אין סומכין על הנס - אך שלשה נשמרים מהיזק
ויחי · ׳המלאך הגואל אתי מכל רע׳ - שכינה השומרת את ההולכים בדרך בחברותא ובתורה · מאמר 42 · פיסקה 2 · דף רל ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָא תָּנִינָן דְּלָא יִסְמוֹךְ בַּר נָשׁ עַל נִסָּא. מְנָלָן, מִשְׁמוּאֵל. דִּכְתִיב, ׳אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי׳ (שמואל א טז, ב), וְהָא אִתְחֲזֵי שְׁמוּאֵל יַתִּיר מִינָן. אָמַר לֵיהּ, אֲפִילּוּ הָכִי, אִיהוּ הֲוָה חַד, וְהֶזֵּיקָא אִשְׁתַּכַּח לְעֵינָא. אֲבָל אֲנַן תְּלָתָא, וְהֶזֵּיקָא לָא אִשְׁתַּכַּח לְעֵינָא. דְּאִי מִשּׁוּם מַזִּיקִין. הָא תָּנִינָן, דְּלִתְלָתָא לָא מִתְחֲזֵי וְלָא מַזְקֵי. וְאִי מִשּׁוּם לִסְטִים, לָא מִשְׁתַּכְּחֵי הָכָא, דְּהָא רָחִיק מֵיִישׁוּבָא הַאי טוּרָא, וּבְנֵי נָשָׁא לָא מִשְׁתַּכְּחֵי הָכָא. בְּרַם דְּחִילוּ הוּא, דְּחֵיוָון בָּרָא דְּמִשְׁתַּכְּחִין הָכָא.
תרגום
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁלֹּא יִסְמֹךְ אָדָם עַל נֵס, מִנַּיִן לָנוּ? מִשְּׁמוּאֵל, שֶׁכָּתוּב ׳אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי׳ (שמואל א טז, ב) - וַהֲרֵי שְׁמוּאֵל רָאוּי יוֹתֵר מֵאִתָּנוּ. אָמַר לוֹ, אֲפִלּוּ כָּךְ, הוּא הָיָה אֶחָד, וְהֶזֵּק נִמְצָא לָעַיִן, אֲבָל אָנוּ שְׁלֹשָׁה, וְהֶזֵּק לֹא נִמְצָא לָעַיִן. שֶׁאִם מִשּׁוּם מַזִּיקִים - הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁלִּשְׁלֹשָׁה לֹא נִרְאִים וְלֹא מַזִּיקִים, וְאִם מִשּׁוּם לִסְטִים - לֹא נִמְצָאִים כָּאן, שֶׁהֲרֵי הָהָר הַזֶּה רָחוֹק מִיִּשּׁוּב, וּבְנֵי אָדָם לֹא נִמְצָאִים כָּאן, בְּרַם פַּחַד הוּא מֵחַיּוֹת הַשָּׂדֶה שֶׁנִּמְצָאוֹת כָּאן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יוסי, הא תנינן דלא יסמוך בר נש על נסא. מנלן, משמואל. דכתיב, ׳איך אלך ושמע שאול והרגני׳ (שמואל א טז, ב), והא אתחזי שמואל יתיר מינן. אמר ליה, אפילו הכי, איהו הוה חד, והזיקא אשתכח לעינא. אבל אנן תלתא, והזיקא לא אשתכח לעינא. דאי משום מזיקין. הא תנינן, דלתלתא לא מתחזי ולא מזקי. ואי משום לסטים, לא משתכחי הכא, דהא רחיק מיישובא האי טורא, ובני נשא לא משתכחי הכא. ברם דחילו הוא, דחיוון ברא דמשתכחין הכא.
התרגום: אמר רבי יוסי, הרי שנינו שלא יסמך אדם על נס, מנין לנו? משמואל, שכתוב ׳איך אלך ושמע שאול והרגני׳ (שמואל א טז, ב) - והרי שמואל ראוי יותר מאתנו. אמר לו, אפלו כך, הוא היה אחד, והזק נמצא לעין, אבל אנו שלשה, והזק לא נמצא לעין. שאם משום מזיקים - הרי שנינו שלשלשה לא נראים ולא מזיקים, ואם משום לסטים - לא נמצאים כאן, שהרי ההר הזה רחוק מישוב, ובני אדם לא נמצאים כאן, ברם פחד הוא מחיות השדה שנמצאות כאן.
מן המפרשים
אור החמה: א"ר יוסי הא תנינן דלא יסמוך בר נש על ניסא. הענין שההנהג' הטבעית שהיא הנהגת המלכות אלדי"ם הטב"ע וסמיכת האדם הוא על ההנהגה הזאת שהיא המנהגת העולם אמנם אור הנס מתגל' כאשר המלכות צריכ' מלמעלה כי הנס הוא מיסוד ולמעלה ולכך האדם…
אור יקר: והזיקא לא אשתכח, היינו מקום דשכיח היזקא הוא מוחזק לחצונים שהם המזיקים, והנכנס לתוך גבולם מופקר למזיקים, ושכינה לפעמים מסתלקת ממנו שאינה נכנסת אל תוכם וסר צל שמירתם ממנו. וכאשר הם שלשה אבות, החצונים נבדלים משם שאין הקליפות…
הסולם: א"ר יוסי וכו': אר"י, הרי למדנו, שלא יסמוך אדם על הנס. מאין לנו, משמואל, שכתוב, איך אלך ושמע שאול והרגני . והרי ראוי היה שמואל לנס, יותר ממנו, אמר לו, אפילו כך, שראוי לנס יותר ממנו, הוא היה אחד, וההזק מצוי לעין כלומר שודאי הוא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: