תפילין של הקב"ה - נטילת כתרי האב והאם העליונים
ויצא · וזרח השמש ובא השמש · מאמר 1 · פיסקה 6 · דף קמז ע"א
לשון הזוהר
וְהַיְינוּ כְּמָה דְתָנִינָן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֲנַח תְּפִלֵּי, (ס"א: וְתָנִינָן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֲנַח תְּפִילִּין, דִּכְתִיב, ׳נִשְׁבַּע יהו"ה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עוּזּוֹ׳ (ישעיה סב, ח). וְתָנִינָן ׳יְמִינוֹ׳ דָּא תּוֹרָה, דִּכְתִיב ׳מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳ (דברים לג, ב). ׳וּבִזְרוֹעַ עוּזּוֹ׳ אִלֵּין תְּפִילִּין. וְכֻלְּהוּ נָטִיל יַעֲקֹב, וּמַכְנִישׁ לְגַבֵּי מַעֲרָב, וְסִיהֲרָא כָּנִישׁ לְבָתַר כָּל אִינוּן נְהוֹרִין וּבוֹצִינִין דְּנָטִיל יַעֲקֹב, דְּאִיהוּ יָהִיב לָהּ וְאַנְהַר לָהּ, וְהַיְינוּ דְּתָנִינָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֲנַח תְּפִילִּין) בְּגִין דְּנָטִיל כָּל כִּתְרִין עִלָּאִין, וּמַאן נִינְהוּ. רָזָא דְאַבָּא עִלָּאָה, וְרָזָא דְּאִמָּא עִלָּאָה. וְאִינוּן תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ, כְּמָה דְתָנִינָן, כֹּהֵן גָּדוֹל נוֹטֵל בָּרֹאשׁ. וּלְבָתַר דְּנָטִיל אַבָּא וְאִמָּא, נָטִיל יָמִינָא וּשְׂמָאלָא, וְאִשְׁתַּכַּח (דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא) דְּנָטִיל כֹּלָּא.
תרגום
וְהַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ שהקב"ה מֵנִיחַ תְּפִלִּין, (ס"א: וְלָמַדְנוּ, הקב"ה מֵנִיחַ תְּפִלִּין, שֶׁכָּתוּב ׳נִשְׁבַּע יהו"ה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ׳ (ישעיה סב, ח). וְשָׁנִינוּ ׳יְמִינוֹ׳ - זוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב ׳מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳ (דברים לג, ב). ׳וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ׳ - אֵלּוּ תְּפִלִּין. וְכֻלָּם נוֹטֵל יַעֲקֹב, וּמְאַסֵּף לְצַד מַעֲרָב, וְהַלְּבָנָה אוֹסֶפֶת לְבַסּוֹף כָּל אוֹתָם הָאוֹרוֹת וְהַנֵּרוֹת שֶׁנּוֹטֵל יַעֲקֹב, שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וּמֵאִיר לָהּ, וְזֶה שֶׁשָּׁנִינוּ הקב"ה מֵנִיחַ תְּפִלִּין) מִשּׁוּם שֶׁנּוֹטֵל אֶת כָּל הַכְּתָרִים הָעֶלְיוֹנִים, וּמִי הֵם? הַסּוֹד שֶׁל הָאָב הָעֶלְיוֹן וְסוֹד הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה. וְהֵם הַתְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ, כֹּהֵן גָּדוֹל נוֹטֵל בָּרֹאשׁ. וְאַחַר שֶׁנּוֹטֵל הָאָב וְהָאֵם, נוֹטֵל הַיָּמִין וְהַשְּׂמֹאל, וְנִמְצָא (שהקב"ה) שֶׁנּוֹטֵל הַכֹּל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והיינו כמה דתנינן, קודשא בריך הוא אנח תפלי, (ס"א: ותנינן, קודשא בריך הוא אנח תפילין, דכתיב, ׳נשבע יהו"ה בימינו ובזרוע עוזו׳ (ישעיה סב, ח). ותנינן ׳ימינו׳ דא תורה, דכתיב ׳מימינו אש דת למו׳ (דברים לג, ב). ׳ובזרוע עוזו׳ אלין תפילין. וכלהו נטיל יעקב, ומכניש לגבי מערב, וסיהרא כניש לבתר כל אינון נהורין ובוצינין דנטיל יעקב, דאיהו יהיב לה ואנהר לה, והיינו דתנינן קודשא בריך הוא אנח תפילין) בגין דנטיל כל כתרין עלאין, ומאן נינהו. רזא דאבא עלאה, ורזא דאמא עלאה. ואינון תפלין שבראש, כמה דתנינן, כהן גדול נוטל בראש. ולבתר דנטיל אבא ואמא, נטיל ימינא ושמאלא, ואשתכח (דקודשא בריך הוא) דנטיל כלא.
התרגום: והינו כמו ששנינו שהקב"ה מניח תפלין, (ס"א: ולמדנו, הקב"ה מניח תפלין, שכתוב ׳נשבע יהו"ה בימינו ובזרוע עזו׳ (ישעיה סב, ח). ושנינו ׳ימינו׳ - זו התורה, שכתוב ׳מימינו אש דת למו׳ (דברים לג, ב). ׳ובזרוע עזו׳ - אלו תפלין. וכלם נוטל יעקב, ומאסף לצד מערב, והלבנה אוספת לבסוף כל אותם האורות והנרות שנוטל יעקב, שהוא נותן לה ומאיר לה, וזה ששנינו הקב"ה מניח תפלין) משום שנוטל את כל הכתרים העליונים, ומי הם? הסוד של האב העליון וסוד האם העליונה. והם התפלין שבראש, כמו ששנינו, כהן גדול נוטל בראש. ואחר שנוטל האב והאם, נוטל הימין והשמאל, ונמצא (שהקב"ה) שנוטל הכל.
מן המפרשים
מקדש מלך: בגין דנטיל כל כתרין עילאין פי' המוחין דאו"א רזא דאבא עילאה פי' מוחין דאבא ורזא דאימא עילאה מוחין דאימא ונקט בהו עילאה לרמוז אל מוחין דא"וא עילאין לא די"שס ותבונה.
אור יקר: דכתיב מימינו אש דת למו, והיינו הת״ת שבצד ימין הוא תורה, ובצד שמאל הוא תפילין, וד׳ בתי תפילין אלו הם ד׳ מדות פרשת קדש חכמה, והיה כי יביאך בינה, שמע חסד והיה אם שמוע גבורה, ובפ׳ ואתחנן הארכתי בזה. והרי הת״ת שהוא המניח כניש לון,…
הסולם: והיינו כמה דתנינן וכו': והיינו כמו שלמדנו שהקב"ה דהיינו ז"א, מניח תפלין, שפירושו, כי לוקח כל כתרים העליונים, ומי הם. הם סוד אבא עלאה ואמא עלאה, כלומר. המוחין דחכמה ובינה, שה"ס ב' פרשיות קדש והיה כי יביאך. אשר קדש ה"ס המוחין…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: