אות ברית קודש - חרב הנוקמת את פגם הברית
ויחי · ׳זבולן לחוף ימים ישכן׳ - חגירת החרב בתורה, ותיקוני היובל והכלה · מאמר 64 · פיסקה 2 · דף רמ ע"ב
לשון הזוהר
אֶלָּא, וַדַאי עִקְּרָא דְמִלָּה, אָת קַיָּימָא קַדִּישָׁא. יָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְרָשִׁים לֵיהּ בִּבְנִי נָשָׁא, בְּגִין דְּיִנְטְרוּן לֵיהּ, וְלָא יִפְגְּמוּן לֵיהּ בִּפְגִימוּ לְהַאי רְשִׁימָא דְמַלְכָּא. וּמַאן דְּפָגִים לֵיהּ, הָא קָאִים לְקֳבְלֵיהּ ׳חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית׳ (ויקרא כו, כה), לְנַקְמָא נוּקְמָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא, דְּאִתְרְשִׁים בֵּיהּ, וְהוּא פָּגִים לֵיהּ.
תרגום
אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעִקַּר הַדָּבָר, אוֹת בְּרִית הַקֹּדֶשׁ נָתַן הקב"ה וְרָשַׁם אוֹתוֹ בִּבְנֵי אָדָם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְרוּ אוֹתוֹ וְלֹא יִפְגְּמוּ אוֹתוֹ בִּפְגָם אֶת רֹשֶׁם הַמֶּלֶךְ הַזֶּה, וּמִי שֶׁפּוֹגֵם אוֹתוֹ, הֲרֵי עוֹמֶדֶת נֶגְדּוֹ ׳חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית׳, לִנְקֹם נִקְמַת הַבְּרִית הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּרְשָׁם בּוֹ, וְהוּא פּוֹגֵם אוֹתוֹ (ויקרא כו, כה).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אלא, ודאי עקרא דמלה, את קיימא קדישא. יהב קודשא בריך הוא, ורשים ליה בבני נשא, בגין דינטרון ליה, ולא יפגמון ליה בפגימו להאי רשימא דמלכא. ומאן דפגים ליה, הא קאים לקבליה ׳חרב נקמת נקם ברית׳ (ויקרא כו, כה), לנקמא נוקמא דברית קדישא, דאתרשים ביה, והוא פגים ליה.
התרגום: אלא ודאי שעקר הדבר, אות ברית הקדש נתן הקב"ה ורשם אותו בבני אדם כדי שישמרו אותו ולא יפגמו אותו בפגם את רשם המלך הזה, ומי שפוגם אותו, הרי עומדת נגדו ׳חרב נקמת נקם ברית׳, לנקם נקמת הברית הקדושה שנרשם בו, והוא פוגם אותו (ויקרא כו, כה).
מן המפרשים
כתם פז: אלא רזא ועיקרא דמלה את קיימא קדישא הנרשם בבשרו של אדם עליו הוא מזהיר דוד ואמר חגור חרבך היא החרב הנוקמת נקם ברית חגור אותה האות שבך בירך כדי שלא יפתה אותך יצה"ר וזהו הודך והדרך וכבר אז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו והנך רואה כי…
אור החמה: את קיימא קדישא יהיב וגומר הענין שהיסוד סביב לו הערלה בהיותה סביב אחוזה במלכות ועיקר מצוה זו היא שע"י כריתת הערלה למטה כורתי' אותה למעלה א"כ יהב קב"ה ורשים בבר נש בגין דינטרון ליה ונמצא האדם במצוה שומר דרך עץ החיים שלא תכנס…
אור יקר: [סימן יז] זבולון לחוף ימים ישכון. ר׳ אבא פתח (תהלים מה) חגור, חרבך על ירד גבור הודף והדרך, וכי דא הוא הוד רהדר.למיזן זיינא ולאזדרזא בהאי, מאן דאשתדל באורייתא ואגח קרבא באורייתא, וזרז גרמיה בה, דא הוא שבחא, דא הוא הוד והדר, ואת…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: