ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 54: ׳ראובן בכרי אתה׳ - סוד ירידת הנשמות ושלמות אסיפת יעקב לבניו › פיסקה 2 (רלה ע"א)

משל המלך ובנו - ברכת ראובן העולה למקומה בעתה

ויחי · ׳ראובן בכרי אתה׳ - סוד ירידת הנשמות ושלמות אסיפת יעקב לבניו · מאמר 54 · פיסקה 2 · דף רלה ע"א

לשון הזוהר

אֲבָל וַדַּאי בָּרְכֵיהּ, וְסָלְקָא הַהוּא בִּרְכְתָא לְאַתְרֵיהּ. לְבַר נָשׁ דְּהֲוָה לֵיהּ בַּר, כַּד מָטָא זִמְנֵיהּ לְאִסְתַּלְּקָא מֵעַלְמָא, אֲתָא מַלְכָּא עֲלֵיהּ, אָמַר, הָא כָּל מָמוֹנָא דִילִי, לֶיהוֵי בִּידָא דְמַלְכָּא נָטִיר לִבְרָאי. כַּד חָמֵי מַלְכָּא דִּבְרִי אִתְחֲזֵי, יָהִיב לֵיהּ. כָּךְ יַעֲקֹב אָמַר. ׳רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה׳, רְחִימָא דְּמֵעַיי אַנְתְּ, אֲבָל בִּרְכָאן דִּילָךְ יִסְתַּלְּקוּן בִּידָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, עַד דְּיֶחמֵי בָךְ, בְּגִין דְּאֲזַלְתְּ לָקֳבֵל אַפָּךְ וְגו', כְּתַרְגּוּמוֹ:

תרגום

אֲבָל וַדַּאי בֵּרְכוֹ, וְעָלְתָה אוֹתָהּ בְּרָכָה לִמְקוֹמָהּ. לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן. כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, בָּא הַמֶּלֶךְ אֵלָיו. אָמַר, הֲרֵי כָּל מָמוֹנִי יִהְיֶה בְּיַד הַמֶּלֶךְ שָׁמוּר לִבְנִי. כְּשֶׁיִּרְאֶה הַמֶּלֶךְ שֶׁבְּנִי רָאוּי, יִתֵּן לוֹ. כָּךְ יַעֲקֹב אָמַר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אבל ודאי ברכיה, וסלקא ההוא ברכתא לאתריה. לבר נש דהוה ליה בר, כד מטא זמניה לאסתלקא מעלמא, אתא מלכא עליה, אמר, הא כל ממונא דילי, ליהוי בידא דמלכא נטיר לבראי. כד חמי מלכא דברי אתחזי, יהיב ליה. כך יעקב אמר. ׳ראובן בכרי אתה׳, רחימא דמעיי אנת, אבל ברכאן דילך יסתלקון בידא דמלכא קדישא, עד דיחמי בך, בגין דאזלת לקבל אפך וגו', כתרגומו:

התרגום: אבל ודאי ברכו, ועלתה אותה ברכה למקומה. לאדם שהיה לו בן. כשהגיע זמנו להסתלק מן העולם, בא המלך אליו. אמר, הרי כל ממוני יהיה ביד המלך שמור לבני. כשיראה המלך שבני ראוי, יתן לו. כך יעקב אמר.

מן המפרשים

הסולם: אבל ודאי ברכיה וכו': ומשיב, אבל ודאי ברך את ראובן, ועלה הברכה למקומו. משל לאדם שהיה לו בן, כשהגיע זמנו להסתלק מן העולם, בא אליו המלך, אמר, כל כספי יהיה ביד המלך משומר לבני. כשראה המלך שהבן ראוי לקבלו נתן לו. כך יעקב אמר ראובן…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר