׳ידעתי בני ידעתי׳ - זכות עמידתו בשעת הניסיון
ויחי · ׳ויקרא לבנו ליוסף׳ - סוד הבן, שבועת הקבורה וזכות לאה · מאמר 30 · פיסקה 3 · דף רכב ע"א
לשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאָמַר ׳יָדַעְתִּי בְּנִי׳, אַמַּאי אָמַר, יָדַעְתִּי אָחֳרָא. אֶלָּא אָמַר, יָדַעְתִּי בְּנִי, בְּזִמְנָא דְּקָיְימַת בְּגוּפָךְ דְּאַתְּ בָּרִי, כַּד חָמִית דִּיוּקְנָא דִילִי, וְתָבַת בְּקִיּוּמָךְ. וּבְגִינֵי כָּךְ כְּתִיב, ׳יָדַעְתִּי בְּנִי, יָדַעְתִּי׳. עַל מַה דְּאֲמַרְתְּ דְּדָא הוּא בּוּכְרָא, ׳גַּם הוּא יִהְיֶה לְעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל׳, וְהָכָא בְּגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף׳, לִבְנוֹ לְיוֹסֵף מַמָּשׁ.
תרגום
כֵּיוָן שֶׁאָמַר יָדַעְתִּי בְנִי, לָמָּה אָמַר יָדַעְתִּי אַחֵר? אֶלָּא אָמַר יָדַעְתִּי בְנִי, בִּזְמַן שֶׁעָמַדְתָּ בְּגוּפְךְ שֶׁאַתָּה בְּנִי, כְּשֶׁרָאִיתָ אֶת דְּמוּתִי וְשַׁבְתָּ בְּקִיּוּמְךְ, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי׳ (בראשית מח, יט) - עַל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ שֶׁזֶּהוּ הַבְּכוֹר, ׳גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל׳ - וְכָאן מִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף׳ (בראשית מז, כט) - לִבְנוֹ לְיוֹסֵף מַמָּשׁ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כיון דאמר ׳ידעתי בני׳, אמאי אמר, ידעתי אחרא. אלא אמר, ידעתי בני, בזמנא דקיימת בגופך דאת ברי, כד חמית דיוקנא דילי, ותבת בקיומך. ובגיני כך כתיב, ׳ידעתי בני, ידעתי׳. על מה דאמרת דדא הוא בוכרא, ׳גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל׳, והכא בגין כך כתיב, ׳ויקרא לבנו ליוסף׳, לבנו ליוסף ממש.
התרגום: כיון שאמר ידעתי בני, למה אמר ידעתי אחר? אלא אמר ידעתי בני, בזמן שעמדת בגופך שאתה בני, כשראית את דמותי ושבת בקיומך, ומשום כך כתוב ׳ידעתי בני ידעתי׳ (בראשית מח, יט) - על מה שאמרת שזהו הבכור, ׳גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל׳ - וכאן משום כך כתוב ׳ויקרא לבנו ליוסף׳ (בראשית מז, כט) - לבנו ליוסף ממש.
מן המפרשים
כתם פז: ד"א ויקרא לבנו על שהיה קלסתר פניו דומה לו והיו הכל אומרים זה בנו ממש וכענין מה שדרז"ל באלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק.
אור החמה: לבנו ליוסף ממש ירצה שמצד היותו בנו שכבדו במעשה ההוא זכה להיות יוסף ממש דהיינו סוד מדת המוסף ולזה לא אמר לבנו ממש אלא ליוסף ממש: זן ליה ולבנוי כלומר כמו שהת"ת עולם הזכר משפיע כך יוסף זן והוא מעולם הזכר ולזה זה בנו ממש יתיר…
אור יקר: אמר ידעתי בני בזמנא דקיימת והעמדת על ידי מדת וימאן על מקומה, ולזה זכה שנתברכו בוימאן כדי להעלות אפרים על מנשה בתוספת ברכה, ולא שגרע מנשה, אלא שלא הוריד אפרים למטה ממנשה, אלא עמד מנשה במקומו הראוי לו והעלה אפרים עוד.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: