חורבן הבית בשעת מנחה - לכן תפלתה זקוקה לכוונה יתרה
ויחי · ׳תכון תפלתי קטרת לפניך מנחת ערב׳ - סוד הקטרת ותפלת המנחה בעצירת הדין · מאמר 41 · פיסקה 4 · דף רל ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּד אִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, בְּשַׁעְתָּא דְאִתּוֹקַד, זְמַן מִנְחָה הֲוָה. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב׳ (ירמיהו ו, ד). מַאן ׳צִלְלֵי עָרֶב׳. אִינוּן מְקַטְרְגִין דְּעַלְמָא, וְרוּגְזֵי דְּדִינִין, דִּזְמִינִין בְּהַהִיא שַׁעְתָּא. וְעַל דָּא תָּנִינָן, דְּבָעֵי (שמות ל"ו ע"ב) ׳בַּר נָשׁ לְכַוְּונָא דַעְתֵּיהּ, בִּצְלוֹתָא דְמִנְחָה׳. בְּכֻלְּהוּ צְלוֹתָא בָּעֵי בַּר נָשׁ לְכַוְּונָא דַעְתֵּיהּ, וּבְהַאי צְלוֹתָא יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ, בְּגִין דְּדִינָא שַׁרְיָא בְּעַלְמָא. וְעַל דָּא זְמַן צְלוֹתָא דְמִנְחָה, יִצְחָק תַּקִּין לֵיהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ.
תרגום
בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׂרַף, הָיָה זְמַן מִנְחָה, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב׳ (ירמיה ו, ד) - מַה זֶּה ׳צִלְלֵי עָרֶב׳? אוֹתָם מְקַטְרְגִים שֶׁל הָעוֹלָם וְרָגְזֵי הַדִּינִים שֶׁמְּזֻמָּנִים בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה. וְעַל זֶה שָׁנִינוּ שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. בְּכָל הַתְּפִלּוֹת צָרִיךְ הָאָדָם לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ, וּבִתְפִלָּה זוֹ יוֹתֵר מִכֻּלָּן, מִשּׁוּם שֶׁהַדִּין שָׁרוּי בָּעוֹלָם, וְעַל זֶה זְמַן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה יִצְחָק תִּקֵּן אוֹתָהּ, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, כד אתחרב בי מקדשא, בשעתא דאתוקד, זמן מנחה הוה. ועל דא כתיב, ׳אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב׳ (ירמיהו ו, ד). מאן ׳צללי ערב׳. אינון מקטרגין דעלמא, ורוגזי דדינין, דזמינין בההיא שעתא. ועל דא תנינן, דבעי (שמות ל"ו ע"ב) ׳בר נש לכוונא דעתיה, בצלותא דמנחה׳. בכלהו צלותא בעי בר נש לכוונא דעתיה, ובהאי צלותא יתיר מכלהו, בגין דדינא שריא בעלמא. ועל דא זמן צלותא דמנחה, יצחק תקין ליה, והא אוקמוה.
התרגום: בא ראה, כשנחרב בית המקדש, בשעה שנשרף, היה זמן מנחה, ועל זה כתוב ׳אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב׳ (ירמיה ו, ד) - מה זה ׳צללי ערב׳? אותם מקטרגים של העולם ורגזי הדינים שמזמנים באותה השעה. ועל זה שנינו שצריך אדם לכון דעתו בתפלת המנחה. בכל התפלות צריך האדם לכון דעתו, ובתפלה זו יותר מכלן, משום שהדין שרוי בעולם, ועל זה זמן תפלת המנחה יצחק תקן אותה, והרי פרשוה.
מן המפרשים
הסולם: ת"ח כד אתחרב וכו': בוא וראה, כשנחרב בית המקדש, בעת שנשרף זמן מנחה היה, ועל כן כתוב, אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, מהו צללי ערב, ומשיב הם מקטרגי העולם ורוגז הדינים המוכנים בעת ההוא, וע"כ למדנו, שצריך האדם לכוין דעתו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: