החשכת השמש מן הלבנה - נמנעת הנשמה שלושים יום קודם
ויחי · ׳ויהי השמש לבא׳ - הסתלקות הנשמה קודם המיתה וראיית הדורות מראש · מאמר 35 · פיסקה 1 · דף רכז ע"א
לשון הזוהר
רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְגו'׳ (בראשית טו, יב), הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל דָּא יוֹמָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, דְּאַפְקֵי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ מֵהַאי עַלְמָא. דְּתַנְיָא, (ההוא יומא) זִמְנָא דְמָטָא דְּבַר נָשׁ נָפִיק מֵהַאי עַלְמָא, הַהוּא (יומא) זִמְנָא יוֹמָא דְּדִינָא רַבָּא, דְּאִתְחַשַּׁךְ שִׁמְשָׁא מִן סִיהֲרָא, כְּמָה דִכְתִיב, ׳עַד אֲשֶׁר לא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ׳ (קהלת יב, ב), דָּא נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא, דְּאִתְמְנָעַת מִבַּר נָשׁ, תְּלָתִין יוֹמִין, עַד לָא יִפּוּק מֵעַלְמָא (והא חזי), וְחָמָא דְצוּלְמָא דְּאִתְמְנָעַת מִנֵּיהּ וְלָא אִתְחֲזֵי.
תרגום
רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, ׳ויהי הַשֶּׁמֶשׁ לבא ותרדמה נָפְלָה עַל אַבְרָם וגו'׳ (בראשית טו, יב). פָּסוּק זֶה בֵּאֲרוּהוּ, אֲבָל זֶה יוֹם הַדִּין הַקָּשֶׁה שֶׁמּוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מֵהָעוֹלָם הַזֶּה. שֶׁשָּׁנִינוּ, (אוֹתוֹ יוֹם) הַזְּמַן שֶׁמַּגִּיעַ שֶׁהָאָדָם יוֹצֵא מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, אוֹתוֹ (יוֹם) זְמַן יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל, שנחשך הַשֶּׁמֶשׁ מִן הַלְּבָנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳עד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ׳ (קהלת יב, ב) - זוֹ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שנמנעת מִבֶּן הָאָדָם שְׁלֹשִׁים יוֹם עַד שֶׁלֹּא יָצָא מִן הָעוֹלָם, וְרוֹאֶה שֶׁהַצֶּלֶם נִמְנָע מִמֶּנּוּ וְלֹא נִרְאֶה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי חזקיה פתח ואמר, ׳ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם וגו'׳ (בראשית טו, יב), האי קרא אוקמוה. אבל דא יומא דדינא קשיא, דאפקי ליה לבר נש מהאי עלמא. דתניא, (ההוא יומא) זמנא דמטא דבר נש נפיק מהאי עלמא, ההוא (יומא) זמנא יומא דדינא רבא, דאתחשך שמשא מן סיהרא, כמה דכתיב, ׳עד אשר לא תחשך השמש׳ (קהלת יב, ב), דא נשמתא קדישא, דאתמנעת מבר נש, תלתין יומין, עד לא יפוק מעלמא (והא חזי), וחמא דצולמא דאתמנעת מניה ולא אתחזי.
התרגום: רבי חזקיה פתח ואמר, ׳ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם וגו'׳ (בראשית טו, יב). פסוק זה בארוהו, אבל זה יום הדין הקשה שמוציאים את האדם מהעולם הזה. ששנינו, (אותו יום) הזמן שמגיע שהאדם יוצא מהעולם הזה, אותו (יום) זמן יום הדין הגדול, שנחשך השמש מן הלבנה, כמו שכתוב ׳עד אשר לא תחשך השמש׳ (קהלת יב, ב) - זו הנשמה הקדושה שנמנעת מבן האדם שלשים יום עד שלא יצא מן העולם, ורואה שהצלם נמנע ממנו ולא נראה.
מן המפרשים
מקדש מלך: דאתחשך שמשא מן סיהרא פי' שהזעיר אינו מאיר למלכות בבחינת נשמת': ומ"ש דא נשמתא קדישא רצה לפרש נמי שהשמש היא הנשמה. א"נ י"ל דאתחשך שמשא מן סיהרא הנשמה נחשכה ואינה מקבלת הארה מהמ' ולפ"ז א"ש מ"ש דא נשמתא קדישא. דאתמנעת מבר נש ל'…
נזר ישראל: וחמא דצולמא דאתמנעת מיניה כו'. הוא הצלם הנזכר לעיל (רכד.) , אבל הצללים מרוח ונפש אינם הולכים ממנו עד שיגיע עתו. ולכן ר' יצחק אמר שלא ראה הצלם:
הסולם: רבי חזקיה פתח וכו': רח"פ ואמר, ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה וגו', מקרא זה בארוהו, אבל זה סוד יום הדין הקשה המוציא את האדם מעולם הזה. כי למדנו, כשהגיע הזמן שהאדם יוצא מעולם הזה, זמן ההוא הוא יום הדין הגדול, שנחשך השמש מלהאיר אל…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: