ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 69: ׳דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל׳ - סדר המחנות, נחש השמירה, ותפילה כקרבן › פיסקה 27 (רמד ע"ב)

משה קושר את דן באריה - ראשית וסוף הדגלים מתאחדים

ויחי · ׳דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל׳ - סדר המחנות, נחש השמירה, ותפילה כקרבן · מאמר 69 · פיסקה 27 · דף רמד ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּמָטוּ בִּרְכָאן לִידָא דְמשֶׁה, לְבָרְכָא לְכֻלְּהוּ שְׁבָטִים, חָמָא לְדָן דְּהֲוָה קָטִיר בְּחִוְיָא, אַהֲדַר קָטַר לֵיהּ בְּאַרְיָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן׳ (דברים לג, כב). מַאי טַעְמָא, בְּגִין (דאיהו) דִּיהֵא שֵׁירוּתָא וְסוֹפָא דְּד' דִּגְלִין קָטִיר בִּיהוּדָה דְּאִיהוּ מַלְכָּא, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה׳, וְהוּא שֵׁירוּתָא דְּדִגְלִין. וְסוֹפָא דְּדִגְלִין דָּן, דִּכְתִיב ׳דָּן גּוּר אַרְיֵה וְגו'׳, לְמֶהֱוִי שֵׁירוּתָא וְסוֹפָא קָטִיר בְּחַד אֲתַר:

תרגום

בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעוּ הַבְּרָכוֹת לְיַד מֹשֶׁה לְבָרֵךְ אֶת כָּל הַשְּׁבָטִים, רָאָה אֶת דָּן שֶׁהָיָה קָשׁוּר בְּנָחָשׁ, חָזַר וְקָשַׁר אוֹתוֹ בְּאַרְיֵה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים לג) ׳וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן (דברים לג, כב)׳ - מָה הַטַּעַם? כְּדֵי (שֶׁהוּא) שֶׁיִּהְיֶה רֵאשִׁית וָסוֹף, שֶׁל אַרְבָּעָה הַדְּגָלִים קָשׁוּר בִּיהוּדָה, שֶׁהוּא מֶלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, וְהוּא רֵאשִׁית הַדְּגָלִים, וְסוֹף הַדְּגָלִים הוּא דָּן, שֶׁכָּתוּב דָּן גּוּר אַרְיֵה וְגוֹ' לִהְיוֹת רֵאשִׁית וָסוֹף קִשׁוּרִים בְּמָקוֹם אֶחָד׳ (בראשית מט, ט).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, בשעתא דמטו ברכאן לידא דמשה, לברכא לכלהו שבטים, חמא לדן דהוה קטיר בחויא, אהדר קטר ליה באריא. הדא הוא דכתיב, ׳ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן׳ (דברים לג, כב). מאי טעמא, בגין (דאיהו) דיהא שירותא וסופא דד' דגלין קטיר ביהודה דאיהו מלכא, כמא דאת אמר, ׳גור אריה יהודה׳, והוא שירותא דדגלין. וסופא דדגלין דן, דכתיב ׳דן גור אריה וגו'׳, למהוי שירותא וסופא קטיר בחד אתר:

התרגום: בא ראה, בשעה שהגיעו הברכות ליד משה לברך את כל השבטים, ראה את דן שהיה קשור בנחש, חזר וקשר אותו באריה, זהו שכתוב (דברים לג) ׳ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן (דברים לג, כב)׳ - מה הטעם? כדי (שהוא) שיהיה ראשית וסוף, של ארבעה הדגלים קשור ביהודה, שהוא מלך, כמו שנאמר ׳גור אריה יהודה, והוא ראשית הדגלים, וסוף הדגלים הוא דן, שכתוב דן גור אריה וגו' להיות ראשית וסוף קשורים במקום אחד׳ (בראשית מט, ט).

מן המפרשים

אור יקר: (דברים לג) דן גור אריה יזנק מן הבשן, מ״ט בגין דיהא שרותא וסופא דארבע דגלין קטיר ביהודה דאיהו מלכא, כד״א גור אריה יהודה, והוא שרותא דדגלין, וסופא דדגליו דן.

הסולם: ת"ח בשעתא וכו': בוא וראה, בשעה שהגיעו הברכות ליד משה לברך את כל השבטים, ראה את דן שהיה קשור בנחש כנ"ל חזר וקשר אותו באריה, שהוא חסד. זה הוא שכתוב ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן. מהו הטעם. הוא כדי שיהיה ההתחלה והסוף של ד'…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: