׳ויברכם ביום ההוא לאמור׳
סוד היחוד בברכת יעקב ובכורת אפרים
כפל 'ביום ההוא' ותוספת וא"ו בלאמור
פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, ׳וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךְ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (בראשית מח, כ). ׳וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא׳ - מַה זֶּה ׳בַּיּוֹם הַהוּא׳? - שֶׁהֲרֵי מַסְפִּיק שֶׁאָמַר וַיְבָרֲכֵם. וְעוֹד, כָּל לֵאמֹר כָּתוּב חָסֵר, וְכָאן לֵאמוֹר בְּאוֹת וָי"ו כָּתוּב, (שֶׁבְּכֻלָּם כָּתוּב לֵאמֹר בְּלִי אוֹת ו', וְכָאן כָּתוּב לֵאמוֹר) לָמָּה הַשִּׁנּוּי?
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה וְאָמַר ׳וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (בראשית מח, כ). ׳וַיְבָרַכֵם בַּיּוֹם הַהוּא׳, מַאי ׳בַּיּוֹם הַהוּא׳ - דְּהָא סַגֵּי דְּקָאֲמַר וַיְבָרֲכֵם. וְתוּ, כָּל לֵאמֹר כְּתִיב חָסֵר, וְהָכָא לֵאמֹר בְּוי"ו כְּתִיב, (כללא כתיב לאמר, אלא בוי"ו לאמור כתיב הכא) מַאי שְׁנָא.
׳ביום ההוא׳ - סוד שתי דרגות עליונה ותחתונה כאחת
אֶלָּא סוֹד הוּא, ׳וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא׳ (בראשית מח, כ). מַה זֶּה ׳בַּיּוֹם הַהוּא׳? - סוֹד הַדַּרְגָּה הַמְמֻנָּה עַל הַבְּרָכוֹת לְמַעְלָה. ׳יוֹם הַהוּא׳ - יוֹם מֵאוֹתוֹ מָקוֹם עֶלְיוֹן שֶׁנִּקְרָא הוּא, וְ ׳יוֹם הַהוּא׳ הַזֶּה שֶׁאֵין פֵּרוּד בֵּין יוֹם לְבֵין הוּא, וּבְכָל מָקוֹם ׳הַיּוֹם הַהוּא׳, זֶה (הוּא) שְׁתֵּי דְרָגוֹת (עֶלְיוֹנוֹת), דַּרְגָּה עֶלְיוֹנָה וְתַחְתּוֹנָה, שֶׁהֵן כְּאַחַת.
בלשון הזוהר
אֶלָא רָזָא אִיהוּ, ׳וַיְבָרַכֵם בַּיּוֹם הַהוּא׳ (בראשית מח, כ). מַאי ׳בַּיּוֹם הַהוּא׳ - רָזָא דְּדַרְגָּא דְּאִתְמַנָּא עַל בִּרְכָאן לְעֵילָא. ׳יוֹם הַהוּא׳, יוֹם מֵהַהוּא אֲתַר עִלָּאָה דְּאִקְרֵי הוּא, וְהַאי ׳יוֹם הַהוּא׳ דְּלֵית פִּירוּדָא בֵּין יוֹם וּבֵין הוּא, וּבְכָל אֲתַר ׳הַיּוֹם הַהוּא׳, דָּא (הוא) תְּרֵין דַּרְגִּין (עלאין), דַּרְגָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה דְּאִינוּן כְּחֲדָא.
ברכת יעקב לבני יוסף - יחוד עליון ותחתון מלמטה למעלה
וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁרָצָה יַעֲקֹב לְבָרֵךְ אֶת בְּנֵי יוֹסֵף, בֵּרְכָם בַּיִּחוּד שֶׁלְּמַעְלָה וּמַטָּה כֻּלָּם כְּאֶחָד, (ס"א: לֵאמוֹר בְּוא"ו, שֶׁנִּכְלָל וא"ו בֵּינֵיהֶם, עַל זֶה יִחֵד אוֹתָם בְּיִחוּד שֶׁלְּמַעְלָה כֻּלָּם כְּאֶחָד) כְּדֵי שֶׁתִּתְקַיֵּם בִּרְכָתָם, וְאַחַר כָּךְ כָּלַל הַכֹּל כְּאֶחָד. וְאָמַר ׳בְּךְ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל (לֵאמֹר׳). מַה זֶּה ׳בְּךְ׳? - וַדַּאי זֶה סוֹד הַיִּחוּד, בַּתְּחִלָּה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה (ס"א: יוֹם הַהוּא מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה), וְאַחַר כָּךְ יוֹרֵד לָאֶמְצַע וּלְמַטָּה. ׳לֵאמוֹר׳ - בְּוָא"ו, הֲרֵי הָאֶמְצַע. וְאַחַר כָּךְ יוֹרֵד לְמַטָּה ׳בְּךְ׳, וְכָךְ הוּא יָפֶה כָּרָאוּי, מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וּמִמַּעְלָה לְמַטָּה.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ, כַּד בָּעָא יַעֲקֹב לְבָרְכָא לִבְנוֹי דְיוֹסֵף, בָּרִיךְ לוֹן בְּיִחוּדָא דִלְעֵילָא וְתַתָּא כֻּלְּהוּ כְּחֲדָא, (ס"א: לאמור בוא"ו דאתכליל וא"ו בינייהו, על דא ייחד לון ביחודא דלעילא כלהו כחדא) בְּגִין דְּיִתְקַיַּים בִּרְכַתְהוֹן, וּלְבָתַר כָּלִיל כֹּלָּא כְּחֲדָא. וְאָמַר, ׳בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל (לאמר׳). מַאי ׳בְּךָ׳ - וַדַּאי דָּא רָזָא דְיִחוּדָא, בְּקַדְמִיתָא מִתַּתָּא לְעֵילָא (ס"א: יום ההוא מתתא לעילא), וּלְבָתַר נָחִית לְאֶמְצָעִיתָא וּלְתַתָּא. ׳לֵאמוֹר׳ בְּוא"ו הָא אֶמְצָעִיתָא. וּלְבָתַר נָחִית לְתַתָּא ׳בְּךָ׳, וְהָכִי הוּא יָאוֹת כְּדְקָא חָזֵי, מִתַּתָּא לְעֵילָא וּמֵעֵילָא לְתַתָּא.
׳יברך׳ ולא ׳יבורך׳ - ישראל סבא נוטל ומברך למטה
׳בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית מח, כ) - מַה זֶּה ׳יִשְׂרָאֵל׳? - יִשְׂרָאֵל הַסָּבָא. לֹא כָתוּב ׳יְבֹרַךְ יִשְׂרָאֵל׳ - אֶלָּא יְבָרֵךְ, שֶׁהֲרֵי יִשְׂרָאֵל נוֹטֵל בְּרָכוֹת מִלְמַעְלָה, וְאַחַר כָּךְ הוּא מְבָרֵךְ אֶת הַכֹּל בַּדַּרְגָּה הַתַּחְתּוֹנָה הַזּוֹ דַּוְקָא, שֶׁאָמַר ׳בְּךְ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר׳.
בלשון הזוהר
׳בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית מח, כ) - מַאי ׳יִשְׂרָאֵל׳ - יִשְׂרָאֵל סָבָא. ׳יְבוֹרָךְ יִשְׂרָאֵל׳ לָא כְּתִיב, אֶלָּא יְבָרֵךְ, דְּהָא יִשְׂרָאֵל נָטִיל בִּרְכָאן מִלְּעֵילָא, וּלְבָתַר אִיהוּ מְבָרֵךְ לְכֹלָּא, בְּהַאי דַרְגָּא תַּתָּאָה דַיְיקָא, דְּקָאֲמַר ׳בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר׳.
הקדמת אפרים למנשה - שבט אפרים שדחק את קץ הגלות
׳יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה׳ (בראשית מח, כ) - הִקְדִּים אֶת אֶפְרַיִם בַּתְּחִלָּה, מִשּׁוּם שֶׁאֶפְרַיִם עַל שֵׁם (שֶׁל יוֹסֵף) יִשְׂרָאֵל. מִנַּיִן לָנוּ? מִזֶּה שֶׁכְּשֵׁבֶט אֶפְרַיִם יָצָא, עַד שֶׁלֹּא הֻשְׁלַם זְמַן שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם, דָּחֲקוּ אֶת הַשָּׁעָה וְיָצְאוּ מֵהַגָּלוּת, קָמוּ עֲלֵיהֶם שׂוֹנְאֵיהֶם וְהָרְגוּ אוֹתָם. וְכָתוּב ׳בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה׳ (יחזקאל לז). מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה׳ (יחזקאל לז), וְלָכֵן הִקְדִּים אֶת אֶפְרַיִם קֹדֶם מְנַשֶּׁה. וְלָכֵן אֶפְרַיִם מַשָּׂאוֹ לְצַד מַעֲרָב, וּמַסָּעוֹ הָיָה.
בלשון הזוהר
׳יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה׳ (בראשית מח, כ) - אַקְדִּים לֵיהּ לְאֶפְרַיִם בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין דְּאֶפְרַיִם עַל שְׁמָא (דְיוֹסֵף) דְיִשְׂרָאֵל אִקְרֵי. מְנָא לָן. מֵהָא, דְּכַד שִׁבְטָא דְאֶפְרַיִם נָפַק, עַד לָא אִשְׁתְּלִים זִמְנָא דְּשִׁעְבּוּדָא דְמִצְרַיִם, דָּחֲקוּ שַׁעְתָּא וְנָפְקוּ מִן גָּלוּתָא, קָמוּ עֲלֵיהוֹן שַׂנְאֵיהוֹן וּקְטָלוּ לוֹן. וּכְתִיב, ׳בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה׳ (יחזקאל לז). מַשְׁמַע דִּכְתִיב, ׳כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה׳ (יחזקאל לז), וְעַל דָּא אַקְדִּים לְאֶפְרַיִם קֳדָם מְנַשֶּׁה. בְּגִין כָּךְ אֶפְרַיִם מָטוּלֵיהּ לִסְטַר מַעֲרָב, וּמַטְלָנוֹי הֲוָה.
חביבות בני הבנים - קדמו בברכה לבני יעקב עצמו
בֹּא רְאֵה, הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ אֶת בְּנֵי יוֹסֵף, לָמָּה הִקְדִּים לָהֶם בְּרָכוֹת עַד שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ אֶת בָּנָיו? אֶלָּא מִכָּאן שֶׁחֲבִיבוּת בְּנֵי בָנָיו שֶׁל אָדָם חֲבִיבָה עָלָיו יוֹתֵר מִבָּנָיו, וְלָכֵן הִקְדִּים חֲבִיבוּת בְּנֵי בָנָיו קֹדֶם לְבָנָיו לְבָרֵךְ אוֹתָם בַּתְּחִלָּה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בִּרְכְתָא דְּבָרִיךְ לִבְנֵי יוֹסֵף, אַמַּאי אַקְדִּים לוֹן בִּרְכָאן, עַד לָא יְבָרֵךְ לִבְנוֹי. אֶלָּא מִכָּאן, דַּחֲבִיבוּתָא דִּבְנֵי בְּנוֹי, חָבִיב עֲלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ יַתִּיר מִבְּנוֹי. וּבְגִין כָּךְ, אַקְדִּים חֲבִיבוּתָא דִּבְנֵי בְּנוֹי קוֹדֶם לִבְנוֹי, לְבָרְכָא לוֹן בְּקַדְמִיתָא.
׳יברך את בית ישראל׳ - נשים מתברכות מברכת הגברים תחילה
׳וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר׳ (בראשית מח, כ) - רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, ׳יהו"ה זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (תהלים קטו, יב). ׳יהו"ה זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ׳ - אֵלּוּ הַגְּבָרִים. ׳יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל׳ - אֵלּוּ הַנָּשִׁים. מִשּׁוּם שֶׁזְּכָרִים צְרִיכִים לְהִתְבָּרֵךְ בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ נָשִׁים, וְנָשִׁים לֹא מִתְבָּרְכוֹת אֶלָּא מִבִּרְכַּת הַזְּכָרִים, שֶׁכְּשֶׁזְּכָרִים מִתְבָּרְכִים, אָז מִתְבָּרְכוֹת הַנָּשִׁים. וְאִם תֹּאמַר מִזֶּה שֶׁכָּתוּב ׳וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ׳ (ויקרא טז, ו), שֶׁצָּרִיךְ לְכַפֵּר עָלָיו בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ עַל בֵּיתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁמִּתְבָּרֶכֶת מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
׳וַיְבָרַכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר׳ (בראשית מח, כ) - רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, ׳יהו"ה זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְגו'׳ (תהילים קטו, יב). ׳יהו"ה זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ׳, אִלֵּין גּוּבְרִין. ׳יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל׳ - אִלֵּין נָשִׁין. בְּגִין דִּדְכוּרִין בָּעְיָין לְאִתְבָּרְכָא בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר נָשִׁין, וְנָשִׁין לָא מִתְבָּרְכָן אֶלָא מִבִּרְכַתְהוֹן דִּדְכוּרִין, דְּכַד דְּכוּרִין מִתְבָּרְכָן כְּדֵין נָשִׁין מִתְבָּרְכָן. וְאִי תֵימָא מֵהָא, דִּכְתִיב, ׳וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ׳ (ויקרא טז, ו), דְּבָעֵי לְכַפָּרָא עֲלֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר עַל בֵּיתֵיהּ, בְּגִין דְּמִתְבָּרְכָא מִנֵּיהּ.
תוספת ברכה לזכר הנושא אישה - שני חלקים בברכתו
בֹּא רְאֵה שֶׁנָּשִׁים לֹא מִתְבָּרְכוֹת אֶלָּא רַק מִגְּבָרִים, שֶׁכְּשֶׁמִּתְבָּרְכִים אֵלּוּ בַּתְּחִלָּה, וּמִבְּרָכָה זוֹ מִתְבָּרְכוֹת. אֶלָּא בַּמֶּה בֵּאַרְנוּ ׳יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל׳? אֶלָּא הקב"ה נָתַן תּוֹסֶפֶת בְּרָכוֹת לַזָּכָר שֶׁנּוֹשֵׂא, מִשּׁוּם שֶׁמִּתְבָּרֶכֶת מִמֶּנּוּ הָאִשָּׁה, וְכֵן בְּכָל מָקוֹם נוֹתֵן הקב"ה תּוֹסֶפֶת בְּרָכוֹת לַזָּכָר שֶׁנּוֹשֵׂא, מִשּׁוּם שֶׁמִּתְבָּרֵךְ (מִמֶּנּוּ אִשְׁתּוֹ, וְכֵן בְּכָל מָקוֹם נוֹתֵן הקב"ה תּוֹסֶפֶת בְּרָכוֹת לַזָּכָר שֶׁנּוֹשֵׂא כְּדֵי שֶׁתִּתְבָּרֵךְ מִמֶּנּוּ הַנּוּקְבָּא) מֵאוֹתָהּ תּוֹסֶפֶת הַבְּרָכוֹת. כֵּיוָן שֶׁנִּשָּׂא הָאָדָם, נוֹתֵן לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לִנְקֵבָתוֹ, וְהוּא נוֹטֵל הַכֹּל - חֶלְקוֹ וְחֵלֶק נְקֵבָתוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, דְּנָשִׁין לָא מִתְבָּרְכָן אֶלָּא מִגּוּבְרִין, כַּד אִתְבָּרְכָן אִינוּן בְּקַדְמִיתָא, וּמֵהַאי בִּרְכָתָא מִתְבָּרְכָן. אֶלָּא בְּמַאי אוֹקִימְנָא ׳יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל׳. אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב תּוֹסֶפֶת בִּרְכָאן לִדְכוּרָא דְּנָסִיב, בְּגִין דְּמִתְבָּרְכָא מִינֵיהּ אִתְּתָא. וְכֵן בְּכָל אֲתַר יָהִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תּוֹסֶפֶת בִּרְכָאן לִדְכוּרָא דְנָסִיב, בְּגִין דְּמִתְבָּרְכָא (מניה אתתא וכן בכל אתר יהיב קודשא בריך הוא תוספת ברכאן לדכורא דנסיב, בגין דתתברך מניה נוקבא) מֵהַהוּא תּוֹסֶפֶת דְּבִרְכָאן. כֵּיוָן דְּאִנְסִיב בַּר נָשׁ יָהִיב לֵיהּ תְּרֵין חוּלָקִין, חַד לֵיהּ וְחַד לְנוּקְבֵיהּ, וְאִיהוּ נָטִיל כֹּלָּא, חוּלָקֵיהּ וְחוּלַק נוּקְבֵיהּ.
וא"ו נוספת בלאמור - רמז לבכורה שבאפרים וישראל
בֹּא רְאֵה, ׳וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא׳ (בראשית מח, כ), (ס"א: בֵּרַךְ אוֹתָם בְּרָכוֹת וּלְכָל אֵלּוּ שֶׁיֵּצְאוּ מֵהֶם) אַחַר כָּךְ לֵאמוֹר בְּוָא"ו, כָּאן נִרְמַז ׳בֵּן בְּכוֹר׳ (שמות ד, כב), ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳. וְכָתוּב ׳וְאֶפְרַיִם בְּכוֹרִי הוּא׳ (ירמיה לא, ט), וְעַל זֶה תּוֹסֶפֶת וָא"ו.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, ׳וַיְבָרַכֵם בַּיּוֹם הַהוּא׳, (ס"א: לאמור בריך ברכאן לון ולכל דיפקון מנייהו) לְבָתַר לֵאמוֹר בְּוא"ו, הָכָא אִתְרְמִיזָא בְּרָא בּוּכְרָא, ׳בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב). וּכְתִיב ׳וְאֶפְרַיִם בְּכוֹרִי הוּא׳ (ירמיהו לא, ט), וְעַל דָּא תּוֹסֶפֶת וא"ו.
׳גלמי ראו עיניך׳
עמידת הנשמות לפני הקב"ה קודם ירידתן והשבעתן
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.