ממלכת הזוהר › זוהר › ויצא › מאמר 1: וזרח השמש ובא השמש › פיסקה 3 (קמז ע"א)

׳ויצא יעקב מבאר שבע׳ - יציאה מכלל ארץ ישראל לרשות אחרת

ויצא · וזרח השמש ובא השמש · מאמר 1 · פיסקה 3 · דף קמז ע"א

לשון הזוהר

רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, נָפִיק מִכְּלָלָא דְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב ׳וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע׳ (בראשית כח, י). וַאֲזַל לִרְשׁוּ אָחֳרָא, דִּכְתִיב ׳וַיֵּלֶךְ חָרָנָה׳. (ס"א: נָפִיק מִמִּזְרָח, דִּכְתִיב ׳וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע׳ דָּא שְׁמִטָּה, דְּנָטִיל מֵעוּמְקָא עִלָּאָה נְהִירוּ דְּנָהִיר, וְאָזִיל לְמַעֲרָב, דִּכְתִיב ׳וַיֵּלֶךְ חָרָנָה׳, אֲתַר דְּדִינָא וְרוּגְזָא תַּמָּן)

תרגום

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, יוֹצֵא מִכְּלַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע׳ (בראשית כח, י). וְהָלַךְ לִרְשׁוּת אַחֶרֶת, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּלֶךְ חָרָנָה׳. (ס"א: יוֹצֵא מִמִּזְרָח, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע׳ - זוֹ הַשְּׁמִטָּה שֶׁנּוֹטֶלֶת מֵהָעֹמֶק הָעֶלְיוֹן הָאוֹר שֶׁמֵּאִיר, וְהוֹלֶכֶת לַמַּעֲרָב, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּלֶךְ חָרָנָה׳ - הַמָּקוֹם שֶׁהַדִּין וְהָרֹגֶז שָׁם)

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי שמעון אמר, נפיק מכללא דארעא דישראל, דכתיב ׳ויצא יעקב מבאר שבע׳ (בראשית כח, י). ואזל לרשו אחרא, דכתיב ׳וילך חרנה׳. (ס"א: נפיק ממזרח, דכתיב ׳ויצא יעקב מבאר שבע׳ דא שמטה, דנטיל מעומקא עלאה נהירו דנהיר, ואזיל למערב, דכתיב ׳וילך חרנה׳, אתר דדינא ורוגזא תמן)

התרגום: רבי שמעון אמר, יוצא מכלל ארץ ישראל, שכתוב ׳ויצא יעקב מבאר שבע׳ (בראשית כח, י). והלך לרשות אחרת, שכתוב ׳וילך חרנה׳. (ס"א: יוצא ממזרח, שכתוב ׳ויצא יעקב מבאר שבע׳ - זו השמטה שנוטלת מהעמק העליון האור שמאיר, והולכת למערב, שכתוב ׳וילך חרנה׳ - המקום שהדין והרגז שם)

מן המפרשים

מקדש מלך: נפיק מכללא דארעא דישראל פי' ר"ש פליג עם רבי חייא שר"ח ס"ל ויצא יעקב שהוא זעיר מבאר שבע שהיא בינה וילך חרנה למלכות. ור"ש ס"ל ויצא יעקב אבינו מבאר שבע הוא המ' וילך חרנה שיצא ח"ל ששם היא הקליפ' שהיא רשו אחר' הנק' חרנה חרון אף. אר"ח

אור החמה: ר' שמעון אמר נפק מכללא וגו' ר' שמעון קשה לו בדברי ר' חייא טובא. חדא אומ' ויצא כי בדברים העליונים מלת יצא לא נקטינן לה אלא בהיותו יוצא מרשות הקדושה לרשות החיצונים דהיינו יציאה מרשות היחיד לרשות הרבים ופסוק ונהר יוצא לא קשה מידי…

אור יקר: יעקב מבאר שבע דא שמטה דהיינו בינה, ונטיל שלעולם נוטלת ונובעת מעומקא עילאה שהיא חכמה.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: