צדיק המפרנס עולם, ויצחק שממנו יצא מתוק ליעקב
ויחי · ׳מהאכל יצא מאכל׳ - סוד הצדיק וירושת התורה לבני הצדיקים · מאמר 63 · פיסקה 4 · דף רמ ע"א
לשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳מֵהָאוֹכֶל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק׳. הַאי קְרָא, אַסְמַכְתָּא אִית לָן בֵּיהּ, מֵהָאוֹכֶל, דָּא צַדִּיק, דִּכְתִיב, ׳צַדִּיק אוֹכֵל לְשׂוֹבַע נַפְשׁוֹ׳ (משלי יג, כה). צַדִּיק אוֹכֵל וַדַּאי, וְנָטִיל כֹּלָּא, אַמַּאי, לְשׂוֹבַע נַפְשׁוֹ. לְמֵיהַב שָׂבְעָא, לְהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי נַפְשׁוֹ דְּדָוִד. יָצָא מַאֲכָל, דְּאִלְמָלֵא הַהוּא צַדִּיק, לָא יִפּוּק מְזוֹנָא לְעָלְמִין, וְלָא יָכִיל עַלְמָא לְקָיְימָא (ביה). ׳וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק׳ - דָּא יִצְחָק, דְּבָרִיךְ לְיַעֲקֹב בְּטַל ׳הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ׳.
תרגום
פָּתַח וְאָמַר, ׳מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק׳ (שופטים יד, יד) - פָּסוּק זֶה יֵשׁ לָנוּ בּוֹ סֶמֶךְ. מֵהָאֹכֵל - זֶה צַדִּיק, שֶׁכָּתוּב ׳צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ׳ (משלי יג, כה) - צַדִּיק אוֹכֵל וַדַּאי וְנוֹטֵל הַכֹּל, לָמָּה? לְשּבַע נַפְשׁוֹ, לָתֵת שֹׂבַע לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא נֶפֶשׁ דָּוִד. יָצָא מַאֲכָל - שֶׁאִלְמָלֵא אוֹתוֹ צַדִּיק לֹא יֵצֵא מָזוֹן לְעוֹלָמִים וְלֹא יוּכַל הָעוֹלָם לַעֲמֹד (בּוֹ). ׳וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק׳ - זֶה יִצְחָק שֶׁבֵּרַךְ אֶת יַעֲקֹב ׳בְּטַל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ׳ (בראשית כז).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח ואמר, ׳מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק׳. האי קרא, אסמכתא אית לן ביה, מהאוכל, דא צדיק, דכתיב, ׳צדיק אוכל לשובע נפשו׳ (משלי יג, כה). צדיק אוכל ודאי, ונטיל כלא, אמאי, לשובע נפשו. למיהב שבעא, לההוא אתר דאקרי נפשו דדוד. יצא מאכל, דאלמלא ההוא צדיק, לא יפוק מזונא לעלמין, ולא יכיל עלמא לקיימא (ביה). ׳ומעז יצא מתוק׳ - דא יצחק, דבריך ליעקב בטל ׳השמים ומשמני הארץ׳.
התרגום: פתח ואמר, ׳מהאכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק׳ (שופטים יד, יד) - פסוק זה יש לנו בו סמך. מהאכל - זה צדיק, שכתוב ׳צדיק אכל לשבע נפשו׳ (משלי יג, כה) - צדיק אוכל ודאי ונוטל הכל, למה? לשבע נפשו, לתת שבע לאותו מקום שנקרא נפש דוד. יצא מאכל - שאלמלא אותו צדיק לא יצא מזון לעולמים ולא יוכל העולם לעמד (בו). ׳ומעז יצא מתוק׳ - זה יצחק שברך את יעקב ׳בטל השמים ומשמני הארץ׳ (בראשית כז).
מן המפרשים
אור החמה: דאלמלא ההוא צדיק וגומר לא בא להודיענו שיצא שפע למלכות דהא פשיטא אלא להודיענו שאלמלא היסוד אין מלכות מקבלת משאר המדות כלל ועיקר וכל מה שנא' מלכות מקבלת מחסד או מגבורה או מת"ת או נצח או הוד הכל מקבלת ע"י היסוד ואלמלא ההוא צדיק…
הסולם: פתח ואמר מהאוכל יצא מאכל וגו': מקרא זה יש לנו סמך מכתוב אחר אשר מהאוכל, פירושו מצדיק, שכתוב, צדיק אוכל לשובע נפשו. צדיק, שהוא יסוד, אוכל ודאי ולוקח הכל, שלוקח השפע מכל ספירות של ז"א, ולמה, הוא. לשובע נפשו, הוא לתת שובע לאותו…
אור יקר: אוכל ודאי ונטיל כולא. אין שפע נשפע למטה שלא יושפע על ידי היסוד, מה שאין כן שאר הספירות, כי יסוד מקבל מכל אחד מהעליונות, ואין כן מלכות שאי אפשר לה לקבל אלא על ידי היסוד. נפשו מלכות. ואלמלא היא אין נשפע לו. וכו׳, לא בא להודיענו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: