ממלכת הזוהר › זוהר › ויצא › מאמר 27: ויזכר אלהים את רחל › פיסקה 15 (קס ע"א)

יעקב הלך עם עשו בעקמומיות - לשלוט עליו בראש ובסוף, בכורתי וברכתי

ויצא · ויזכר אלהים את רחל · מאמר 27 · פיסקה 15 · דף קס ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, דְּיַעֲקֹב הָכִי אִשְׁתַּדַּל לְגַבֵּי עֵשָׂו, בְּגִין הַהוּא סִטְרָא דִילֵיהּ, לְאִתְחַכְּמָא עֲלוֹי וּלְמֵיזַל עִמֵּיהּ בַּעֲקִימוּ בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ, בְּגִין לְשַׁלְטָאָה עֲלוֹי בְּרֵישָׁא וְסוֹפָא, וְכֹלָּא כִּדְקָא יְאוּת. וְרֵישָׁא וְסוֹפָא כַּחֲדָא, דָּא כְּגַוְונָא דָא, כְּמָה דִכְתִיב, ׳בְּכֹרָתִי׳, וּלְבָתַר ׳בִּרְכָתִי׳ (בראשית כז, לו), שֵׁירוּתָא וְסוֹפָא כַּחֲדָא, דָּא כְּגַוְונָא דָא, בְּגִין לְשַׁלְּטָאָה עֲלוֹי בְּאוֹרַח מֵישַׁר כִּדְקָא חָזֵי לֵיהּ. וּבְגִין כָּךְ זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּאִשְׁתְּזִיב מִנַּיְיהוּ, וְיָכִיל לְשַׁלְּטָאָה עֲלַיְיהוּ.

תרגום

בֹּא רְאֵה, שֶׁיַּעֲקֹב כָּךְ הִשְׁתַּדֵּל אֵצֶל עֵשָׂו, מִשּׁוּם אוֹתוֹ הַצַּד שֶׁלּוֹ, לְהִתְחַכֵּם עָלָיו וְלָלֶכֶת עִמּוֹ בְּעַקְמוּמִיּוֹת בְּכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, כְּדֵי לִשְׁלֹט עָלָיו בָּרֹאשׁ וּבַסּוֹף, וְהַכֹּל כָּרָאוּי. וְהָרֹאשׁ וְהַסּוֹף יַחַד, זֶה כְּמוֹ זֶה, כַּכָּתוּב ׳בְּכֹרָתִי׳, וְאַחַר כָּךְ ׳בִּרְכָתִי׳ (בראשית כז, לו), הָרֵאשִׁית וְהַסּוֹף יַחַד, זֶה כְּמוֹ זֶה, כְּדֵי לִשְׁלֹט עָלָיו בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה כָּרָאוּי לוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ אַשְׁרֵי הוּא מִי שֶׁנִּצָּל מֵהֶם, וְיָכוֹל לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, דיעקב הכי אשתדל לגבי עשו, בגין ההוא סטרא דיליה, לאתחכמא עלוי ולמיזל עמיה בעקימו בכל מה דאצטריך, בגין לשלטאה עלוי ברישא וסופא, וכלא כדקא יאות. ורישא וסופא כחדא, דא כגוונא דא, כמה דכתיב, ׳בכרתי׳, ולבתר ׳ברכתי׳ (בראשית כז, לו), שירותא וסופא כחדא, דא כגוונא דא, בגין לשלטאה עלוי באורח מישר כדקא חזי ליה. ובגין כך זכאה איהו מאן דאשתזיב מנייהו, ויכיל לשלטאה עלייהו.

התרגום: בא ראה, שיעקב כך השתדל אצל עשו, משום אותו הצד שלו, להתחכם עליו וללכת עמו בעקמומיות בכל מה שצריך, כדי לשלט עליו בראש ובסוף, והכל כראוי. והראש והסוף יחד, זה כמו זה, ככתוב ׳בכרתי׳, ואחר כך ׳ברכתי׳ (בראשית כז, לו), הראשית והסוף יחד, זה כמו זה, כדי לשלט עליו בדרך ישרה כראוי לו. ומשום כך אשרי הוא מי שנצל מהם, ויכול לשלט עליהם.

מן המפרשים

מקדש מלך: כמה דכתיב בכרתי ולבתר ברכתי ונראה כשלקח יעקב הבכורה השפיל דכורא דס"א הנק' בן בכור כנגד זעיר דקדושה הנק' בן בכור. וכשלקח הברכה השפיל הנ קבא דס"א כי מ' דקדושה נק' ברכה וכנגדה היא נוקבא דס"א. ובמ"ש א"ש שייכות זכירה ופקידה דלעיל…

רמ"א: ולבתר כו'. עיין לעיל דף פ"ה ריש ע"ב (קמד:) :

הסולם: ת"ח דיעקב וכו': בוא וראה, שיעקב היה עושה כל כך כלפי עשו, בשביל להכניע אותו הצד שלו, להערים עליו, וללכת עמו בערמה בכל כמה שצריך, כדי למשול עליו בתחילה ובסוף, שיהיה הכל כראוי. והתחילה והסוף היו כאחד, זה כעין זה, כמו שכתוב בתחלה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר