ממלכת הזוהר › זוהר › וילך › מאמר 9: באר חפרוה שרים, והשירה השלמה לעתיד לבא › פיסקה 2 (רפו ע"א)

באר חפרוה שרים - האבות, ובמחקק ובמשענתם יסוד נצח והוד

וילך · באר חפרוה שרים, והשירה השלמה לעתיד לבא · מאמר 9 · פיסקה 2 · דף רפו ע"א

לשון הזוהר

וּלְבָתַר מֵעֵילָּא לְתַתָּא, (דהא עד השתא בגלותא אשתכחת עמנא) ׳בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים׳ (במדבר כא, יח), דְּאוֹלִידוּ לָהּ אַבָּא וְאִימָּא, (לעילא). ׳כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם׳, אִלֵּין אֲבָהָן, דְּאִקְרוּן ׳נְדִיבֵי עַמִּים׳ (תהילים מז, י). כָּרוּהָ, אֲתָר לְאִזְדַּוְּוגָא בָּהּ מַלְכָּא, בְּבִרְכָּן. וּבְמָּה הוּא זִוּוּגָא. בִּמְחוֹקֵק, דָּא יְסוֹד. בְּמִשְׁעֲנוֹתָם, דָּא נֶצַח וְהוֹד, מֵעֵילָּא לְתַתָּא. ׳וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה׳, ׳וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת׳. הָא קִשּׁוּרָא שְׁלֵימָא, קִשּׁוּרָא דִּמְהֵימְנוּתָא, קִשּׁוּרָא קַיְּימָא דְּכֹלָּא בֵּיהּ.

תרגום

וְאַחַר כָּךְ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, [ שֶׁהֲרֵי עַד עַכְשָׁו בַּגָּלוּת נִמְצֵאת עִמָּנוּ ] ׳בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים׳ (במדבר כא, יח), שֶׁיָּלְדוּ אוֹתָהּ אַבָּא וְאִמָּא [ לְמַעְלָה ]. ׳כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם׳ - אֵלּוּ הָאָבוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ ׳נְדִיבֵי עַמִּים׳ (תהלים מז, י). כָּרוּהָ, מָקוֹם לְהִזְדַּוֵּג בָּהּ הַמֶּלֶךְ בִּבְרָכוֹת. וּבַמָּה הוּא הַזִּוּוּג? בִּמְחֹקֵק - זֶה יְסוֹד. בְּמִשְׁעֲנֹתָם - זֶה נֵצַח וְהוֹד, מִלְמַעְלָה לְמַטָּה. ׳וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה׳, ׳וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת׳ (במדבר כא, יט) - זֶהוּ קֶשֶׁר שָׁלֵם, קֶשֶׁר הַמְּהֵימְנוּתָא, קִשּׁוּר קַיָּם שֶׁבּוֹ הַכֹּל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ולבתר מעילא לתתא, (דהא עד השתא בגלותא אשתכחת עמנא) ׳באר חפרוה שרים׳ (במדבר כא, יח), דאולידו לה אבא ואימא, (לעילא). ׳כרוה נדיבי העם׳, אלין אבהן, דאקרון ׳נדיבי עמים׳ (תהילים מז, י). כרוה, אתר לאזדווגא בה מלכא, בברכן. ובמה הוא זווגא. במחוקק, דא יסוד. במשענותם, דא נצח והוד, מעילא לתתא. ׳וממדבר מתנה׳, ׳וממתנה נחליאל, ומנחליאל במות׳. הא קשורא שלימא, קשורא דמהימנותא, קשורא קיימא דכלא ביה.

התרגום: ואחר כך מלמעלה למטה, [ שהרי עד עכשו בגלות נמצאת עמנו ] ׳באר חפרוה שרים׳ (במדבר כא, יח), שילדו אותה אבא ואמא [ למעלה ]. ׳כרוה נדיבי העם׳ - אלו האבות שנקראו ׳נדיבי עמים׳ (תהלים מז, י). כרוה, מקום להזדוג בה המלך בברכות. ובמה הוא הזווג? במחקק - זה יסוד. במשענתם - זה נצח והוד, מלמעלה למטה. ׳וממדבר מתנה׳, ׳וממתנה נחליאל, ומנחליאל במות׳ (במדבר כא, יט) - זהו קשר שלם, קשר המהימנותא, קשור קים שבו הכל.

מן המפרשים

מקדש מלך: וממתנה נחליאל פי' ת"ת הנק' נחליאל שנוטה לחסד הנק' אל וזהו נחליאל והכוונה שמהיסוד עלתה לת"ת ומשם עלתה לחב"ד דזעיר שנקרא במות שהם ע"ג ז' תחתונות דזעיר וזהו ומנחליאל במות. ולכך אמר הזוהר ג' לשונות כנגד עלייתה ליסוד אמר הא קישורא…

אור יקר: וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל יסר לה פינו ולשוננורנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה הגדיל ה׳ לעשות עמנו היינו שמחים. כמות, הענין שבמלכות בחינה תקרא מדבר להיות בה אחיזת הגרים והיא הפקר לאחיזת הכל כמדבר, ולמעלה מזה…

שער מאמרי רשב"י: שם בדרפ"ו ע"א וז"ל (ע"ח של"ב ש' הארו' זו"ן פ"ז) באר חפרוה שרים דאולידו לה או"א לעילא כרוה נדיבי העם אילין אבהן דאקרון נדיבי עמים כו'. דע כי בהיותם ז"א ונוק' אחור באחור ראש הנקבה מתחלת מחצי הת"ת דז"א ולמטה ונמצא כי סיום הת"ת…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: