סוד שלושה בברכות - אחד מברך ושניים משיבים אמן
ויצא · ויזכר אלהים את רחל · מאמר 27 · פיסקה 11 · דף קס ע"א
לשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִזְקִיָּה, לְגַבֵּי בִּרְכָאן אַמַּאי תְּלַת. אָמַר לֵיהּ, הָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמָר, דִּכְתִיב ׳הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׳. אֲבָל רָזָא דְמִלָּה הָכָא, דְּהָא כָּל רָזִין דְּבִרְכָאן הָכִי אִיהוּ, חַד לְבָרְכָא וּתְרֵין לַאֲתָבָא, בְּגִין דִּיסַלַּק (דְּיִסְתַּלַּק) שְׁבָחָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּרָזָא דִתְלָתָא. חַד מְבָרֵךְ וּתְרֵין (אָמְרֵי אָמֵן) דְּאוֹדוּ, וְדָא הוּא קִיּוּמָא דְּבִרְכָאן, וּבְרָזָא עִלָּאָה כִּדְקָא יְאוּת, וּבְרָזָא דִּתְלַת כְּמָה דְאוּקְמוּהָ.
תרגום
אָמַר לוֹ רַבִּי חִזְקִיָּה, כְּלַפֵּי הַבְּרָכוֹת לָמָּה שְׁלֹשָׁה? אָמַר לוֹ, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ וְנִתְבָּאֵר, שֶׁכָּתוּב ׳הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׳. אֲבָל סוֹד הַדָּבָר כָּאן, שֶׁהֲרֵי כָּל הַסּוֹדוֹת שֶׁל הַבְּרָכוֹת הוּא כָּךְ - אֶחָד לְבָרֵךְ וּשְׁנַיִם לְהָשִׁיב, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה הַשֶּׁבַח שֶׁל הקב"ה בְּסוֹד שֶׁל שְׁלֹשָׁה. אֶחָד מְבָרֵךְ וּשְׁנַיִם (אוֹמְרִים אָמֵן) שֶׁמּוֹדִים, וְזֶהוּ קִיּוּם הַבְּרָכוֹת, וּבְסוֹד עֶלְיוֹן כָּרָאוּי, וּבַסּוֹד שֶׁל שְׁלֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ליה רבי חזקיה, לגבי ברכאן אמאי תלת. אמר ליה, הא אוקמוה ואתמר, דכתיב ׳הבו גדל לאלהינו׳. אבל רזא דמלה הכא, דהא כל רזין דברכאן הכי איהו, חד לברכא ותרין לאתבא, בגין דיסלק (דיסתלק) שבחא דקודשא בריך הוא ברזא דתלתא. חד מברך ותרין (אמרי אמן) דאודו, ודא הוא קיומא דברכאן, וברזא עלאה כדקא יאות, וברזא דתלת כמה דאוקמוה.
התרגום: אמר לו רבי חזקיה, כלפי הברכות למה שלשה? אמר לו, הרי פרשוה ונתבאר, שכתוב ׳הבו גדל לאלהינו׳. אבל סוד הדבר כאן, שהרי כל הסודות של הברכות הוא כך - אחד לברך ושנים להשיב, כדי שיעלה השבח של הקב"ה בסוד של שלשה. אחד מברך ושנים (אומרים אמן) שמודים, וזהו קיום הברכות, ובסוד עליון כראוי, ובסוד של שלשה, כמו שבארוהו.
מן המפרשים
כתם פז: ובכן שאל רבי חזקיה לגבי ברכאן אמאי תלת כי מה לי עוסק ומה לי מברך אחרי שהכוונה אחת היא ולשם שמים מכווני' העוסק והמברך א"ל הא אוקמוה ואתמר איתא בפסיקתא אמר להם משה לישראל אני אספר תהלות ה' ואגיד שבחו ואתם הבו גודל לאלהינו על…
מהרח"ו: חד לברכא וגו'. יש גורסין ' חד לברכא ותרין לאתבא ' וגו'. אבל לפי גרסת הדפוס (ד"מ) יתפרש כך, כי הנה ב' מיני ברכות הם, שאר ברכות חד מברך וחד דאתיב אמן סגי, אבל בברכת המזון בעי חד לברכא ותרי לאתבא. והטעם הוא כי ברכת זימון היא ברזא…
רמ"א: חד לברכא. עיין ריש פרשת עקב (רע:-רעא.) :