׳באר שבע׳ ו׳באר׳ - היובל והשמיטה, והשמש אינו מאיר אלא מן היובל
ויצא · וזרח השמש ובא השמש · מאמר 1 · פיסקה 7 · דף קמז ע"ב
לשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל נָטִיל כֹּלָּא, וְכַד אִתְמַשְּׁכָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְעֵילָא, נָטְלָא אוּף הָכִי כֹּלָּא, עַלְמָא דִּדְכוּרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכֵן עַלְמָא דְּנוּקְבָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְּנָפְקֵי כָּל נְהוֹרִין מֵהַאי עַלְמָא, הָכִי נָמֵי נָטִיל כֹּלָּא הַאי עַלְמָא. דְּהָא דָּא כְּגַוְונָא דָא, וּבְגִין כָּךְ ׳בְּאֵר שָׁבַע׳ דָּא יוֹבְלָא, ׳בְּאֵר (שֶׁבַע)׳ דָּא אִיהִי שְׁמִטָּה. (דְּהָא דָּא כְּגַוְונָא דָא) (כֹּלָּא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא) וְשִׁמְשָׁא (דָּא) לָא נָהִיר אֶלָּא מִיּוֹבְלָא, (ס"א: וְאִיהוּ נָטִיל כָּל נְהוֹרִין וְיָהִיב לְגוֹ שְׁמִטָּה) וּבְגִין כָּךְ ׳וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה׳ (בראשית כח, י), דָּא מַעֲרָב דְּאִיהִי שְׁמִטָּה.
תרגום
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל נוֹטֵל הַכֹּל, וּכְשֶׁנִּמְשֶׁכֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, נוֹטֶלֶת גַּם כֵּן הַכֹּל, עוֹלַם הַזָּכָר שֶׁל הקב"ה, וְכֵן עוֹלַם הַנּוּקְבָּא שֶׁל הקב"ה, כְּמוֹ שֶׁיּוֹצְאִים כָּל הָאוֹרוֹת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ גַּם נוֹטֵל הַכֹּל הָעוֹלָם הַזֶּה. שֶׁהֲרֵי זֶה כְּמוֹ זֶה, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳בְּאֵר שָׁבַע׳ - זֶה הַיּוֹבֵל, ׳בְּאֵר (שֶׁבַע)׳ - זוֹ הִיא הַשְּׁמִטָּה. (שֶׁהֲרֵי זֶה כְּמוֹ זֶה) (הַכֹּל לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא) וְהַשֶּׁמֶשׁ (הַזֶּה) אֵינוֹ מֵאִיר אֶלָּא מִן הַיּוֹבֵל, (ס"א: וְהוּא נוֹטֵל כָּל הָאוֹרוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַשְּׁמִטָּה) וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה׳ (בראשית כח, י) - זֶה הַמַּעֲרָב שֶׁהִיא הַשְּׁמִטָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי אלעזר אמר, תפארת ישראל נטיל כלא, וכד אתמשכא כנסת ישראל לעילא, נטלא אוף הכי כלא, עלמא דדכורא דקודשא בריך הוא, וכן עלמא דנוקבא דקודשא בריך הוא, כמה דנפקי כל נהורין מהאי עלמא, הכי נמי נטיל כלא האי עלמא. דהא דא כגוונא דא, ובגין כך ׳באר שבע׳ דא יובלא, ׳באר (שבע)׳ דא איהי שמטה. (דהא דא כגוונא דא) (כלא לקודשא בריך הוא) ושמשא (דא) לא נהיר אלא מיובלא, (ס"א: ואיהו נטיל כל נהורין ויהיב לגו שמטה) ובגין כך ׳ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה׳ (בראשית כח, י), דא מערב דאיהי שמטה.
התרגום: רבי אלעזר אמר, תפארת ישראל נוטל הכל, וכשנמשכת כנסת ישראל למעלה, נוטלת גם כן הכל, עולם הזכר של הקב"ה, וכן עולם הנוקבא של הקב"ה, כמו שיוצאים כל האורות מן העולם הזה, כך גם נוטל הכל העולם הזה. שהרי זה כמו זה, ומשום כך ׳באר שבע׳ - זה היובל, ׳באר (שבע)׳ - זו היא השמטה. (שהרי זה כמו זה) (הכל לקדוש ברוך הוא) והשמש (הזה) אינו מאיר אלא מן היובל, (ס"א: והוא נוטל כל האורות ונותן לתוך השמטה) ומשום כך ׳ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה׳ (בראשית כח, י) - זה המערב שהיא השמטה.
מן המפרשים
מקדש מלך: עלמא דדכורא דקב"ה פי' בינה שנקרא עלמא דדכורא משפעת לזעיר עלמ' דנוקבא דקב"ה פי' המ' מתאוה לקבל מזעיר ע"ד מ"ש הזוהר בפ' וארא על פ' עד תאות גבעות עולם.
אור החמה: וילך חרנה דא מערב כי בזמן שהוא מערב שעדיין לא האיר השמש בה ראוי שתקרא חרנה שהיא מעורבת ומתגוללת בדין החשוך ואין בה אור אמנם אחר שהת"ת מאיר בה ונכנס אליה כדפי' תקרא שמט' הכלולה משבע. וז"ש מערב דאיהו שמט' ע"י הייחוד כדפי'. והשתא…
אור יקר: ויצא יעקב מבאר שבע, בשלמא וילך היינו הכנסתם אליה, אלא ויצא ויקבץ הוה ליה למימר, לזה אמר.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: