׳ואזכר את בריתי׳ - זכירה למעלה בזכר, באה על הפקידה שבגלות למטה בנוקבא
ויצא · ויזכר אלהים את רחל · מאמר 27 · פיסקה 3 · דף קנט ע"ב
לשון הזוהר
׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל׳ (בראשית ל, כב). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִידִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי׳ (שמות ו, ה). ׳וָאֶזְכֹּר׳ הָא זְכִירָה, בְּגִין דְּאִיהוּ לְעֵילָא. דְּהַאי מַזָּלָא דְּאִיהוּ לְעֵילָא בִּדְכוּרָא, אֲתָא עַל פְּקִידָה דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא לְתַתָּא בְנוּקְבָא. כְּגַוְונָא דָא ׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי׳.
תרגום
׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל׳ (בראשית ל, כב). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי׳ (שמות ו, ה). ׳וָאֶזְכֹּר׳ - הֲרֵי זְכִירָה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא לְמַעְלָה. שֶׁהַמַּזָּל הַזֶּה שֶׁהוּא לְמַעְלָה בַּזָּכָר, בָּא עַל פְּקִידָה שֶׁהִיא בַּגָּלוּת לְמַטָּה בַּנּוּקְבָּא. כְּמוֹ כֵן ׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ויזכר אלהים את רחל׳ (בראשית ל, כב). רבי חייא פתח ואמר, ׳וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אתם ואזכר את בריתי׳ (שמות ו, ה). ׳ואזכר׳ הא זכירה, בגין דאיהו לעילא. דהאי מזלא דאיהו לעילא בדכורא, אתא על פקידה דאיהי בגלותא לתתא בנוקבא. כגוונא דא ׳ויזכר אלהים את רחל׳, כמה דאת אמר ׳ואזכר את בריתי׳.
התרגום: ׳ויזכר אלהים את רחל׳ (בראשית ל, כב). רבי חייא פתח ואמר, ׳וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי׳ (שמות ו, ה). ׳ואזכר׳ - הרי זכירה, משום שהוא למעלה. שהמזל הזה שהוא למעלה בזכר, בא על פקידה שהיא בגלות למטה בנוקבא. כמו כן ׳ויזכר אלהים את רחל׳, כמו שנאמר ׳ואזכר את בריתי׳.
מן המפרשים
כתם פז: ויזכור אלהים את רחל רבי חייא פתח וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וכו' הנה רבי חייא יבאר הענין ביתר שאת ויודיע כי בכל מקום שנז' ענין פקידה כבר קדמה הזכירה בהכרח וכי אין פקידה בלא זכירה ואין זכירה בלא פקידה והביא ראיה מענין גלות…
אור יקר: אתא על פקידה, כבר פי׳ כי הפקידה עיקרה במלכות, וישתתף אליה הת״ת, ושם פקידה במלכות כדפי׳ בביאור ב׳, וייחודם יחד יהיה כלל כל האצילות מזלא ודכורא ונוקבא, דהיינו סוד אהיה יהו״ה אדנ״י, ושלשתם יחד נתייחדו אל הגאולה וסוד ייחודם נודע.…
רמ"א: ויזכור אלהי"ם כו'. עיין לעיל דף ע' ע"א (מדרש הנעלם קטו:) ולקמן דף זו ריש ע"ד:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: