אור שאינו מאיר - העולם התחתון, צריך להתקשר למעלה ולמטה כדי להאיר
ויצא · וימצא דודאים בשדה · מאמר 23 · פיסקה 4 · דף קנו ע"ב
לשון הזוהר
תוּ, אִתְפַּשַּׁט הַאי נְהוֹרָא עִלָּאָה, וְעָבִיד אוּמָנָא, נְהוֹרָא דְּלָא נָהִיר, וְעָבִיד עַלְמָא תַּתָּאָה. וּבְגִין דְּאִיהוּ נְהוֹרָא דְּלָא נָהִיר, בָּעֵי לְאִתְקַשְּׁרָא לְעֵילָא, בָּעֵי לְאִתְקַשְּׁרָא לְתַתָּא, וּבְקִשּׁוּרָא דִלְתַתָּא, אִתְקַשַּׁר לְאִתְנְהָרָא בְּקִשּׁוּרָא דִלְעֵילָא. וְהַאי נְהוֹרָא דְּלָא נָהִיר, בְּקִשּׁוּרָא דִלְעֵילָא, אַפִּיק כָּל חֵילִין וּמַשִּׁרְיָין לְזִינִין סַגִּיאִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ וגו'׳ (תהלים קד, כד).
תרגום
וְעוֹד, הָאוֹר הָעֶלְיוֹן הַזֶּה הִתְפַּשֵּׁט וְעָשָׂה אֻמָּן, אוֹר שֶׁאֵינוֹ מֵאִיר, וְעָשָׂה אֶת הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא אוֹר שֶׁלֹּא מֵאִיר, צָרִיךְ לְהִתְקַשֵּׁר לְמַעְלָה, צָרִיךְ לְהִתְקַשֵּׁר לְמַטָּה, וּבַקֶּשֶׁר שֶׁלְּמַטָּה נִקְשָׁר לְהָאִיר בַּקֶּשֶׁר שֶׁלְּמַעְלָה. וְהָאוֹר הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ מֵאִיר בַּקֶּשֶׁר שֶׁלְּמַעְלָה, מוֹצִיא אֶת כָּל הַחֲיָלוֹת וְהַמַּחֲנוֹת לְמִינִים רַבִּים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יהו"ה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ וגו'׳ (תהלים קד, כד).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תו, אתפשט האי נהורא עלאה, ועביד אומנא, נהורא דלא נהיר, ועביד עלמא תתאה. ובגין דאיהו נהורא דלא נהיר, בעי לאתקשרא לעילא, בעי לאתקשרא לתתא, ובקשורא דלתתא, אתקשר לאתנהרא בקשורא דלעילא. והאי נהורא דלא נהיר, בקשורא דלעילא, אפיק כל חילין ומשריין לזינין סגיאין, הדא הוא דכתיב ׳מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית וגו'׳ (תהלים קד, כד).
התרגום: ועוד, האור העליון הזה התפשט ועשה אמן, אור שאינו מאיר, ועשה את העולם התחתון. ומשום שהוא אור שלא מאיר, צריך להתקשר למעלה, צריך להתקשר למטה, ובקשר שלמטה נקשר להאיר בקשר שלמעלה. והאור הזה שאינו מאיר בקשר שלמעלה, מוציא את כל החילות והמחנות למינים רבים, זהו שכתוב ׳מה רבו מעשיך יהו"ה כלם בחכמה עשית וגו'׳ (תהלים קד, כד).
מן המפרשים
כתם פז: ועביד אומנא נהורא דלא נהיר כלומר שאינו מאיר מעצמו היא העטרת. ועביד עלמא תתאה על ידי האומנא הנז' כי בדוגמת מה שעשה הבינה למעלה עשה העטרת למטה בכח ההוא עצמו.
רמ"א: האי נהורא כו' [דלא נהיר]. עיין לעיל דף (ק"ל) [כ"ג] פרשת בראשית ע"ב (לג:) :
הסולם: תו אתפשט וכו': עור נתפשט אור העליון הזה, שהוא בינה, והאומן, דהיינו המאציל, עשה אור שאינו מאיר. ועשה את עולם התחתון. שהוא הנוקבא. ומשום שהוא אור שאינו מאיר, הוא צריך להתקשר למעלה וצריך להתקשר למטה, ועל ידי קשר של מטה הוא מתקשר…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: