ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 42: ׳המלאך הגואל אתי מכל רע׳ - שכינה השומרת את ההולכים בדרך בחברותא ובתורה › פיסקה 1 (רל ע"א)

ההר המפחיד ושלשה חברים - שכינה אינה זזה מהם

ויחי · ׳המלאך הגואל אתי מכל רע׳ - שכינה השומרת את ההולכים בדרך בחברותא ובתורה · מאמר 42 · פיסקה 1 · דף רל ע"א

לשון הזוהר

עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, אָעֳלוּ בְּחַד טוּרָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הַאי טוּרָא דַחֲלָא, נִהַךְ וְלָא נִתְעַכֵּב הָכָא, בְּגִין דְּטוּרָא דְּחִילָא הוּא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִי הֲוָה חַד, הֲוָה אֲמִינָא הָכִי. דְּהָא תָּנִינָן, דְּמַאן דְּאָזִיל יְחִידָאי בְּאוֹרְחָא, אִתְחַיַּיב בְּנַפְשֵׁיהּ. אֲבָל תְּלָתָא לָא. וְכָל חַד וְחַד מִינָן, אִתְחֲזֵי דְלָא תַעֲדֵי מִינָן שְׁכִינְתָּא.

תרגום

עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, עָלוּ בְּהַר אֶחָד. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הָהָר הַזֶּה מַפְחִיד, נֵלֵךְ וְלֹא נִתְעַכֵּב כָּאן, מִשּׁוּם שֶׁזֶּהוּ הַר מַפְחִיד. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם הָיָה אֶחָד - הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁמִּי שֶׁהוֹלֵךְ יְחִידִי בַּדֶּרֶךְ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, אֲבָל שְׁלֹשָׁה לֹא, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵעִמָּנוּ, רָאוּי שֶׁלֹּא תָזוּז מֵעִמָּנוּ הַשְּׁכִינָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עד דהוו אזלי, אעלו בחד טורא. אמר רבי יוסי, האי טורא דחלא, נהך ולא נתעכב הכא, בגין דטורא דחילא הוא. אמר רבי יהודה, אי הוה חד, הוה אמינא הכי. דהא תנינן, דמאן דאזיל יחידאי באורחא, אתחייב בנפשיה. אבל תלתא לא. וכל חד וחד מינן, אתחזי דלא תעדי מינן שכינתא.

התרגום: עד שהיו הולכים, עלו בהר אחד. אמר רבי יוסי, ההר הזה מפחיד, נלך ולא נתעכב כאן, משום שזהו הר מפחיד. אמר רבי יהודה, אם היה אחד - הייתי אומר כך, שהרי שנינו שמי שהולך יחידי בדרך מתחיב בנפשו, אבל שלשה לא, וכל אחד ואחד מעמנו, ראוי שלא תזוז מעמנו השכינה.

מן המפרשים

הסולם: עד דהוו אזלי וכו': בעוד שהיו הולכים, באו להר אחד, א"ר יוסי, הר זה נורא הוא, נלך ולא נתעכב כאן, משום שהר הזה נורא הוא, א"ר יהודה, אם היה אחד, הייתי אומר כך, כי למדנו, שמי שהולך יחידי בדרך מתחייב בנפשו. אבל שלשה לא. וכל אחד ואחד…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר