אבן שנכרתה מאש רוח ומים - יעקב הציבה למצבה
ויחי · ׳משכיל לאיתן האזרחי׳ - סוד חלוקת הלילה, אבן השתיה ושירת המלאכים בגן עדן · מאמר 43 · פיסקה 17 · דף רלא ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַאי אֶבֶן אִתְכָּרֵי מֵאֶשָּׁא וּמֵרוּחָא וּמִמַּיָא, וְאִתְגְּלִיד מִכֻּלְּהוּ, וְאִתְעֲבִיד אַבְנָא חָדָא, וְקָיְימָא עַל תְּהוֹמֵי, וּלְזִמְנִין נָבְעִין מִנֵּיהּ מַיָא, וְאִתְמַלְיָין תְּהוֹמֵי. וְהַאי אַבְנָא קָיְימָא לְאָת בְּאֶמְצָעִיתָא דְעַלְמָא, וְהַאי אִיהוּ אֶבֶן דְּקִיֵּים וְאַשְׁתִּיל יַעֲקֹב, שְׁתִילוּ וְקִיּוּמָא דְעַלְמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה׳ (בראשית לא, מה).
תרגום
בֹּא רְאֵה, אֶבֶן זוֹ נִכְרְתָה מֵאֵשׁ וּמֵרוּחַ וּמִמַּיִם, וְנִגְלְדָה מִכֻּלָּם, וְנֶעֶשְׂתָה אֶבֶן אַחַת, וְעוֹמֶדֶת עַל הַתְּהוֹמוֹת, וְלִפְעָמִים נוֹבְעִים מִמֶּנָּה מַיִם וּמִתְמַלְּאִים הַתְּהוֹמוֹת, וְאֶבֶן זוֹ עוֹמֶדֶת לְאוֹת בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם, וְזוֹהִי אֶבֶן שֶׁהֶעֱמִיד וְהִשְׁתִּיל יַעֲקֹב שְׁתִילַת וְקִיּוּם הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה׳ (בראשית לא, מה).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, האי אבן אתכרי מאשא ומרוחא וממיא, ואתגליד מכלהו, ואתעביד אבנא חדא, וקיימא על תהומי, ולזמנין נבעין מניה מיא, ואתמליין תהומי. והאי אבנא קיימא לאת באמצעיתא דעלמא, והאי איהו אבן דקיים ואשתיל יעקב, שתילו וקיומא דעלמא. הדא הוא דכתיב, ׳ויקח יעקב אבן וירימה מצבה׳ (בראשית לא, מה).
התרגום: בא ראה, אבן זו נכרתה מאש ומרוח וממים, ונגלדה מכלם, ונעשתה אבן אחת, ועומדת על התהומות, ולפעמים נובעים ממנה מים ומתמלאים התהומות, ואבן זו עומדת לאות באמצע העולם, וזוהי אבן שהעמיד והשתיל יעקב שתילת וקיום העולם. זהו שכתוב ׳ויקח יעקב אבן וירימה מצבה׳ (בראשית לא, מה).
מן המפרשים
אור החמה: ת"ח האי אבן וכו' בא לתת טעם למה קראה הכתוב אבן ותירץ ת"ח לפי שנבראת מאשא גבורה. ומרוחא ת"ת. וממיא חסד. ואתגליד מכלהו ונעשה אבן שהיא עפר כלול משלשתם ולכך נקראת אבן. וקיימא על תהומי היינו ההיכלות. ולזמנין כשיש מעשה התחתונים הרבה…
נזר ישראל: לזמנין נבעין מיא ואתמליא. היינו שמ"נ יורדין מז"ת דילה ליסודה. ונקרא 'כל הנחלים הולכין לים' (קהלת א ז) , כי כל יסוד נוקבא נק' תהום. או אפשר דהיינו דנחתין לז"ת הם ז' היכלין דנוקבא דבריאה, ואתקרי ז' תהום, ואז הוא קיים עליהם, כי…
הסולם: ת"ח האי אבן וכו': בא וראה, אבן זו, נברא מאש ורוח ומים, דהיינו שמקבלת מג' קוין דז"א, והתקשתה מכולם, ונעשתה אבן אחת, ועומדת על התהום, כנ"ל, ולפעמים מים נובעים ממנה ומתמלאים התהומות. ואבן הזו עומדת לאות באמצע העולם. וזו היא האבן…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: