ממלכת הזוהר › זוהר › ויצא › מאמר 1: וזרח השמש ובא השמש › פיסקה 9 (קמז ע"ב)

׳מאבני המקום׳ ולא ׳אבני׳ - שתים עשרה אבנים עליונות ותחתיהן אבנים פסולות

ויצא · וזרח השמש ובא השמש · מאמר 1 · פיסקה 9 · דף קמז ע"ב

לשון הזוהר

׳וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם׳ (בראשית כח, יא). אַבְנֵי הַמָּקוֹם לָא כְּתִיב, אֶלָּא ׳מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם׳. אִלֵּין אִינוּן אַבְנֵי יְקָר, מַרְגְּלָאן טָבָאן, דְּאִינוּן תְּרֵיסַר אַבְנִין עִלָּאִין, כְּמָה דִכְתִיב ׳שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים׳. וּתְחוֹת אִלֵּין תְּרֵיסַר אֶלֶף (קנ"א.) וְרִבְוָון אַבְנֵי פְסִילָן, וְכֻלְּהוּ אִקְרוּן אַבְנִין, בְּגִין כָּךְ ׳מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם׳, וְלָא אַבְנֵי (ס"א: הַמָּקוֹם), דָּא הוּא מָקוֹם דְּקָאֲמַר.

תרגום

׳וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם׳ (בראשית כח, יא). לֹא כָתוּב אַבְנֵי הַמָּקוֹם, אֶלָּא ׳מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם׳. אֵלּוּ הֵם אֲבָנִים יְקָרוֹת, מַרְגָּלִיּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֵן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים עֶלְיוֹנוֹת, כַּכָּתוּב ׳שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים׳. וְתַחַת אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף וּרְבָבוֹת אֲבָנִים פְּסוּלוֹת, וְכֻלָּן נִקְרָאוֹת אֲבָנִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם׳, וְלֹא אַבְנֵי (ס"א: הַמָּקוֹם), זֶה הַמָּקוֹם שֶׁאָמַר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ויקח מאבני המקום׳ (בראשית כח, יא). אבני המקום לא כתיב, אלא ׳מאבני המקום׳. אלין אינון אבני יקר, מרגלאן טבאן, דאינון תריסר אבנין עלאין, כמה דכתיב ׳שתים עשרה אבנים׳. ותחות אלין תריסר אלף (קנ"א.) ורבוון אבני פסילן, וכלהו אקרון אבנין, בגין כך ׳מאבני המקום׳, ולא אבני (ס"א: המקום), דא הוא מקום דקאמר.

התרגום: ׳ויקח מאבני המקום׳ (בראשית כח, יא). לא כתוב אבני המקום, אלא ׳מאבני המקום׳. אלו הם אבנים יקרות, מרגליות טובות, שהן שתים עשרה אבנים עליונות, ככתוב ׳שתים עשרה אבנים׳. ותחת אלו שנים עשר אלף ורבבות אבנים פסולות, וכלן נקראות אבנים, ומשום כך ׳מאבני המקום׳, ולא אבני (ס"א: המקום), זה המקום שאמר.

מן המפרשים

אור החמה: ויקח מאבני המקום אבני לא כתיב דהוה משמע כולהו ואינו שיש ג' מיני אבנים יש אבנים פסולות שהם חצונים אבן נגף וצור מכשול שמשם הם ג' אבנים דמתניתין במסכת ע"ז [ דף מ"ט ב']. ויש אבנים שאינם פסולות אלא שאין בהם עיקר הייחוד ותיקון…

מהרח"ו: אבני פסילן. ר"ל אבני גזית. והם סוד המלאכים הנשפעים משכינה הנקראת אבן ישראל, ועל שמה נקראו אבנים: (חו2)

רמ"א: מרגלן טבן דאינון י"ב אבנין. עיין לעיל פרשת בראשית דף י"ב ע"ג (זו"ח סתרי אותיות ד.) :

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר