׳ראובן בכרי אתה׳
סוד ירידת הנשמות ושלמות אסיפת יעקב לבניו
פתיחת יעקב בראובן - סילוק ברכתו עד תפלת משה
פָּתַח וְאָמַר, ׳רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי׳ (בראשית מט, ג). מָה רָאָה יַעֲקֹב לִפְתֹּחַ בִּרְאוּבֵן? שֶׁיִּפְתַּח בִּיהוּדָה, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לְכָל הַמַּחֲנוֹת, וְהוּא מֶלֶךְ, וְרָאִינוּ שֶׁלֹּא בֵרַךְ אוֹתוֹ וְסִלֵּק בְּרָכוֹת מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁבָּא מֹשֶׁה וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה עָלָיו. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמוֹת׳ (דברים לג, ו).
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר. ׳רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי׳ (בראשית מט, ג). מַאי קָא חָמָא יַעֲקֹב לְמִפְתַּח בִּרְאוּבֵן, לִיפְתַּח בִּיהוּדָה, דְּאִיהוּ קַדְמָאָה לְכָל מַשִּׁרְיָין, וְאִיהוּ מַלְכָּא, וְחָמִינָן דְּלָא בָּרְכֵיהּ וְסָלִיק בִּרְכָאן מִנֵּיהּ, עַד דְּאָתָא משֶׁה וְצַלֵּי צְלוֹתָא עֲלֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמוֹת׳ (דברים לג, ו).
משל המלך ובנו - ברכת ראובן העולה למקומה בעתה
אֲבָל וַדַּאי בֵּרְכוֹ, וְעָלְתָה אוֹתָהּ בְּרָכָה לִמְקוֹמָהּ. לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, בָּא הַמֶּלֶךְ אֵלָיו, אָמַר, הֲרֵי כָּל מָמוֹנִי יִהְיֶה בְּיַד הַמֶּלֶךְ שָׁמוּר לִבְנִי. כְּשֶׁיִּרְאֶה הַמֶּלֶךְ שֶׁבְּנִי רָאוּי, יִתֵּן לוֹ. כָּךְ יַעֲקֹב אָמַר. ׳רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה׳ - אֲהוּב מֵעַי אַתָּה, אֲבָל הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּךְ יַעֲלוּ בִּידֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ עַד שֶׁיִּרְאֶה אוֹתְךְ, מִשּׁוּם שֶׁהָלַכְתָּ כְּנֶגֶד אַפְּךְ וְגוֹ', כְּתַרְגּוּמוֹ.
בלשון הזוהר
אֲבָל וַדַּאי בָּרְכֵיהּ, וְסָלְקָא הַהוּא בִּרְכְתָא לְאַתְרֵיהּ. לְבַר נָשׁ דְּהֲוָה לֵיהּ בַּר, כַּד מָטָא זִמְנֵיהּ לְאִסְתַּלְּקָא מֵעַלְמָא, אֲתָא מַלְכָּא עֲלֵיהּ, אָמַר, הָא כָּל מָמוֹנָא דִילִי, לֶיהוֵי בִּידָא דְמַלְכָּא נָטִיר לִבְרָאי. כַּד חָמֵי מַלְכָּא דִּבְרִי אִתְחֲזֵי, יָהִיב לֵיהּ. כָּךְ יַעֲקֹב אָמַר. ׳רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה׳, רְחִימָא דְּמֵעַיי אַנְתְּ, אֲבָל בִּרְכָאן דִּילָךְ יִסְתַּלְּקוּן בִּידָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, עַד דְּיֶחמֵי בָךְ, בְּגִין דְּאֲזַלְתְּ לָקֳבֵל אַפָּךְ וְגו', כְּתַרְגּוּמוֹ.
הנבא אל הרוח - כפילות תמוהה בנבואת יחזקאל
׳רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה וְגוֹ'׳ (בראשית מט, ג). רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ וְגוֹ'׳ (יחזקאל לז, ט). כַּמָּה אֲטוּמִים הֵם ׳בְּנֵי אָדָם׳ שֶׁלֹּא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה מַכְרִיזָה עֲלֵיהֶם בְּכָל יוֹם, וְאֵין מִי שֶׁמַּקְשִׁיב בְּאָזְנָיו כְּנֶגְדָּהּ. פָּסוּק זֶה קָשֶׁה, כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ׳ - מַדּוּעַ פַּעַם נוֹסֶפֶת ׳הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ׳?
בלשון הזוהר
(בראשית מט ג) ׳רְאוּבֵן בְּכוֹרִי אַתָּה׳ - וְגו'. רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, (יחזקאל לז ט) ׳וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ וְגו'׳. כַּמָּה אֲטִימִין אִינוּן בְּנֵי נָשָׁא, דְּלָא יָדְעִין וְלָא מַשְׁגִּיחִין בִּיקָרָא דְמַלְכָּא, דְּהָא אוֹרַיְיתָא אַכְרִיז עֲלַיְיהוּ בְּכָל יוֹמָא, וְלֵית מַאן דְּצַיִּית אוּדְנֵיהּ לְקֳבְלֵיהּ. הַאי קְרָא קַשְׁיָא, כֵּיוָן דִּכְתִיב ׳הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ׳, אַמַּאי זִמְנָא אָחֳרָא ׳הִנָּבֵא בֶּן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ׳.
התעוררות למטה ולמעלה - שני צדדי הנבואה אל הרוח
אֶלָּא מִכָּאן לָמַדְנוּ סוֹד הַחָכְמָה, שְׁנַיִם עוֹמְדִים כָּאן - אֶחָד לְעוֹרֵר מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, שֶׁאִם לֹא מִתְעוֹרְרִים לְמַטָּה לֹא מִתְעוֹרְרִים לְמַעְלָה, וּבַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה. ׳הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ׳ - מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. ׳הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ׳ - מִלְמַעְלָה לְמַטָּה.
בלשון הזוהר
אֶלָּא מִכָּאן אוֹלִיפְנָא רָזָא דְחָכְמְתָא, תְּרֵין קָיְימִין הָכָא, חַד לְאִתְעָרָא מִתַּתָּא לְעֵילָא, דְּאִי לָא מִתְעָרִין לְתַתָּא, לָא מִתְעָרִין לְעֵילָא, וּבְאִתְעֲרוּתָא דִלְתַתָּא אִתְעַר לְעֵילָא. ׳הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ׳ - מִתַּתָּא לְעֵילָא. ׳הִנָּבֵא בֶּן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ׳ - מֵעֵילָא לְתַתָּא.
ארבע רוחות ורוח המערב - נטילה מן העליון בהתעוררות שלמטה
שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ לְמַעְלָה, בַּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה לוֹקֵחַ אוֹתוֹ עֶלְיוֹן מֵהָעֶלְיוֹן מִמֶּנּוּ. כְּמוֹ פָּסוּק זֶה, כֹּה אָמַר ׳ה' מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ׳ (יחזקאל לז, ט) - ׳מֵאַרְבַּע רוּחוֹת׳ - זֶה דָּרוֹם וּמִזְרָח וְצָפוֹן וּמַעֲרָב, וְרוּחַ בָּאָה מִמַּעֲרָב בְּהִתְחַבְּרוּת שֶׁל אֵלֶּה הָאֲחֵרִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם וְגוֹ'׳ (במדבר כא, יח).
בלשון הזוהר
דְּהָא אֲפִילּוּ לְעֵילָא, בְּאִתְעֲרוּתָא דִלְתַתָּא, נָקִיט הַהוּא עִלָּאָה מֵעִלָּאָה מִנֵּיהּ. כְּגוֹן הַאי קְרָא, כֹּה אָמַר ׳ה' מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ׳ (יחזקאל לז, ט) - ׳מֵאַרְבַּע רוּחוֹת׳, דָּא דָרוֹם וּמִזְרָח וְצָפוֹן וּמַעֲרָב, וְרוּחַ אַתְיָא מִמַּעֲרָב, בְּאִתְחַבְּרוּתָא דְאִלֵּין אָחֳרָנִין. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם וְגו'׳ (במדבר כא, יח).
יציאת הרוחות והנשמות - הים שאינו מלא בנטילה ובנתינה
וּמִכָּאן יוֹצְאוֹת רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת לִבְנֵי הָעוֹלָם לְהִצְטַיֵּר בָּהֶם, וְנוֹשְׁבִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים׳ (בראשית ב, ז). בֹּא רְאֵה, לוֹקֵחַ מִצַּד זֶה וְנוֹתֵן בְּצַד אַחֵר, וְעַל זֶה ׳כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא׳ (קהלת א, ז) - לָמָּה ׳אֵינֶנּוּ מָלֵא׳? מִשּׁוּם שֶׁלּוֹקֵחַ וְנוֹתֵן, מַכְנִיס וּמוֹצִיא.
בלשון הזוהר
וּמֵהָכָא נָפְקִין רוּחִין וְנִשְׁמָתִין לִבְנֵי עַלְמָא לְאִצְטַיְירָא בְּהוּ. וּפַחֵי, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים׳ (בראשית ב, ז). תָּא חֲזֵי, נָקִיט מֵהַאי גִיסָא, וְיָהִיב בְּגִיסָא אָחֳרָא, וְעַל דָּא ׳כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינְנּוּ מָלֵא׳ (קהלת א, ז). אַמַּאי ׳אֵינֶנּוּ מָלֵא׳, בְּגִין דְּנָקִיט וְיָהִיב, אָעִיל וְאַפִּיק.
ירידת הנשמות לעולם - התמיהה שבלקיחתן חזרה
רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל שְׁאֵלָה אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר, הוֹאִיל וְגָלוּי לִפְנֵי הקב"ה שֶׁבְּנֵי אָדָם יָמוּתוּ, לָמָּה הוֹרִיד נְשָׁמוֹת לָעוֹלָם, וְלָמָּה הוּא צָרִיךְ אֶת זֶה? אָמַר לוֹ, שְׁאֵלָה זוֹ לִפְנֵי רַבָּנָן שָׁאֲלוּ כַּמָּה וְכַמָּה, וּבֵאֲרוּהָ. אֲבָל הקב"ה נוֹתֵן נְשָׁמוֹת שֶׁיּוֹרְדוֹת לָעוֹלָם הַזֶּה לְהוֹדִיעַ אֶת כְּבוֹדוֹ, וְלוֹקֵחַ אוֹתָן אַחַר כָּךְ. אִם כָּךְ לָמָּה יָרְדוּ?
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאִיל שְׁאֵלְתָּא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר, הוֹאִיל וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָלֵי קַמֵּיהּ דִּבְנֵי נָשָׁא יְמוּתוּן, אַמַּאי נָחִית נִשְׁמָתִין לְעַלְמָא, וְאַמַּאי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ, שְׁאֵילְתָּא דָא קַמַּיְיהוּ דְרַבָּנָן שְׁאִילוּ כַמָּה וְכַמָּה, וְאוּקְמוּהָ. אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב נִשְׁמָתִין דְּנָחֲתִין לְהַאי עַלְמָא, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא יְקָרֵיהּ, וְנָקִיט לוֹן לְבָתַר, אִי הָכִי אַמַּאי נָחֲתוּ.
בור שאינו נובע מעצמו - שלמות הנשמה בעלייתה למקומה
אֶלָּא סוֹד זֶה כָּךְ הוּא. פָּתַח וְאָמַר, ׳שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךְ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךְ׳ (משלי ה, טו). הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, ׳בּוֹר׳ - מָקוֹם שֶׁלֹּא נוֹבֵעַ מֵעַצְמוֹ. וּמָתַי נוֹבְעִים הַמַּיִם הַלָּלוּ? בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁתַּלְּמָה הַנְּשָׁמָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּשֶׁעוֹלָה לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְשְׁרָה בּוֹ, אָז הוּא שָׁלֵם מִכָּל הַצְּדָדִים, מִמַּטָּה וּמִמַּעְלָה (ס"א: וּמִכָּל הַצְּדָדִים)
בלשון הזוהר
אֶלָּא, רָזָא דָא, הָכִי הוּא. פָּתַח וְאָמַר, ׳שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ׳ (משלי ה, טו). הָא אוֹקִימְנָא. ׳בּוֹר׳, אֲתַר דְּלָא נְבִיעַ מִגַּרְמֵיהּ, וְאֵימָתַי נָבְעִין הַנֵּי מַיָא, בְּשַׁעְתָּא דְּאִשְׁתְּלִים נִשְׁמָתָא בְּהַאי עַלְמָא, כַּד סָלְקָא לְהַהוּא אֲתַר דְּאִתְקַשַּׁר בֵּיהּ, כְּדֵין הוּא שְׁלִים, מִכָּל סִטְרִין מִתַּתָּא וּמֵעֵילָא. (ס"א: וּמִכָּל סִטְרִין)
בור נעשה באר - תשוקת הנוקבא בעליית נשמת הצדיק
וּכְשֶׁנְּשָׁמָה עוֹלָה, אָז מִתְעוֹרֶרֶת תְּשׁוּקַת הַנּוּקְבָּא לַזָּכָר, וְאָז נוֹבְעִים מַיִם מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וּ ׳בוֹר׳ נַעֲשֶׂה בְּאֵר, מַיִם נוֹבְעִים, וְאָז הִתְחַבְּרוּת וְיִחוּד (נ"א: וִיסוֹד) וּתְשׁוּקָה וְרָצוֹן נִמְצָאִים, (לָזֶה) שֶׁהֲרֵי בְּנִשְׁמַת הַצַּדִּיק נִשְׁלָם אוֹתוֹ מָקוֹם, וּמִתְעוֹרֶרֶת חֲבִיבוּת וְרָצוֹן לְמַעְלָה וּמִתְחַבְּרִים כְּאֶחָד.
בלשון הזוהר
וְכַד נִשְׁמָתָא סָלְקָא, כְּדֵין אִתְעַר תִּיאוּבְתָּא דְנוּקְבָא לְגַבֵּי דְּכוּרָא, וּכְדֵין נָבְעִין מַיָא מִתַּתָּא לְעֵילָא. וּ ׳בוֹר׳ אִתְעֲבִיד בְּאֵר, מַיִין נְבִיעָאן. וּכְדֵין אִתְחַבְּרוּתָא וְיִחוּדָא (נ"א: וִיסוֹדָא) וְתִיאוּבְתָּא וְרַעֲוָא אִשְׁתַּכַּח. (לְהָא) דְּהָא בְּנִשְׁמָתָא דְּצַדִּיקָא אִשְׁתְּלִים הַהוּא אֲתַר, וְאִתְעַר חֲבִיבוּתָא וּרְעוּתָא לְעֵילָא, וְאִתְחַבַּר כְּחַד.
טפה ראשונה של יעקב - קריאת השבטים להתחבר עם השכינה
׳רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה׳ (בראשית מט, ג) - כָּךְ הוּא וַדַּאי, טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה, וּרְצוֹנוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר הָיָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. בֹּא רְאֵה, רְאוּבֵן וְכָל שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים, כֻּלָּם אֲחוּזִים בַּשְּׁכִינָה, וּכְשֶׁרָאָה יַעֲקֹב אֶת הַשְּׁכִינָה עָלָיו, קָרָא לִשְׁנֵים עָשָׂר בָּנָיו לְהִתְחַבֵּר עִמָּהּ.
בלשון הזוהר
׳רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה׳ (בראשית מט, ג) - הָכִי הוּא וַדַּאי, טִפָּה קַדְמָאָה דְיַעֲקֹב הֲוָה, וּרְעוּתֵיהּ בְּאֲתַר אָחֳרָא הֲוָה כְּמָה דְאִתְּמָר. תָּא חֲזֵי, רְאוּבֵן וְכֻלְּהוּ שִׁבְטִין תְּרֵיסַר, כֻּלְּהוּ אִתְאַחֲדָן בִּשְׁכִינְתָּא, וְכַד חָמָא יַעֲקֹב לִשְׁכִינְתָּא עַל גַּבֵּיהּ, קָרָא לִבְנוֹי תְּרֵיסַר לְאִתְחַבְּרָא בָּהּ.
מטה שלמה כאבות וכשכינה - סידור הבנים בשעת ההסתלקות
וּבֹא וּרְאֵה, מִטָּה שְׁלֵמָה לֹא נִמְצְאָה מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם כְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁרָצָה יַעֲקֹב לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם. אַבְרָהָם מִימִינוֹ, יִצְחָק מִשְּׂמֹאלוֹ (דִּין), יַעֲקֹב הָיָה שׁוֹכֵב בֵּינֵיהֶם, שְׁכִינָה לְפָנָיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה כָּךְ יַעֲקֹב, קָרָא לְבָנָיו, וְאָחַז אוֹתָם סְבִיב הַשְּׁכִינָה, וְסִדֵּר אוֹתָם בְּסִדּוּר שָׁלֵם.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, עַרְסָא שְׁלֵימָתָא לָא אִשְׁתַּכַּח מִן יוֹמָא דְאִתְבְּרֵי עַלְמָא, כְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְבָעָא יַעֲקֹב לְאִסְתַּלְּקָא מֵעַלְמָא, אַבְרָהָם מִימִינֵיהּ, יִצְחָק מִשְׂמָאלֵיהּ, יַעֲקֹב הֲוָה שָׁכִיב בֵּינַיְיהוּ, שְׁכִינְתָּא קַמֵּיהּ. כֵּיוָן דְּחָמָא יַעֲקֹב כָךְ, קָרָא לִבְנוֹי, וְאָחִיד לוֹן סַחֲרָנֵיהּ דִּשְׁכִינְתָּא, וְסִדֵּר לוֹן בְּסִדּוּרָא שְׁלִים.
התכנסות השמש אל הלבנה - ולכן יעקב אבינו לא מת
מִנַּיִן לָנוּ שֶׁסִּדְּרָם סְבִיב הַשְּׁכִינָה? שֶׁכָּתוּב ׳הֵאָסְפוּ, וְאָז נִמְצְאָה שָׁם שְׁלֵמוּת הַכֹּל, וְכַמָּה מֶרְכָּבוֹת עֶלְיוֹנוֹת סְבִיבָם׳. פָּתְחוּ וְאָמְרוּ, ׳לְךְ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְגוֹ'׳ (דברי הימים א כט, יא), אָז הִתְכַּנֵּס הַשֶּׁמֶשׁ אֶל הַלְּבָנָה, וְהִתְקָרֵב מִזְרָח לַמַּעֲרָב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה, וְהֵאִירָה הַלְּבָנָה, וְנִמְצְאָה בִּשְׁלֵמוּת׳. וְאָז וַדַּאי שָׁנִינוּ, יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת. כֵּיוָן שֶׁרָאָה יַעֲקֹב (ס"א: סֵדֶר) צַד שָׁלֵם, מַה שֶּׁלֹּא נִמְצָא כָּךְ לְבֶן אָדָם אַחֵר, שָׂמַח וְשִׁבַּח אֶת הקב"ה, וּפָתַח וּבֵרַךְ אֶת בָּנָיו, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ.
בלשון הזוהר
מְנָא לָן דְּסִדֵּר לוֹן סַחֲרָנֵיהּ דִּשְׁכִינְתָּא, דִּכְתִיב ׳הֵאָסְפוּ, וּכְדֵין אִשְׁתַּכַּח תַּמָּן שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא, וְכַמָּה רְתִיכִין עִלָּאִין סַחֲרָנַיְיהוּ׳. פָּתְחֵי וְאָמְרֵי, ׳לְךָ ה' הַגְּדוּלָּה וְהַגְּבוּרָה וְגו'׳ (דברי הימים א כט, יא), כְּדֵין אִתְכְּנִישׁ שִׁמְּשָׁא לְגַבֵּיהּ דְסִיהֲרָא, וְאִתְקְרִיב מִזְרָח בְּמַעֲרָב. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיֶּאֱסוֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה, וְאִתְנְהִיר סִיהֲרָא, וְאִשְׁתַּכַּח בִּשְׁלִימוּ׳. וּכְדֵין וַדַּאי תָּנִינָן, יַעֲקֹב אָבִינוּ לָא מִית. כֵּיוָן דְּחָמָא יַעֲקֹב (ס"א: סדורא) סִטְרָא שְׁלִים, מַה דְּלָא אִשְׁתַּכַּח הָכִי לְבַר נָשׁ אָחֳרָא, חָדֵי, וְשַׁבַּח לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּפָתַח וּבָרִיךְ לִבְנוֹי, כָּל חַד וְחַד כְּדְקָא יְאוּת לֵיהּ.
׳מאשר שמנה לחמו׳
עמוד אשר המוריק ברכות לכנסת ישראל
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.