׳הדודאים נתנו ריח׳ - עלה ריח התורה, ו׳הוא׳ העולם העליון שממנו יצאה התורה
ויצא · וימצא דודאים בשדה · מאמר 23 · פיסקה 7 · דף קנו ע"ב
לשון הזוהר
אִינוּן גָּרְמוּ דְּיִפּוּק יִשָּׂשכָר לְעַלְמָא, בְּגִין דְּסָלִיק רֵיחָא דְאוֹרַיְיתָא, קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וגו'׳ (שיר השירים ז, יד). וּכְתִיב, ׳וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא׳ (בראשית ל, טז). הוּא (קכ"ד:) וַדַּאי, וְהָא אוּקְמוּהָ, דְּעַלְמָא עִלָּאָה הוּא, דְּסָתִים וְלָא גַלְיָא, בְּגִין דְּהָא אוֹרַיְיתָא מֵעַלְמָא (פ"ו:) עִלָּאָה נָפְקַת.
תרגום
הֵם גָּרְמוּ שֶׁיֵּצֵא יִשָּׂשכָר לָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁעוֹלֶה הָרֵיחַ שֶׁל הַתּוֹרָה לִפְנֵי הקב"ה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וגו'׳ (שיר השירים ז, יד). וְכָתוּב ׳וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא׳ (בראשית ל, טז) - הוּא וַדַּאי, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֶׁהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן הוּא, שֶׁנִּסְתָּר וְלֹא נִגְלֶה, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה יָצְאָה מֵהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אינון גרמו דיפוק יששכר לעלמא, בגין דסליק ריחא דאורייתא, קמי קודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב ׳הדודאים נתנו ריח וגו'׳ (שיר השירים ז, יד). וכתיב, ׳וישכב עמה בלילה הוא׳ (בראשית ל, טז). הוא (קכ"ד:) ודאי, והא אוקמוה, דעלמא עלאה הוא, דסתים ולא גליא, בגין דהא אורייתא מעלמא (פ"ו:) עלאה נפקת.
התרגום: הם גרמו שיצא יששכר לעולם, משום שעולה הריח של התורה לפני הקב"ה, זהו שכתוב ׳הדודאים נתנו ריח וגו'׳ (שיר השירים ז, יד). וכתוב ׳וישכב עמה בלילה הוא׳ (בראשית ל, טז) - הוא ודאי, והרי פרשוה שהעולם העליון הוא, שנסתר ולא נגלה, משום שהרי התורה יצאה מהעולם העליון.
מן המפרשים
כתם פז: וענין וישכב עמה בלילה הו"א בסוד ועבד הלוי הוא ידוע הוא ומבואר וכבר קדם ענינו כי הרמז על עלמא דאתכסיא כי כן תורה מלת הוא. המשנה שהביא ס' הזוהר סתרי תורה שתחלתה בני עילאין קדישין אין כאן מקומה כי אם למעלה בענין ויהי בבקר והנה…
אור החמה: זוהר. אינון גרמו דיפוק יששכר וגו' משום דלא למגנא כתב רחמנא וילך ראובן וגו' ולא על חנם היה המעשה הזה ולומר שנכתב והיה לפקידת רחל ח"ו כדמסיק לקמן ויפתח את רחמה ולא ע"י שליח אלא כל מעשה זה לא היה ולא נכתב אלא לענין יששכר. וז"ש…
הסולם: אינון גרמו דיפוק וכו': הם גרמו שיצא יששכר לעולם, כדי שיעלה ריח תורה לפני הקב"ה. וזהו שכתוב הדודאים נתנו ריח וגו', כי יששכר הוא נאחז בתורה יותר מכל השבטים, כנ"ל באות קצ"ו.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: