ברכת יעקב לבני יוסף - יחוד עליון ותחתון מלמטה למעלה
ויחי · ׳ויברכם ביום ההוא לאמור׳ - סוד היחוד בברכת יעקב ובכורת אפרים · מאמר 48 · פיסקה 3 · דף רלג ע"א
לשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ, כַּד בָּעָא יַעֲקֹב לְבָרְכָא לִבְנוֹי דְיוֹסֵף, בָּרִיךְ לוֹן בְּיִחוּדָא דִלְעֵילָא וְתַתָּא כֻּלְּהוּ כְּחֲדָא, (ס"א לאמור בוא"ו דאתכליל וא"ו בינייהו, על דא ייחד לון ביחודא דלעילא כלהו כחדא) בְּגִין דְּיִתְקַיַּים בִּרְכַתְהוֹן, וּלְבָתַר כָּלִיל כֹּלָּא כְּחֲדָא. ׳וְאָמַר, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל (לאמר׳). מַאי בְּךָ. וַדַּאי דָּא רָזָא דְיִחוּדָא, בְּקַדְמִיתָא מִתַּתָּא לְעֵילָא (ס"א יום ההוא מתתא לעילא), וּלְבָתַר נָחִית לְאֶמְצָעִיתָא וּלְתַתָּא. לֵאמוֹר בְּוא"ו הָא אֶמְצָעִיתָא. וּלְבָתַר נָחִית לְתַתָּא בְּךָ. וְהָכִי הוּא יָאוֹת כְּדְקָא חָזֵי, מִתַּתָּא לְעֵילָא וּמֵעֵילָא לְתַתָּא.
תרגום
וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁרָצָה יַעֲקֹב לְבָרֵךְ אֶת בְּנֵי יוֹסֵף, בֵּרְכָם בַּיִּחוּד שֶׁלְּמַעְלָה וּמַטָּה כֻּלָּם כְּאֶחָד, (לֵאמוֹר בוא"ו, שֶׁנִּכְלָל וא"ו בֵּינֵיהֶם, עַל זֶה יִחֵד אוֹתָם בְּיִחוּד שֶׁלְּמַעְלָה כֻּלָּם כְּאֶחָד) כְּדֵי שֶׁתִּתְקַיֵּם בִּרְכָתָם, וְאַחַר כָּךְ כָּלַל הַכֹּל כְּאֶחָד ׳וְאָמַר בְּךְ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל (לֵאמֹר׳ (בראשית מח, כ)). מַה זֶּה בְּךְ? וַדַּאי זֶה סוֹד הַיִּחוּד, בַּתְּחִלָּה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה (יוֹם הַהוּא מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה), וְאַחַר כָּךְ יוֹרֵד לָאֶמְצַע וּלְמַטָּה. לֵאמוֹר - בְּוָא"ו, הֲרֵי הָאֶמְצַע. וְאַחַר כָּךְ יוֹרֵד לְמַטָּה בְּךְ, וְכָךְ הוּא יָפֶה כָּרָאוּי, מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וּמִמַּעְלָה לְמַטָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובגין כך, כד בעא יעקב לברכא לבנוי דיוסף, בריך לון ביחודא דלעילא ותתא כלהו כחדא, (ס"א לאמור בוא"ו דאתכליל וא"ו בינייהו, על דא ייחד לון ביחודא דלעילא כלהו כחדא) בגין דיתקיים ברכתהון, ולבתר כליל כלא כחדא. ׳ואמר, בך יברך ישראל (לאמר׳). מאי בך. ודאי דא רזא דיחודא, בקדמיתא מתתא לעילא (ס"א יום ההוא מתתא לעילא), ולבתר נחית לאמצעיתא ולתתא. לאמור בוא"ו הא אמצעיתא. ולבתר נחית לתתא בך. והכי הוא יאות כדקא חזי, מתתא לעילא ומעילא לתתא.
התרגום: ומשום כך, כשרצה יעקב לברך את בני יוסף, ברכם ביחוד שלמעלה ומטה כלם כאחד, (לאמור בוא"ו, שנכלל וא"ו ביניהם, על זה יחד אותם ביחוד שלמעלה כלם כאחד) כדי שתתקים ברכתם, ואחר כך כלל הכל כאחד ׳ואמר בך יברך ישראל (לאמר׳ (בראשית מח, כ)). מה זה בך? ודאי זה סוד היחוד, בתחלה מלמטה למעלה (יום ההוא מלמטה למעלה), ואחר כך יורד לאמצע ולמטה. לאמור - בוא"ו, הרי האמצע. ואחר כך יורד למטה בך, וכך הוא יפה כראוי, מלמטה למעלה, וממעלה למטה.
מן המפרשים
אור החמה: לאמור סוד הוא"ו הוא בת"ת ומלת לאמר זו אשה אלא שהיא יורדת עמו מהבינה בך מלכות שהיא מדה נגלית ושייך בה לשון בך וגם היא כלולה כ"ב אותיות וע"ד זו היא נקראת א"ת כנודע:
רמ"א: רזא דיחודא רזא דיחודא כו'. כי ע"י מדת יוסף מברך ישראל העליון למדת [לאמור], והוא סוד היחוד שמזדווג עט' לת"ת ע"י מדת יוסף, ו'לאמר' הראשון מלא בוי"ו כי עולה ' מתתא לעילא ' להזדווג מדת לאמר למדת ו', שהו' האמצעי, והוא 'ביום ההוא'…
הסולם: ובגין כך כד וכו': ומשום זה, כאשר רצה יעקב לברך את בני יוסף, ברך אותם ביחוד של מעלה ומטה כולם כאחד, בשביל שיתקיים ברכתם, ואחר כך כלל כולם יחד, ואמר בך יברך ישראל, מהו בך. אלא ודאי כך הוא סוד היחוד, בתחילה ברך ממטה למעלה דהיינו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: