁל כֻּלָּם, וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא הַכְּלָל שֶׁל הַכֹּל, מִשּׁוּם כָּךְ הוּא עוֹמֵד לְהָאִיר לַלְּבָנָה, שֶׁיַּעֲקֹב הוּא עוֹמֵד לְתַקֵּן אֶת תְּפִלַּת עַרְבִית.
בלשון הזוהר
וְכַד אִתְמַלְיָין כָּל אִינוּן רְהָטִין, אִתְמַלְיָין לְאַרְבַּע סִטְרִין דְּעַלְמָא, וְכֻלְּהוּ עֲדָרַיָיא אִשְׁתַּקְּיָין, כָּל חַד וְחַד לְסִטְרֵיהּ. וְכַד אֲתָא יַעֲקֹב לְאַתְקָנָא הַאי דַרְגָּא, בָּרִיר לֵיהּ סִטְרָא דִימִינָא, דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ, וְסִטְרָא אָחֳרָא דְלָא אִתְחֲזֵי לֵיהּ אִתְפָּרְשַׁת מִינֵיהּ, כְּמָה דִכְתִיב, ׳וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן׳ (בראשית ל, מ). ׳לְבַדּוֹ׳, הֲוָה בִּלְחוֹדוֹי, דְּלָא יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּטַעֲוָון אָחֳרָנִין דִּבְסִטְרִין אָחֳרָנִין. זַכָּאָה חוּלַקְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דַּעֲלַיְיהוּ כְּתִיב, ׳כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהו"ה אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר יהו"ה וְגו'׳ (דברים יד, ב). וְתָא חֲזֵי, יַעֲקֹב אִיהוּ תּוּשְׁבְּחָא דַּאֲבָהָן, וְאִיהוּ כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ, וּבְגִין דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּכֹלָּא, בְּגִין כָּךְ אִיהוּ קָאִים לְאַנְהָרָא לְסִיהֲרָא, דְּיַעֲקֹב אִיהוּ קָאִים לְאַתְקָנָא לִתְפִלַּת עַרְבִית.
הפרדת חלק ישראל מחלק העמים - צד קדושה וצד טומאה
וְכָל הַתִּקּוּן הַהוּא הוּא כָּרָאוּי לוֹ, (אָז) כָּל אוֹתָם הַצְּדָדִים הַקְּדוֹשִׁים, כֻּלָּם בְּתִקּוּן הִתְקִין בִּצְדָדָיו, וְהִפְרִיד חֶלְקוֹ מֵחֶלְקָם שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים. אֵלּוּ הַצְּדָדִים הָעֶלְיוֹנִים הַקְּדוֹשִׁים בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה. וְאֵלּוּ צְדָדִים טְמֵאִים בְּטֻמְאוֹת הַטֻּמְאָה.
בלשון הזוהר
וְכָל הַהוּא תִּקּוּנָא, אִיהוּ כִּדְקָא חָזֵי לֵיהּ, (כְּדֵין) כָּל אִינוּן סִטְרִין קַדִּישִׁין כֻּלְּהוּ בְּתִקּוּנָא אַתְקִין בְּסִטְרוֹי, וְאַפְרִישׁ חוּלָקֵיהּ, מֵחוּלָקָא דִּשְׁאָר עַמִּין. אִלֵּין סִטְרִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה. וְאִלֵּין סִטְרִין מְסָאֲבִין, בִּמְסָאֲבָן דִּמְסָאֲבוּתָא.
׳וישת לו עדרים לבדו׳ - התקין תיקונים לאמונה, ולא שם חלקו וגורלו עם צאן לבן
וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, שֶׁכָּתוּב וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ (בראשית ל, מ). וַיָּשֶׁת לוֹ - שֶׁהִתְקִין (לוֹ) תִּקּוּנִים לָאֱמוּנָה. לְבַדּוֹ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּבְךָ בָּחַר יהו"ה לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים (דברים יד, ב). וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן - שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ עִמָּהֶם. וְעַל כֵּן יַעֲקֹב, שְׁלֵמוּת הָאָבוֹת, הִתְקִין סוֹד הָאֱמוּנָה, וְהִפְרִיד חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ מֵהַחֵלֶק וְהַגּוֹרָל שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים. וְעַל זֶה כָּתוּב וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (דברים ד, ד).
בלשון הזוהר
וְהָא אוֹקִימְנָא, דִּכְתִיב ׳וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ׳ (בראשית ל, מ). ׳וַיָּשֶׁת לוֹ׳, דְּאַתְקִין (לֵיהּ) תִּקּוּנִין לִמְהֵימְנוּתָא. ׳לְבַדּוֹ׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וּבְךָ בָּחַר יהו"ה לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים׳ (דברים יד, ב). ׳וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן׳, דְּלָא שַׁוֵּי חוּלָקֵיהּ וְעַדְבֵיהּ עִמְּהוֹן. וְעַל דָּא יַעֲקֹב שְׁלִימוּ דַּאֲבָהָן, אַתְקִין רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְאַפְרִישׁ חוּלָקֵיהּ וְעַדְבֵיהּ, מֵחוּלָקָא וְעַדְבָא דִּשְׁאָר עַמִּין. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׳ (דברים ד, ד).
דרגת ישראל למעלה מדרגת העמים - ימין מול שמאל
רַבִּי אַבָּא אָמַר, אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם עֶלְיוֹנִים עַל הָעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, מִשּׁוּם שֶׁדַּרְגָּתָם לְמַעְלָה, וְהַדְּרָגוֹת שֶׁל הָעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לְמַטָּה, אֵלּוּ בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה, וְאֵלּוּ בְּצַד הַטֻּמְאָה, אֵלּוּ לְיָמִין, וְאֵלּוּ לִשְׂמֹאל.
בלשון הזוהר
רַבִּי אַבָּא אָמַר, זַכָּאָה חוּלַקְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִינוּן עִלָּאִין עַל עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, בְּגִין דְּדַרְגָּא דִלְהוֹן לְעֵילָא, וְדַרְגִּין דְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לְתַתָּא, אִלֵּין בְּסִטְרָא דִקְדוּשָׁה, וְאִלֵּין בְּסִטְרָא דִמְסָאֲבָא, אִלֵּין לִימִינָא, וְאִלֵּין לִשְׂמָאלָא.
׳השיב אחור ימינו׳ - משחרב הבית מתגבר השמאל, עד שיבנה המקדש ותעבור הטומאה
כֵּיוָן שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מַה כָּתוּב? הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב (איכה ב, ג). וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי (תהלים ס, ז). וְהַשְּׂמֹאל מִתְגַּבֵּר וְהַטֻּמְאָה מִתְחַזֶּקֶת, עַד שֶׁיִּבְנֶה הקב"ה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וִיתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם עַל תִּקּוּנוֹ, וְיַחְזְרוּ דְבָרָיו כָּרָאוּי, וְיַעֲבֹר צַד הַטֻּמְאָה מִן הָעוֹלָם. וְהִנֵּה נֶאֱמַר, שֶׁכָּתוּב וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ וגו' (זכריה יג, ב). וְכָתוּב בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וגו' (ישעיה כה, ח).
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, מַה כְּתִיב. ׳הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב׳ (איכה ב, ג). וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי׳ (תהלים ס, ז). וּשְׂמָאלָא אִתְגַּבַּר וּמְסָאֲבָא אִתְתַּקַּף, עַד דְּיִבְנִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְיַתְקִין עַלְמָא עַל תִּקּוּנוֹי, וִיהַדְּרוּן מִלֵּיהּ כִּדְקָא יְאוּת, וְיִתְעֲבַר סִטְרָא מְסָאֲבָא מִן עָלְמָא. וְהָא אִתְּמָר, דִּכְתִיב ׳וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ וגו'׳ (זכריה יג, ב). וּכְתִיב ׳בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וגו'׳ (ישעיה כה, ח).
׳ונשגב ה' לבדו׳ - יכלה כוח הטומאה, ויישאר מלך יחידי ועם יחידי לעבודתו
וְיִשָּׁאֵר הקב"ה לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף (ישעיה ב, יח). וְכָתוּב וְנִשְׂגַּב יהו"ה לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא (ישעיה ב, יא). הוּא לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר (דברים לב, יב), מִשּׁוּם שֶׁיִּכְלֶה כֹּחַ הַטֻּמְאָה מִן הָעוֹלָם, וְלֹא יִשָּׁאֵר לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, אֶלָּא הקב"ה לְבַדּוֹ, וְיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹדָתוֹ, עַם קָדוֹשׁ, וְיִקָּרֵא קָדוֹשׁ, שֶׁכָּתוּב וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם (ישעיה ד, ג). וְאָז יִהְיֶה מֶלֶךְ יְחִידִי לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְעַם יְחִידִי לַעֲבוֹדָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ (דברי הימים א יז, כא).
בלשון הזוהר
וְיִשְׁתָּאַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, כְּמָה דִכְתִיב, ׳וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף׳ (ישעיה ב, יח). וּכְתִיב ׳וְנִשְׂגַּב יהו"ה לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא׳ (ישעיה ב, יא). הוּא בִּלְחוֹדוֹי, כְּמָה דִכְתִיב, ׳וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר׳ (דברים לב, יב), בְּגִין דְּיִשְׁתְּצֵי חֵילָא מְסָאֲבָא מֵעַלְמָא, וְלָא יִשְׁתָּאַר לְעֵילָא וְתַתָּא, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, וְיִשְׂרָאֵל לְפוּלְחָנֵיהּ, עַם קַדִּישׁ, וְיִתְקְרֵי קַדִּישׁ, דִּכְתִיב, ׳וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם׳ (ישעיה ד, ג). וּכְדֵין יְהֵא מַלְכָּא יְחִידָאי לְעֵילָא וְתַתָּא, וְעַמָּא יְחִידָאָה לְפוּלְחָנֵיהּ, כְּמָה דִכְתִיב, ׳וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ׳ (דברי הימים א יז, כא).
חי ה' וברוך צורי
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.