ויזכר אלהים את רחל
׳ויזכר אלהים את רחל׳ - זכירה התלויה במזל ולא פקידה
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל (בראשית ל, כב), שֶׁהֲרֵי בְּמַזָּל זֶה תָלוּי, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בָּהּ זְכִירָה. וַיהו"ה פָּקַד אֶת שָׂרָה (בראשית כא, א) - זֶה לֹא הָיָה מֵהַמַּזָּל. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהֲרֵי הַבָּנִים תְּלוּיִים בְּמַזָּל וְלֹא לְמַטָּה - כָּאן בְּשָׂרָה זֶה לֹא הָיָה בְּמַזָּל. אֶלָּא כָּתוּב וַיהו"ה - הַכֹּל יַחַד.
בלשון הזוהר
׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל׳ (בראשית ל, כב), דְּהָא בְּמַזָּלָא תַּלְיָא, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב בָּהּ זְכִירָה. ׳וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה׳ (בראשית כא, א), לָאו מִמַּזָּלָא הֲוָה. וְאִי תֵימָא דְּהָא בְּנִין בְּמַזָּלָא תַּלְיָין וְלָא לְתַתָּא, הָכָא בְּשָׂרָה לָאו בְּמַזָּלָא הֲוָה. אֶלָּא ׳וַה'׳ כְּתִיב, כֹּלָּא כְּחֲדָא.
למה כתוב פקידה - הזכירה הייתה מקודם, ונמסר המפתח למטה בסוד הנוקבא
אִם כָּךְ, לָמָּה כָּתוּב פְּקִידָה? אֶלָּא וַדַּאי הַזְּכִירָה (הַזּוֹ) הָיְתָה מִקֹּדֶם לָכֵן, וְהַמַּפְתֵּחַ הַזֶּה נִמְסַר לְמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה וגו' (בראשית יז, כא). וְאַחֲרֵי כֵן כְּמוֹ זֶה, וְכֵיוָן שֶׁנִּזְכַּר בַּסּוֹד שֶׁלְּמַעְלָה, אַחַר כָּךְ נֶאֱמַר בַּסּוֹד שֶׁל הַנּוּקְבָּא פְּקִידָה, שֶׁיִּהְיֶה הַכְּלָל שֶׁל הַכֹּל יַחַד.
בלשון הזוהר
אִי הָכִי אַמַּאי כְּתִיב פְּקִידָה. אֶלָּא וַדַּאי זְכִירָה (דָּא) הֲוַת מִקַּדְמַת דְּנָא, וְאִתְמָסַר מַפְתְּחָא דָּא לְתַתָּא, כְּמָה דִכְתִיב, ׳וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה וגו'׳ (בראשית יז, כא). וּלְבָתַר כְּגַוְונָא דָא, וְכֵיוָן דְּאִדְכַּר בְּרָזָא דִּלְעֵילָא, לְבָתַר אִתְּמָר בְּרָזָא דְנוּקְבָא פְּקִידָה, לְמֶהֱוֵי כְּלָלָא דְּכֹלָּא כְּחֲדָא.
׳ואזכר את בריתי׳ - זכירה למעלה בזכר, באה על הפקידה שבגלות למטה בנוקבא
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל (בראשית ל, כב). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי (שמות ו, ה). וָאֶזְכֹּר - הֲרֵי זְכִירָה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא לְמַעְלָה. שֶׁהַמַּזָּל הַזֶּה שֶׁהוּא לְמַעְלָה בַּזָּכָר, בָּא עַל פְּקִידָה שֶׁהִיא בַּגָּלוּת לְמַטָּה בַּנּוּקְבָּא. כְּמוֹ כֵן וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי.
בלשון הזוהר
׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל׳ (בראשית ל, כב). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִידִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי׳ (שמות ו, ה). ׳וָאֶזְכֹּר׳ הָא זְכִירָה, בְּגִין דְּאִיהוּ לְעֵילָא. דְּהַאי מַזָּלָא דְּאִיהוּ לְעֵילָא בִּדְכוּרָא, אֲתָא עַל פְּקִידָה דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא לְתַתָּא בְנוּקְבָא. כְּגַוְונָא דָא ׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי׳.
׳פקד פקדתי אתכם׳ - הפקידה בנוקבא, ואיך נראתה למשה והיא בגלות
בֹּא רְאֵה, כָּתוּב פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם (שמות ג, טז). וְכִי פָּקֹד פָּקַדְתִּי, וַהֲרֵי הַפְּקִידָה עוֹמֶדֶת בַּנּוּקְבָּא, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן הָיְתָה בַּגָּלוּת, וְהִיא אָמְרָה פָּקֹד פָּקַדְתִּי? אֶלָּא שֶׁכָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, וְכָאן סוֹד שֶׁל הַחָכְמָה, וְהִיא בַּגָּלוּת, אֵיךְ נִרְאֲתָה לְמֹשֶׁה כָּאן, וְאֵיךְ אָמְרָה פָּקֹד פָּקַדְתִּי?
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב, ׳פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם׳ (שמות ג, טז). וְכִי ׳פָּקֹד פָּקַדְתִּי׳, וְהָא פְּקִידָה בְּנוּקְבָא קַיְימָא, וּבְהַהוּא זִמְנָא בְּגָלוּתָא הֲוַת, וְאִיהִי אֲמְרַת ׳פָּקֹד פָּקַדְתִּי׳. אֶלָּא הָכָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא, וְרָזָא דְּחָכְמְתָא הָכָא, וְאִיהִי בְּגָלוּתָא, הֵיךְ אִתְחֲזֵי לְמֹשֶׁה הָכָא, וְהֵיךְ אֲמְרַת ׳פָּקֹד פָּקַדְתִּי׳.
׳מלא כל הארץ כבודו׳ - כשמש שבשמים וכוחו בארץ, כך תוקפה מגן על ישראל בגלות
אֶלָּא כָּךְ לָמַדְנוּ, כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מֵאִיר - הוּא בַּשָּׁמַיִם, וְתָקְפּוֹ וְכֹחוֹ שׁוֹלְטִים עַל הָאָרֶץ בְּכָל מָקוֹם. כְּמוֹ כֵן מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ (ישעיה ו, ג) - בִּזְמַן שֶׁהַמִּקְדָּשׁ עָמַד - מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ - זוֹ הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. וְכָעֵת שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת - הִיא לְמַעְלָה, וְהַתֹּקֶף מַקִּיף אֶת יִשְׂרָאֵל לְהָגֵן עֲלֵיהֶם, וְאַף עַל גַּב שֶׁהֵם בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי אוֹלִיפְנָא, שִׁמְשָׁא כַּד נָהִיר, אִיהוּ בִּשְׁמַיָא, וְתוּקְפֵּיהּ וְחֵילֵיהּ שָׁלְטָא עַל אַרְעָא בְּכָל אֲתַר. כְּגַוְונָא דָא ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ (ישעיה ו, ג), בְּזִמְנָא דְּמַקְדְּשָׁא קָאִים, ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳, דָּא אַרְעָא קַדִּישָׁא. וְהַשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, אִיהִי לְעֵילָא, וְתוּקְפָּא סַחֲרָא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל לַאֲגָנָא עֲלַיְיהוּ, וְאַף עַל גַּב דְּאִינוּן בְּאַרְעָא אָחֳרָא.
שכינה למעלה ולמטה - שנים עשר מרכבות ושנים עשר שבטים, ובגלות אינה נתקנת
וּבֹא תִרְאֶה, שְׁכִינָה לְמַטָּה וּשְׁכִינָה לְמַעְלָה. שְׁכִינָה לְמַעְלָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר תְּחוּמֵי מֶרְכָּבוֹת קְדוֹשׁוֹת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַיּוֹת עֶלְיוֹנוֹת. שְׁכִינָה לְמַטָּה בִּשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים קְדוֹשִׁים, וְאָז נִכְלֶלֶת הַשְּׁכִינָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְהַכֹּל בְּפַעַם אַחַת יַחַד. וְאַף עַל גַּב שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת לְמַטָּה לֹא נִתְקֶנֶת לְמַעְלָה, כָּךְ גַּם לֹא נִתְקֶנֶת, מִשּׁוּם שֶׁלְּמַטָּה לֹא נִתְקֶנֶת, וְזֶהוּ בַּגָּלוּת עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא בַּגָּלוּת עִמָּהֶם.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, שְׁכִינְתָּא לְתַתָּא וּשְׁכִינְתָּא לְעֵילָא. שְׁכִינְתָּא לְעֵילָא בִּתְרֵיסַר תְּחוּמֵי רְתִיכִין קַדִּישִׁין, וּתְרֵיסַר חֵיוָון עִלָּאִין. שְׁכִינְתָּא לְתַתָּא בִּתְרֵיסַר שִׁבְטִין קַדִּישִׁין, וּכְדֵין אִתְכְּלִילַת שְׁכִינְתָּא לְעֵילָא וְתַתָּא, וְכֹלָּא בְּחַד זִמְנָא כְּחֲדָא. וְאַף עַל גַּב דִּבְזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא לְתַתָּא, לָא אִתְתַּקָּנַת לְעֵילָא, הָכִי נָמֵי לָא אִתְתַּקָּנַת, בְּגִין דִּלְתַתָּא לָא אִתְתַּקָּנַת, וְדָא הוּא בְּגָלוּתָא עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא עִמְּהוֹן.
׳בלבת אש מתוך הסנה׳ - כמלך שמת בנו ושכב על קוצים, כך הקב"ה בגלות ישראל
בַּמֶּה נִתְקֶנֶת? לְמֶלֶךְ שֶׁמֵּת בְּנוֹ, מֶה עָשָׂה? כָּפָה אֶת מִטָּתוֹ עַל אֵבֶל בְּנוֹ, וְלֹא הִתְקִין לוֹ אֶת מִטָּתוֹ, אֶלָּא נָטַל קוֹצִים וְדַרְדָּרִים וְהִטִּיל תַּחַת מִטָּתוֹ וְשָׁכַב עָלֶיהָ. כָּךְ הקב"ה, כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל וְנֶחֱרַב הַמִּקְדָּשׁ, לָקַח קוֹצִים וְדַרְדָּרִים וְשָׂם תַּחְתָּיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיֵּרָא מַלְאַךְ יהו"ה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה (שמות ג, ב). מִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ בַּגָּלוּת.
בלשון הזוהר
בְּמָה אִתְתַּקָּנַת. לְמַלְכָּא דְּמִית בְּרֵיהּ, מָה עֲבַד. כָּפָא לֵיהּ לְעַרְסֵיהּ עַל אֶבְלָא דִבְרֵיהּ, וְלָא אַתְקִין לֵיהּ לְעַרְסֵיהּ, אֶלָּא נָטַל כּוּבִין וְדַרְדַּרִין, וְאַטִּיל תְּחוֹת עַרְסֵיהּ, וְשָׁכִיב עֲלֵיהּ. כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כֵּיוָן דְּאִתְגָּלוּ יִשְׂרָאֵל, וְאִתְחָרֵב מַקְדְּשָׁא, נָטַל כּוּבִין וְדַרְדַּרִין וְשַׁוֵּי תְּחוֹתֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה׳ (שמות ג, ב). בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל הֲווּ בְּגָלוּתָא.
׳פקד׳ מלמעלה ׳פקדתי׳ מלמטה - שרה נזכרה מקודם ונפקדה, רחל לא נזכרה ולכן זכירה
פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם (שמות ג, טז). מִי שֶׁלֹּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּתוֹ, מַה פּוֹקֵד וּמָה עוֹשֶׂה? אֶלָּא פָּקֹד מִלְמַעְלָה, פָּקַדְתִּי מִלְּמַטָּה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַזְּכִירָה הַזּוֹ הָיְתָה עָלֶיהָ מִקֹּדֶם לָכֵן, שֶׁכָּתוּב וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי. כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב וָאֶזְכֹּר - הִנֵּה זְכִירָה הִתְמַנְּתָה עָלֶיהָ, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמְרָה אַחַר כָּךְ פָּקֹד פָּקַדְתִּי, שֶׁהֲרֵי סִימָן לָקְחָה מִקֹּדֶם לָכֵן. כְּמוֹ כֵן שָׂרָה, שֶׁכָּתוּב וַיהו"ה פָּקַד אֶת שָׂרָה (בראשית כא, א). אֲבָל כָּאן רָחֵל, שֶׁלֹּא נִזְכְּרָה מִקֹּדֶם לָכֵן, לֹא נֶאֱמַר בָּהּ פְּקִידָה, אֶלָּא זְכִירָה, וְהַכֹּל הוּא בִּזְכִירָה, בַּסּוֹד שֶׁל הַמַּזָּל.
בלשון הזוהר
׳פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם׳ (שמות ג, טז). מַאן דְּלָא קָיְימָא בִּרְשׁוּתֵיהּ, מַה פַּקִּיד, וּמַה עֲבִיד. אֶלָּא ׳פָּקֹד׳ מִלְּעֵילָא, ׳פָּקַדְתִּי׳ מִלְּתַתָּא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּהַאי זְכִירָה הֲוַת עֲלָהּ מִקַּדְמַת דְּנָא, דִּכְתִיב ׳וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי׳. כֵּיוָן דִּכְתִיב ׳וָאֶזְכֹּר׳, הָא זְכִירָה אִתְמְנָא עֲלָה, וּבְגִין כָּךְ אֲמְרַת לְבָתַר ׳פָּקֹד פָּקַדְתִּי׳, דְּהָא סִימָנָא נָקְטַת מִקַּדְמַת דְּנָא. כְּגַוְונָא דָא שָׂרָה, דִּכְתִיב ׳וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה׳ (בראשית כא, א). אֲבָל הָכָא רָחֵל דְלָא אִדְכָּרַת מִקַּדְמַת דְּנָא, לָא אִתְּמָר בָּהּ פְּקִידָה אֶלָּא זְכִירָה, וְכֹלָּא בִּזְכִירָה אִיהוּ, בְּרָזָא דְּמַזָּלָא.
׳הבו גדל לאלהינו׳ - רבי יהודה ירד מן הרכיבה לעסוק בתורה בדרך
הָבוּ גֹּדֶל לֵאלֹהֵינוּ.רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי חִזְקִיָּה הָיוּ הוֹלְכִים מִקַּפּוֹטְקִיָּא לְלוֹד, וְרַבִּי יְהוּדָה הָיָה רוֹכֵב, וְרַבִּי חִזְקִיָּההלך עַל רַגְלָיו. בֵּינְתַיִם יָרַד רַבִּי יְהוּדָה,כדי שיהיו שניהם שוים לעסוק בתורה, אָמַר, מִכָּאן וָהָלְאָה נִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה, שקודם לכל היה כל אחד גורס לעצמו נפש דוד ושהאחד רוכב והאחד מחמר אין זה 'שיווי' כדבר איש אל רעהו לעסוק בתורה כת"פ, כַּכָּתוּב הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּא. שיש ענין להשתתף שנים בת"ת נפש דוד, ב. כי בהיותנו שוים בהליכה אין האחד גדול מחבירו ותחזור הגדולה לבעליה ית'. ולפ"ז כך צריך לפרש: 'כי שם ה' אקרא' כלומר בשעה שאני עוסק בתורה שהיא שם ה' [כי כל התורה כלה שמותיו של הקב"ה] -צריך שיהיו שוים הגדול והקטן, כי הגדולה לא תאות אלא לאלהינו כת"פ. (דברים לב, ג).
בלשון הזוהר
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי חִזְקִיָּה הֲווּ אָזְלֵי מִקַּפּוֹטְקִיָא לְלוֹד, וַהֲוָה רַבִּי יְהוּדָה רָכִיב, וְרַבִּי חִזְקִיָּה עַל רַגְלוֹי. אַדְּהָכִי נָחַת רַבִּי יְהוּדָה, אָמַר, מִכָּאן וּלְהָלְאָה נִתְעַסֵּק בְּאוֹרַיְיתָא, כְּמָה דִכְתִיב, ׳הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׳ (דברים לב, ג).
׳כי שם ה' אקרא׳ - בברכות אחד מזכיר ושניים משיבים, ובתורה די בשניים
אָמַר לוֹ,ר' חזקיה להשיב על דבריו שהזכיר את לשון הפסוק הבו גודל ביחס ללימוד התורה כעת אנחנו רק שנים המהלכים בדרך, אבל אִלּוּ הָיִינוּ שְׁלֹשָׁה - יָפֶה הוּא, היה הדבר יותר בר מעלה שֶׁאֶחָד יֹאמַר, וּשְׁנַיִם יָשִׁיבוּ לוֹ. אָמַר לוֹ,ר"י להשיב על דבריו, הַדְּבָרִים הַלָּלוּ שנאמרו בענין הזה בַּבְּרָכוֹת, מִשּׁוּם דווקא בזה הם נאמרו שֶׁאֶחָד מַזְכִּיר שֵׁם שֶׁל הקב"חד דמברך הוא כנגד קו האמצע שהוא הת"ת - אוה"ח. ה, וּשְׁנַיִם יָשִׁיבוּ לוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי שֵׁם יהו"ה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ (דברים לב, ג). כִּי שֵׁם יהו"ה'אקרא' הוא לשון יחיד, והיינו ש אֶקְרָאה - זֶה אֶחָדומאידך שֶׁמְּבָרֵךְ, הָבוּ גֹדֶל'הבו' בלשון רבים, שהם לֵאלֹהֵינוּ - אֵלּוּ שְׁנַיִם שכן הם צריכים לענות אמן כת"פ. אֲחֵרִים. אֲבָל בַּתּוֹרָה,שהם רק אֲפִלּוּ שְׁנַיִם יוֹשְׁבִים וְנוֹתְנִים גֹּדֶל וְחֹזֶק שֶׁל שֶׁבַח הַתּוֹרָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, אִלּוּ הֲוֵינָא תְּלָתָא, יָאוֹת הוּא דְּחַד יֵימָא, וּתְרֵין יָתִיבוּ לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ, הַנֵּי מִלֵּי בְּבִרְכָאן, בְּגִין דְּאִדְכַּר חַד שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּתְרֵין יָתִיבוּ לֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׳ (דברים לב, ג). ׳כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא׳, דָּא חַד דִּמְבָרֵךְ, ׳הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׳, אִלֵּין תְּרֵין אָחֳרָנִין. אֲבָל בְּאוֹרַיְיתָא, אֲפִילּוּ תְּרֵי יַתְבֵי וְיַהֲבֵי רְבוּ וְתוּקְפָּא דְּשִׁבְחָא דְּאוֹרַיְיתָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
סוד שלושה בברכות - אחד מברך ושניים משיבים אמן
אָמַר לוֹ רַבִּי חִזְקִיָּה, כְּלַפֵּי הַבְּרָכוֹת לָמָּהצריך שְׁלֹשָׁה? אָמַר לוֹ, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ וְנִתְבָּאֵר, (ברכות מה:) משה אמר לישראל אני אספר תהילות ה' ואגיד שבחו, ואתם הבו גדל לאלהינו על גדולתיו ונוראותיו, שֶׁכָּתוּב הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ. אֲבָל סוֹד הַדָּבָר כָּאן, שֶׁהֲרֵי כָּל הַסּוֹדוֹת שֶׁל הַבְּרָכוֹת הוּא כָּךְ - אֶחָד לְבָרֵךְ וּשְׁנַיִם לְהָשִׁיב, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה הַשֶּׁבַח שֶׁל הקב"ה בְּסוֹד שֶׁל שְׁלֹשָׁה. אֶחָד מְבָרֵךְ וּשְׁנַיִם (אוֹמְרִים אָמֵן) שֶׁמּוֹדִים, ודווקא בברכת הזימון יש מעלה מיוחדת לברך בצורה זו ששנים עונים אחריו משום שהיא ברזא דבינה שהרי מברכים בלשון נסתר שאכלנו משלו (זוה"ק בלק קפו:) אבל בשאר ברכות אף חד שעונה - מהרח"ו, וְזֶהוּ קִיּוּם הַבְּרָכוֹת, וּבְסוֹד עֶלְיוֹן כָּרָאוּי, וּבַסּוֹד שֶׁל שְׁלֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ.סוד של שלושה היינו במה שאמרו שם שאמר משה מלאכי השרת אין מזכירין שמו של הקב"ה אלא לאחר שלשה תיבות שנאמר קק"ק ה' צבאות וכו' - וביאור ענין ג' שמות היינו ג' כוחות, וסוד כל הברכות והמשכתם מלמעלה למטה הם בסוד שלש של שלש, וזהו ענין אחד מברך ושנים עונין - כת"פ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִזְקִיָּה, לְגַבֵּי בִּרְכָאן אַמַּאי תְּלַת. אָמַר לֵיהּ, הָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמָר, דִּכְתִיב ׳הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׳. אֲבָל רָזָא דְמִלָּה הָכָא, דְּהָא כָּל רָזִין דְּבִרְכָאן הָכִי אִיהוּ, חַד לְבָרְכָא וּתְרֵין לַאֲתָבָא, בְּגִין דִּיסַלַּק (דְּיִסְתַּלַּק) שְׁבָחָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּרָזָא דִתְלָתָא. חַד מְבָרֵךְ וּתְרֵין (אָמְרֵי אָמֵן) דְּאוֹדוּ, וְדָא הוּא קִיּוּמָא דְּבִרְכָאן, וּבְרָזָא עִלָּאָה כִּדְקָא יְאוּת, וּבְרָזָא דִּתְלַת כְּמָה דְאוּקְמוּהָ.
יש זכירה לטוב ולרע - ויש פקידה לטוב ולרע, וכולם סודות עליונים
בְּעוֹדָם הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שָׁנִינוּ, יֵשׁ זְכִירָה לְטוֹב וְיֵשׁ זְכִירָה לְרַע, יֵשׁ פְּקִידָה לְטוֹב וְיֵשׁ פְּקִידָה לְרַע. יֵשׁ זְכִירָה לְטוֹב - כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, שֶׁכָּתוּב וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים וגו' (ויקרא כו, מה), וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ (בראשית ח, א), וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ (שמות ב, כד). וְיֵשׁ זְכִירָה לְרַע - שֶׁכָּתוּב וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב (תהלים עח, לט). פְּקִידָה לְטוֹב - שֶׁכָּתוּב פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם (שמות ג, טז). פְּקִידָה לְרַע - שֶׁכָּתוּב וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם (תהלים פט, לג). וְכֻלָּם סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים.
בלשון הזוהר
עַד דַּהֲווּ אָזְלֵי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, תָּנִינָן, אִית זְכִירָה לְטַב, וְאִית זְכִירָה לְבִישׁ, אִית פְּקִידָה לְטַב, וְאִית פְּקִידָה לְבִישׁ. אִית זְכִירָה לְטַב, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ, דִּכְתִיב ׳וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשׁוֹנִים וגו'׳ (ויקרא כו, מה), ׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ׳ (בראשית ח, א), ׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ׳ (שמות ב, כד). וְאִית זְכִירָה לְבִישׁ, דִּכְתִיב, ׳וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב׳ (תהלים עח, לט). פְּקִידָה לְטַב, דִּכְתִיב, ׳פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם׳ (שמות ג, טז). פְּקִידָה לְבִישׁ, דִּכְתִיב, ׳וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם׳ (תהלים פט, לג). וְכֻלְּהוּ רָזִין עִלָּאִין.
זכירה ופקידה לטוב - זכר ונוקבא בסוד האמונה, ולרע זכר ונוקבא של אלהים אחרים
כָּל אֵלּוּ - זְכִירָה וּפְקִידָה - לְטוֹב, אֵלּוּ הֵן דְּרָגוֹת יְדוּעוֹת, סוֹד הָאֱמוּנָה, זָכָר וְנוּקְבָּא, סוֹד אֶחָד, זְכִירָה וּפְקִידָה, וְאֵלּוּ הֵם לְטוֹב. זְכִירָה וּפְקִידָה לְרַע, אֵלּוּ הֵם הַסּוֹד שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁעוֹמֵד בְּסוֹד שֶׁל אֱלֹהִים אֲחֵרִים, זָכָר וְנוּקְבָּא יַחַד, זְכִירָה בָּזֶה וּפְקִידָה בָּזֶה, וְאֵלּוּ הֵם שֶׁתָּמִיד עוֹמְדִים לְרַע, וְאֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ. מִכָּאן יוֹצְאִים כָּל סוֹדוֹת הָאֱמוּנָה וְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, וּמִכָּאן יוֹצְאִים כָּל הַמִּינִים הָרָעִים וְכָל מָוֶת, וְכָל הַצְּדָדִים וְהַמִּינִים הָרָעִים בָּעוֹלָם, וּבֵאֲרוּהָ, וְזֶה בְּהִפּוּךְ מִזֶּה.
בלשון הזוהר
כָּל הַנֵּי זְכִירָה וּפְקִידָה לְטַב, אִלֵּין אִינוּן דַּרְגִּין יְדִיעָן, רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא דְּכַר וְנוּקְבָא רָזָא חֲדָא, זְכִירָה וּפְקִידָה, וְאִלֵּין אִינוּן לְטַב. זְכִירָה וּפְקִידָה לְבִישׁ, אִלֵּין אִינוּן רָזָא דְסִטְרָא אָחֳרָא, דְּקָיְימָא בְּרָזָא דְּאֱלֹהִים אֲחֵרִים, דְּכַר וְנוּקְבָא כַּחֲדָא, זְכִירָה בְּהַאי, וּפְקִידָה בְּהַאי, וְאִלֵּין אִינוּן דְּקָיְימִין תָּדִיר לְבִישׁ, וְאִלֵּין לָקֳבֵיל אִלֵּין. מֵהָכָא נָפְקֵי כָּל רָזֵי דִּמְהֵימְנוּתָא וְכָל קִדּוּשִׁין עִלָּאִין, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ, וּמֵהָכָא נָפְקֵי כָּל זִינִין בִּישִׁין וְכָל מוֹתָא, וְכָל סִטְרִין וְזִינִין בִּישִׁין בְּעַלְמָא וְאוּקְמוּהָ, וְדָא בְּהִפּוּכָא מִן דָּא.
׳בתחבולות תעשה לך מלחמה׳ - אשרי הנלחם בצד הרע, שולט עליו וניצל ממנו
אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, כָּךְ זֶה וַדַּאי, אַשְׁרֵי הוּא, מִי שֶׁחֶלְקוֹ מִתְקַיֵּם בַּצַּד הַטּוֹב, וְלֹא יַרְכִּין עַצְמוֹ לַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְיִנָּצֵל מֵהֶם. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, כָּךְ זֶה וַדַּאי, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁיָּכוֹל לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ מֵהַצַּד הַהוּא, וְאַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהִנָּצֵל מֵהֶם, וּלְהִלָּחֵם קְרָב עִם אוֹתוֹ הַצַּד. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, בַּמֶּה? פָּתַח וְאָמַר, כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה וגו' (משלי כד, ו). אֵיזוֹ מִלְחָמָה? זוֹ הַמִּלְחָמָה שֶׁל אוֹתוֹ הַצַּד הָרָע, שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְהִלָּחֵם בּוֹ קְרָב, וְלִשְׁלֹט עָלָיו וּלְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, הָכִי הוּא וַדַּאי, זַכָּאָה אִיהוּ, מַאן דְּחוּלָקֵיהּ אִתְקַיַּים בְּסִטְרָא טָבָא, וְלָא יַרְכִּין גַּרְמֵיהּ לְסִטְרָא אָחֳרָא, וְיִשְׁתְּזִיב מִנְהוֹן. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה, הָכִי הוּא וַדַּאי, וְזַכָּאָה מַאן דְּיָכִיל לְאִשְׁתְּזָבָא מִנֵּיהּ מֵהַהוּא סִטְרָא, וְזַכָּאִין אִינוּן צַדִּיקַיָּא, דְּיָכְלֵי לְאִשְׁתְּזָבָא מִנַּיְיהוּ, וְלַאֲגָחָא קְרָבָא בְּהַהוּא סִטְרָא. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, בְּמָה. פָּתַח וְאָמַר, ׳כִּי בְתַחְבּוּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה וגו'׳ (משלי כד, ו). מַאן ׳מִלְחָמָה׳. דָּא מִלְחָמָה דְּהַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא, דְּאִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ לַאֲגָחָא בֵּיהּ קְרָבָא, וּלְשַׁלְטָאָה עֲלוֹי וּלְאִשְׁתְּזָבָא מִנֵּיהּ.
יעקב הלך עם עשו בעקמומיות - לשלוט עליו בראש ובסוף, בכורתי וברכתי
בֹּא רְאֵה, שֶׁיַּעֲקֹב כָּךְ הִשְׁתַּדֵּל אֵצֶל עֵשָׂו, מִשּׁוּם אוֹתוֹ הַצַּד שֶׁלּוֹ, לְהִתְחַכֵּם עָלָיו וְלָלֶכֶת עִמּוֹ בְּעַקְמוּמִיּוֹת בְּכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, כְּדֵי לִשְׁלֹט עָלָיו בָּרֹאשׁ וּבַסּוֹף, וְהַכֹּל כָּרָאוּי. וְהָרֹאשׁ וְהַסּוֹף יַחַד, זֶה כְּמוֹ זֶה, כַּכָּתוּב בְּכֹרָתִי, וְאַחַר כָּךְ בִּרְכָתִי (בראשית כז, לו), הָרֵאשִׁית וְהַסּוֹף יַחַד, זֶה כְּמוֹ זֶה, כְּדֵי לִשְׁלֹט עָלָיו בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה כָּרָאוּי לוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ אַשְׁרֵי הוּא מִי שֶׁנִּצָּל מֵהֶם, וְיָכוֹל לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, דְּיַעֲקֹב הָכִי אִשְׁתַּדַּל לְגַבֵּי עֵשָׂו, בְּגִין הַהוּא סִטְרָא דִילֵיהּ, לְאִתְחַכְּמָא עֲלוֹי וּלְמֵיזַל עִמֵּיהּ בַּעֲקִימוּ בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ, בְּגִין לְשַׁלְטָאָה עֲלוֹי בְּרֵישָׁא וְסוֹפָא, וְכֹלָּא כִּדְקָא יְאוּת. וְרֵישָׁא וְסוֹפָא כַּחֲדָא, דָּא כְּגַוְונָא דָא, כְּמָה דִכְתִיב, ׳בְּכֹרָתִי׳, וּלְבָתַר ׳בִּרְכָתִי׳ (בראשית כז, לו), שֵׁירוּתָא וְסוֹפָא כַּחֲדָא, דָּא כְּגַוְונָא דָא, בְּגִין לְשַׁלְּטָאָה עֲלוֹי בְּאוֹרַח מֵישַׁר כִּדְקָא חָזֵי לֵיהּ. וּבְגִין כָּךְ זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּאִשְׁתְּזִיב מִנַּיְיהוּ, וְיָכִיל לְשַׁלְּטָאָה עֲלַיְיהוּ.
׳אחרי ה' ילכו כאריה ישאג׳ - זכירה ופקידה לטוב כאחד, ואשרי המשתדל אחר האמונה
בֹּא רְאֵה, זְכִירָה וּפְקִידָה לְטוֹב הֵם כְּאֶחָד בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, וְאַשְׁרֵי הוּא מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל אַחַר הָאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אַחֲרֵי יהו"ה יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג וגו' (הושע יא, י). אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, כָּךְ הוּא וַדַּאי.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, זְכִירָה וּפְקִידָה לְטַב אִינוּן כַּחֲדָא בְּרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא, וְזַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בָּתַר מְהֵימְנוּתָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג וגו'׳ (הושע יא, י). אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, הָכִי הוּא וַדַּאי.
אל יאמר זכרני ופקדני - שיש זכירה ופקידה לרע, הבאות להזכיר חטאיו ולהענישו
וּבֹא וּרְאֵה, כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, אַל יֹאמַר עָלָיו זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ זְכִירָה וּפְקִידָה לְטוֹב, וּזְכִירָה וּפְקִידָה לְרַע, וַעֲתִידִים לִטֹּל אֶת הַדִּבּוּר מִפִּיו, וּבָאִים לְהַזְכִּיר חֲטָאֵי הָאָדָם וּלְהַעֲנִישׁוֹ. פְּרָט אִם הוּא צַדִּיק שָׁלֵם, שֶׁכַּאֲשֶׁר בּוֹדְקִים אֶת חֲטָאָיו, אוֹתָהּ זְכִירָה וּפְקִידָה לְרַע לֹא יִמְצְאוּ אוֹתָם, כְּמוֹ עֶזְרָא שֶׁאָמַר זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה (נחמיה יג, לא).
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, בַּר נָשׁ כַּד צַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, לָא יֵימָא עֲלֵיהּ זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי. בְּגִין דְּאִיכָּא זְכִירָה וּפְקִידָה לְטַב, וּזְכִירָה וּפְקִידָה לְבִישׁ, וְזַמִּינִין לְנַטְלָא מִלָּה מִן פּוּמָא, וְאַתְיָין לְאַדְכָּרָא חוֹבוֹי דְּבַר נָשׁ וְלַעֲנָשָׁא לֵיהּ. בַּר אִי אִיהוּ זַכָּאָה שְׁלִים, דְּכַד בַּדְקֵי חוֹבוֹי, הַהִיא זְכִירָה וּפְקִידָה לְבִישׁ לָא יִשְׁכְּחוּן לוֹן, כְּגוֹן עֶזְרָא דְּאָמַר ׳זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה׳ (נחמיה יג, לא).
׳היש לדבר לך אל המלך׳ - המתפלל יכלול עצמו ברבים, ויום השונמית ראש השנה היה
שֶׁהִנֵּה בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, יִכְלֹל אֶת עַצְמוֹ בֵּין רַבִּים, בַּכְּלָל שֶׁל הָרַבִּים. וּבֹא וּרְאֵה, הַשּׁוּנַמִּית, כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהּ אֱלִישָׁע הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא (מלכים ב ד, יג). הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ - אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁשּׁוֹלֶטֶת מַלְכוּת הָרָקִיעַ לָדוּן אֶת הָעוֹלָם, וְהַקב"ה נִקְרָא הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר לָהּ הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ.
בלשון הזוהר
דְּהָא בְּכָל אֲתַר, דְּבַר נָשׁ צַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, יַכְלִיל גַּרְמֵיהּ בֵּין סַגִּיאִין בִּכְלָלָא דְסַגִּיאִין. וְתָא חֲזֵי, שׁוּנַמִּית, כַּד אָמַר לָהּ אֱלִישָׁע, ׳הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא׳ (מלכים ב ד, יג). ׳הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ׳, הַהוּא יוֹמָא, יוֹם טוֹב דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוָה, וְהַהוּא יוֹמָא דְמַלְכוּתָא דִרְקִיעָא שָׁלְטָא לְמֵידַן עַלְמָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִקְרֵי מֶלֶךְ הַמִּשְׁפָּט בְּהַהוּא זִמְנָא. וּבְגִין כָּךְ אָמַר לָהּ, ׳הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ׳.
׳בתוך עמי אנכי ישבת׳ - להיכלל ברבים ולא להתייחד, שלא ישגיחו להזכיר חטאיו
מַה כָּתוּב? וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת (מלכים ב ד, יג). מָה אָמְרָה? אֵינִי רוֹצָה לִהְיוֹת רְשׁוּמָה לְמַעְלָה, אֶלָּא לְהַכְנִיס אֶת רֹאשִׁי בֵּין רַבִּים, וְלֹא לָצֵאת מֵהַכְּלָל שֶׁלָּהֶם. וְכָךְ צָרִיךְ לְאָדָם, לְהִכָּלֵל בִּכְלָל שֶׁל רַבִּים וְלֹא לְהִתְיַחֵד לְבַדּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַשְׁגִּיחוּ עָלָיו, לְהַזְכִּיר חֲטָאָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
בלשון הזוהר
מַה כְּתִיב. ׳וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יוֹשָׁבֶת׳ (מלכים ב ד, יג). מַאי קָאָמְרָה. לָא בָעֵינָא, לְמֶהֱוֵי רְשִׁימָאָה לְעֵילָא, אֶלָּא לְאַעֲלָאָה רֵישָׁאי בֵּין סַגִּיאִין, וְלָא לְאַפָּקָא מִכְּלָלָא דִלְהוֹן. וְכָךְ בָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ, לְאִתְכְּלָלָא בִּכְלָלָא דְסַגִּיאִין וְלָא לְאִתְיַיחֲדָא בִּלְחוֹדוֹי, בְּגִין דְּלָא יִשְׁגְּחוּן עֲלֵיהּ, לְאַדְכָּרָא חוֹבוֹי, כִּדְקָאֲמָרָן.
הנגלו לך שערי מות
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.