ממלכת הזוהר › זוהר › ויצא › מאמר 27: ויזכר אלהים את רחל › פיסקה 17 (קס ע"ב)

אל יאמר זכרני ופקדני - שיש זכירה ופקידה לרע, הבאות להזכיר חטאיו ולהענישו

ויצא · ויזכר אלהים את רחל · מאמר 27 · פיסקה 17 · דף קס ע"ב

לשון הזוהר

וְתָא חֲזֵי, בַּר נָשׁ כַּד צַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, לָא יֵימָא עֲלֵיהּ זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי. בְּגִין דְּאִיכָּא זְכִירָה וּפְקִידָה לְטַב, וּזְכִירָה וּפְקִידָה לְבִישׁ, וְזַמִּינִין לְנַטְלָא מִלָּה מִן פּוּמָא, וְאַתְיָין לְאַדְכָּרָא חוֹבוֹי דְּבַר נָשׁ וְלַעֲנָשָׁא לֵיהּ. בַּר אִי אִיהוּ זַכָּאָה שְׁלִים, דְּכַד בַּדְקֵי חוֹבוֹי, הַהִיא זְכִירָה וּפְקִידָה לְבִישׁ לָא יִשְׁכְּחוּן לוֹן, כְּגוֹן עֶזְרָא דְּאָמַר ׳זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה׳ (נחמיה יג, לא).

תרגום

וּבֹא וּרְאֵה, כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, אַל יֹאמַר עָלָיו זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ זְכִירָה וּפְקִידָה לְטוֹב, וּזְכִירָה וּפְקִידָה לְרַע, וַעֲתִידִים לִטֹּל אֶת הַדִּבּוּר מִפִּיו, וּבָאִים לְהַזְכִּיר חֲטָאֵי הָאָדָם וּלְהַעֲנִישׁוֹ. פְּרָט אִם הוּא צַדִּיק שָׁלֵם, שֶׁכַּאֲשֶׁר בּוֹדְקִים אֶת חֲטָאָיו, אוֹתָהּ זְכִירָה וּפְקִידָה לְרַע לֹא יִמְצְאוּ אוֹתָם, כְּמוֹ עֶזְרָא שֶׁאָמַר ׳זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה׳ (נחמיה יג, לא).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותא חזי, בר נש כד צלי צלותיה, לא יימא עליה זכרני ופקדני. בגין דאיכא זכירה ופקידה לטב, וזכירה ופקידה לביש, וזמינין לנטלא מלה מן פומא, ואתיין לאדכרא חובוי דבר נש ולענשא ליה. בר אי איהו זכאה שלים, דכד בדקי חובוי, ההיא זכירה ופקידה לביש לא ישכחון לון, כגון עזרא דאמר ׳זכרה לי אלהי לטובה׳ (נחמיה יג, לא).

התרגום: ובא וראה, כשאדם מתפלל תפלתו, אל יאמר עליו זכרני ופקדני. משום שיש זכירה ופקידה לטוב, וזכירה ופקידה לרע, ועתידים לטל את הדבור מפיו, ובאים להזכיר חטאי האדם ולהענישו. פרט אם הוא צדיק שלם, שכאשר בודקים את חטאיו, אותה זכירה ופקידה לרע לא ימצאו אותם, כמו עזרא שאמר ׳זכרה לי אלהי לטובה׳ (נחמיה יג, לא).

מן המפרשים

מקדש מלך: לא יימא עליה זכרכי ופקדני פי' אפילו אם יפרש זכרני ופקדני לטובה כמ"ש הזוהר בר אי איהו זכאה שלים וכו' כגון עזרא שאמר זכרה לי אלהי לטובה :

אור החמה: ות"ח בר נש כד צלי צלותיה וגו' יש שפי' כי לא יאמר בסתם זכירה זכרני רק זכרני לטובה וכמ"ש אח"כ דעזרא דאמר זכרה לי אלהי לטובה ולשתבשו בזה רק הכוונה לומר שלא יזכיר את עצמו בלשון יחיד אלא בשיתוף רבים כמו השונמית שאמרה בתוך עמי אנכי…

מהרח"ו: ות"ח בר נש כד צלי צלותיה וגו'. יש שפי' כי לא יאמר בסתם זכירה זכרני, רק זכרני לטובה, וכמ"ש אח"כ דעזרא דאמר ' זכרה לי אלה "י לטובה'. ונשתבשו בזה, רק הכוונה לומר שלא יזכיר את עצמו בלשון יחיד אלא בשיתוף רבים, כמו השונמית שאמרה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר