עוד בחייו נשמתו מסתלקת ממנו - וצפורי השמים מכריזות עליו
ויחי · ׳ויהי השמש לבא׳ - הסתלקות הנשמה קודם המיתה וראיית הדורות מראש · מאמר 35 · פיסקה 2 · דף רכז ע"א
לשון הזוהר
מַאי טַעְמָא אִתְמְנָעַת מִנֵּיהּ. בְּגִין דְּנִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא סָלְקַת, וְאִתְעֲבָרַת מִנֵּיהּ, וְלָא אִתְחֲזֵי. דְּלָא תֵימָא, דְּכַד מִית בַּר נָשׁ וְאִתְחַלָּשׁ, הַאי נִשְׁמָתָא אִתְעֲבָרַת מִנֵּיהּ, אֶלָּא כַּד אִיהוּ בְּחַיָּיו, בְּתוּקְפֵּיהּ, אִתְעֲבָרַת מִנֵּיהּ (ואתחלש) הַאי נִשְׁמְתָא, וְלָא נָהֲרָא לְרוּחָא, וְרוּחָא לָא נָהִיר לְנַפְשָׁא, כְּדֵין צוּלְמָא אִתְעֲבָרַת מִנֵּיהּ, וְלָא נָהִיר לֵיהּ. (אלא) מֵהַהוּא יוֹמָא, כֹּלָּא מַכְרְזֵי עֲלֵיהּ, וְאֲפִילּוּ צִפֳּרֵי שְׁמַיָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּנִשְׁמָתָא הָא סָלְקָא מִנֵּיהּ, וְרוּחָא לָא נָהִיר לְנַפְשָׁא, כְּדֵין נַפְשָׁא אִתְחַלָּשַׁת, וּמֵיכְלָא וְכָל תִּיאוּבְתָּא דְגוּפָא, סָלְקָא מִנֵּיהּ וְאִתְעֲבַר.
תרגום
מָה הַטַּעַם נִמְנָע מִמֶּנּוּ? מִשּׁוּם שֶׁהַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה עוֹלָה וּמָעֳבֶרֶת מִמֶּנּוּ וְלֹא נִרְאֵית. שֶׁלֹּא תֹאמַר, שֶׁכְּשֶׁמֵּת אָדָם וְנֶחֱלָשׁ, נְשָׁמָה זוֹ מָעֳבֶרֶת מִמֶּנּוּ, אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְּחַיָּיו בְּכֹחוֹ, מָעֳבֶרֶת מִמֶּנּוּ (ונחלשת) נְשָׁמָה זוֹ וְלֹא מְאִירָה לָרוּחַ, וְהָרוּחַ לֹא מְאִירָה לַנֶּפֶשׁ, וְאָז מָעֳבָר מִמֶּנּוּ הַצֶּלֶם וְלֹא מֵאִיר לוֹ. (אֶלָּא) מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם כֻּלָּם מַכְרִיזִים עָלָיו, וַאֲפִלּוּ צִפֳּרֵי הַשָּׁמַיִם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַנְּשָׁמָה הֲרֵי עוֹלָה מִמֶּנּוּ, וְהָרוּחַ לֹא מְאִירָה לַנֶּפֶשׁ, וְאָז הַנֶּפֶשׁ נֶחֱלֶשֶׁת, וְהַמַּאֲכָל וְכָל תַּאֲווֹת הַגּוּף עוֹלִים מִמֶּנּוּ וּמָעֳבָרִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מאי טעמא אתמנעת מניה. בגין דנשמתא קדישא סלקת, ואתעברת מניה, ולא אתחזי. דלא תימא, דכד מית בר נש ואתחלש, האי נשמתא אתעברת מניה, אלא כד איהו בחייו, בתוקפיה, אתעברת מניה (ואתחלש) האי נשמתא, ולא נהרא לרוחא, ורוחא לא נהיר לנפשא, כדין צולמא אתעברת מניה, ולא נהיר ליה. (אלא) מההוא יומא, כלא מכרזי עליה, ואפילו צפרי שמיא. מאי טעמא. בגין דנשמתא הא סלקא מניה, ורוחא לא נהיר לנפשא, כדין נפשא אתחלשת, ומיכלא וכל תיאובתא דגופא, סלקא מניה ואתעבר.
התרגום: מה הטעם נמנע ממנו? משום שהנשמה הקדושה עולה ומעברת ממנו ולא נראית. שלא תאמר, שכשמת אדם ונחלש, נשמה זו מעברת ממנו, אלא כשהוא בחייו בכחו, מעברת ממנו (ונחלשת) נשמה זו ולא מאירה לרוח, והרוח לא מאירה לנפש, ואז מעבר ממנו הצלם ולא מאיר לו. (אלא) מאותו היום כלם מכריזים עליו, ואפלו צפרי השמים. מה הטעם? משום שהנשמה הרי עולה ממנו, והרוח לא מאירה לנפש, ואז הנפש נחלשת, והמאכל וכל תאוות הגוף עולים ממנו ומעברים.
מן המפרשים
הסולם: מאי טעמא אתמנעת וכו': שואל מהו הטעם,שהצלם חלף ממנו. ומשיב, משום שהנשמה הקדושה נסתלקה ועברה ממנו ואינה נראה, שאל תאמר, כשהאדם מת ונחלש נעברה ממנו הנשמה, אלא כשהוא בחייו, בכל כחו, נעברה ממנו הנשמה, ואינה מאירה אל הרוח, והרוח…