׳ויקרא לבנו ליוסף׳
סוד הבן, שבועת הקבורה וזכות לאה
יוסף בנו של יעקב יותר מכולם - דיוקן אביו הצילו
׳וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף׳ (בראשית מז, כט) - אָמַר רַבִּי יִצְחָק, וְכִי שְׁאָר הַשְּׁבָטִים לֹא בָנָיו הֵם? אֶלָּא, אָמַר רַבִּי אַבָּא, יוֹסֵף הָיָה בְנוֹ יוֹתֵר מִכֻּלָּם. שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר דָּחֲקָה אֶת יוֹסֵף, מַה כָּתוּב? ׳וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת׳ (בראשית לט, יא). פָּסוּק זֶה הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב וְאֵין אִישׁ בַּבַּיִת, מַה זֶּה ׳מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת׳? אֶלָּא לְהַכְלִיל אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁהָיְתָה שָׁם וְנִמְצְאָה שָׁם, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת׳, אֲבָל אִישׁ אַחֵר הָיָה שָׁם. כֵּיוָן שֶׁהֵרִים יוֹסֵף עֵינָיו וְרָאָה אֶת דְּיוֹקָן אָבִיו, יָשַׁב בְּקִיּוּמוֹ וְנִרְתַּע לְאָחוֹר.
בלשון הזוהר
׳וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף׳ (בראשית מז, כט) - אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וְכִי שְׁאָר שִׁבְטִין לָאו בְּנוֹי אִינוּן. אֶלָּא אָמַר רִבִּי אַבָּא, יוֹסֵף בְּנוֹ הֲוָה יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ. דְּתָנִינָן, בְּשַׁעְתָּא דְּאִנְתְּתֵיהּ דְּפוֹטִיפַר דְּחָקַת לֵיהּ לְיוֹסֵף, מַה כְּתִיב, ׳וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת׳ (בראשית לט, יא). הַאי קְרָא הָכִי מִבָּעֵי לֵיהּ, וְאֵין אִישׁ בַּבַּיִת. מַהוּ ׳מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת׳. אֶלָּא לְאַכְלָלָא דִּיוּקְנָא דְיַעֲקֹב, דְּהֲוָה תַּמָּן וְאִשְׁתַּכַּח תַּמָּן. וּבְגִינֵי כָּךְ ׳מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת׳, אֲבָל אִישׁ אָחֳרָא הֲוָה תַּמָּן. כֵּיוָן דְּסָלִיק יוֹסֵף עֵינוֹי, וְחֲמָא דִיוּקְנָא דַאֲבוֹי, יְתִיב בְּקִיּוּמֵיהּ, וְתָב לַאֲחוֹרָא.
׳וימאן ויאמר׳ אצל יוסף - גומל לו הקב"ה בברכת אביו
בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, ׳וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו׳ (בראשית לט, ח). אָמַר לוֹ הקב"ה, אַתָּה אָמַרְתָּ ׳וַיְמָאֵן וַיּאמֶר׳. חַיֶּיךְ, ׳וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר׳ אַחֵר יָבֹא לְבָרֵךְ אֶת בָּנֶיךְ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, ׳וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו׳ (בראשית לט, ח). אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַתְּ אֲמַרְתְּ ׳וַיְמָאֵן, וַיֹּאמֶר׳. חַיֶּיךָ, ׳וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר׳ אָחֳרָא, יֵיתֵי לְבָרְכָא לִבְנָךְ, וְיִתְבָּרְכוּן בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְּנִי יָדַעְתִּי׳.
׳יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי׳ - זְכוּת עֲמִידָתוֹ בִּשְׁעַת הַנִּסָּיוֹן
כֵּיוָן שֶׁאָמַר ׳יָדַעְתִּי בְנִי׳, לָמָּה אָמַר יָדַעְתִּי אַחֵר? אֶלָּא אָמַר ׳יָדַעְתִּי בְנִי׳, בִּזְמַן שֶׁעָמַדְתָּ בְּגוּפְךְ שֶׁאַתָּה בְּנִי, כְּשֶׁרָאִיתָ אֶת דְּמוּתִי וְשַׁבְתָּ בְּקִיּוּמְךָ. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי׳. עַל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ שֶׁזֶּהוּ הַבְּכוֹר, ׳גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל׳, וְכָאן מִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף׳, לִבְנוֹ לְיוֹסֵף מַמָּשׁ.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאָמַר ׳יָדַעְתִּי בְּנִי׳, אַמַּאי אָמַר, יָדַעְתִּי אָחֳרָא. אֶלָּא אָמַר, ׳יָדַעְתִּי בְּנִי׳, בְּזִמְנָא דְּקָיְימַת בְּגוּפָךְ דְּאַתְּ בָּרִי, כַּד חָמִית דִּיוּקְנָא דִילִי, וְתָבַת בְּקִיּוּמָךְ. וּבְגִינֵי כָּךְ כְּתִיב, ׳יָדַעְתִּי בְּנִי, יָדַעְתִּי׳. עַל מַה דְּאֲמַרְתְּ דְּדָא הוּא בּוּכְרָא, ׳גַּם הוּא יִהְיֶה לְעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל׳, וְהָכָא בְּגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף׳, לִבְנוֹ לְיוֹסֵף מַמָּשׁ.
דיוקן יוסף כדיוקן אביו - וזכות פרנסתו בזקנותו
דָּבָר אַחֵר, ׳וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף׳ (בראשית מז, כט) - שֶׁבִּדְיוֹקָן אֶחָד הָיוּ נִרְאִים. שֶׁכָּל מִי שֶׁרָאָה אֶת יוֹסֵף, הָיָה מֵעִיד שֶׁבְּנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הָיָה. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, הַכֹּל כָּךְ הוּא, וְעוֹד, שֶׁיּוֹסֵף זָן ׳אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו׳ בְּזִקְנוּתוֹ, וְלָכֵן בְּנוֹ מַמָּשׁ יוֹתֵר מִכֻּלָּם. ׳וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף׳, לָמָּה לְיוֹסֵף וְלֹא לְאַחֵר? מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה רְשׁוּת בְּיָדוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ מִשָּׁם.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר, ׳וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף׳ (בראשית מז, כט), דְּבְדִיוּקְנָא חַד הֲווּ מִתְחַזְּיָין. דְּכָל מַאן דְּחָמֵי לְיוֹסֵף, הֲוָה אַסְהִיד דִּבְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב הֲוָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, כֹּלָּא הָכִי הוּא, וְעוֹד דְּיוֹסֵף זָן לֵיהּ וְלִבְנוֹי בְּסִבוּתֵיהּ, וּבְגִינֵי כָּךְ בְּנוֹ מַמָּשׁ, יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ. ׳וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף׳, אַמַּאי לְיוֹסֵף וְלָא לְאָחֳרָא. מִשּׁוּם דִּרְשׁוּתָא הֲוָה בִּידֵיהּ לְסַלְקֵיהּ מִתַּמָּן.
קושיית העלאת יעקב ממצרים חרף זכות מגן לבניו
רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, כֵּיוָן שֶׁיַּעֲקֹב הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבָּנָיו יִשְׁתַּעְבְּדוּ בַגָּלוּת שָׁם בְּמִצְרַיִם, לָמָּה לֹא נִקְבַּר שָׁם כְּדֵי שֶׁזְּכוּתוֹ תָּגֵן עַל בָּנָיו? לָמָּה רָצָה לַעֲלוֹת מִשָּׁם? וַהֲרֵי כָּתוּב ׳כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים׳ (תהלים קג, יג), אֵיפֹה הָרַחֲמָנוּת?
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, כֵּיוָן דְּיַעֲקֹב הֲוָה יָדַע דִּבְנוֹי יִשְׁתַּעְבְּדוּן בְּגָלוּתָא תַּמָּן בְּמִצְרַיִם, אַמַּאי לָא אִתְקַבַּר תַּמָּן בְּגִין דְּיָגִין זְכוּתֵיהּ עַל בְּנוֹי. אַמַּאי בָּעָא לְאִסְתַּלְּקָא מִתַּמָּן. וְהָא כְּתִיב, ׳כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים׳ (תהילים קג, יג), אָן הוּא רַחְמָנוּתָא.
פחד יעקב מירידה למצרים - הבטחת שכינה עמו
אֶלָּא, כָּךְ שָׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יוֹרֵד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, הָיָה פוֹחֵד. וְהָיָה אוֹמֵר: שֶׁמָּא חַס וְחָלִילָה יִכְלוּ בָנַי בֵּין הָעַמִּים, וְאוּלַי הקב"ה יְסַלֵּק שְׁכִינָתוֹ מִמֶּנִּי כְּבַתְּחִלָּה. מַה כָּתוּב? ׳וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב וְגוֹ'׳ (בראשית לה, ט). (׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל׳) ׳אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךְ שָׁם׳. וּמַה שֶּׁאָמַרְתָּ אוּלַי אֲסַלֵּק שְׁכִינָתִי מִבֵּינְךְ, ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךְ מִצְרַיְמָה׳. אָמַר עוֹד, פּוֹחֵד אֲנִי שֶׁמָּא אֶקָּבֵר שָׁם וְלֹא אֶזְכֶּה עִם אֲבוֹתַי. אָמַר לוֹ, ׳וְאָנֹכִי אֲעַלְךְ גַּם עָלֹה׳. ׳אֲעַלְךְ׳ - מִמִּצְרַיִם. ׳גַּם עָלֹה׳ - לְהִקָּבֵר בְּקֶבֶר אֲבוֹתֶיךְ.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, בְּשַׁעְתָּא דְּהֲוָה נָחִית יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, הֲוָה דָחִיל. הֲוָה אָמַר, דִּילְמָא חַס וְשָׁלוֹם יִשְׁתֵּצוּן בָּנַי בֵּינִי עַמְּמַיָא, וְדִילְמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְסַלֵּק שְׁכִינְתֵּיהּ מִינִי כְּקַדְמִיתָא. מַה כְּתִיב, ׳וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב וְגוֹ'׳ (בראשית לה, ט). (׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל׳) ׳אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם׳ (בראשית מו, ג). וּמַה דְּאֲמַרְתְּ דִּילְמָא אֲסַלֵּק שְׁכִינָתִּי מִבֵּינָךְ, ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרָיְמָה׳. אָמַר עוֹד, דָּחִילְנָא דִּילְמָא אִתְקַבַּר תַּמָּן, וְלָא אֶזְכֶּה עִם אֲבָהָתַי. אָמַר לֵיהּ ׳וְאָנֹכִי אֲעַלְךָ גַּם עָלה׳. ׳אֲעַלְךָ׳ - מִמִּצְרַיִם. ׳גַּם עָלה׳ - לְאִתְקַבְּרָאָה בְּקִבְרָא דַּאֲבָהָתָךְ.
שלושה טעמים להעלאת יעקב ממצרים - לא להימנות עם רשעים
מִשּׁוּם כָּךְ רָצָה לְהַעֲלוֹת עַצְמוֹ מִמִּצְרַיִם: אֶחָד - כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֲרֵי רָאָה שֶׁעָתִיד הקב"ה לְהִפָּרַע מֵאֱלֹהֵיהֶם. וְאֶחָד - שֶׁרָאָה שֶׁשְּׁכִינָה תָּשִׂים מְדוֹרָהּ בֵּין בָּנָיו בַּגָּלוּת. וְאֶחָד - כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה גוּפוֹ דָר בֵּין גּוּפוֹת אֲבוֹתָיו לְהִכָּלֵל בֵּינֵיהֶם, וְלֹא יִמָּנֶה עִם רִשְׁעֵי מִצְרַיִם.
בלשון הזוהר
בְּגִינֵי כָּךְ, בָּעָא לְסַלְקָא גַרְמֵיהּ מִמִצְרַיִם. חַד, דְּלָא יַעַבְדוּן מִנֵּיהּ דַּחֲלָא, דְּהָא חָמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לְאִתְפְּרָעָא מִדַּחֲלֵיהוֹן. וְחַד, דְּחָמָא דִשְׁכִינְתָּא יְשַׁוֵּי מְדוֹרֵיהּ בֵּין בְּנוֹי בְּגָלוּתָא. וְחַד, בְּגִין דִּיהֵא גּוּפֵיהּ דַּיָּיר בֵּין גּוּפַיְיהוּ דַּאֲבָהָתוֹי לְאִתְכְּלָלָא בֵּינַיְיהוּ, וְלָא יִתְמַנֵּי עִם חַיָּיבַיָא דְמִצְרָאֵי.
דיוקן יעקב כדיוקן הכסא הקדוש - אין פירוד באבות
וְשָׁנִינוּ, הַגּוּף שֶׁל יַעֲקֹב נִמְשַׁךְ מִיָּפְיוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְהָיְתָה דְמוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב דְּיוֹקָן עֶלְיוֹן וְקָדוֹשׁ, דְּיוֹקָן שֶׁל הַכִּסֵּא הַקָּדוֹשׁ, וְלֹא רָצָה לְהִקָּבֵר בֵּין רְשָׁעִים. וְסוֹד הַדָּבָר, שֶׁבָּאָבוֹת אֵין כְּלָל פֵּרוּד. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי׳.
בלשון הזוהר
וְתָנִינָן, גּוּפָא דְיַעֲקֹב, אִתְמְשִׁיךְ מִשּׁוּפְרוֹי דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְהֲוָה דִּיוּקְנִיהּ דְּיַעֲקֹב, דִּיוּקְנָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא. דִּיוּקְנָא דְּכוּרְסְיָא קַדִּישָׁא, וְלָא בָּעָא לְאִתְקְבָרָא בֵּינִי חַיָּיבַיָא. וְרָזָא דְמִלָּה, דְּבַאֲבָהָן לֵית פִּירוּדָא כְּלַל. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתַי׳.
הולדת יוסף מרצון הלב - כל רצון יעקב ברחל
׳וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף׳ (בראשית מז, כט) - ׳בְּנוֹ׳ - בִּדְיוֹקָן אֶחָד שֶׁל הַפָּנִים, מִשּׁוּם שֶׁבִּרְצוֹן הָרוּחַ וְהַלֵּב הוֹלִיד אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכֻּלָּם. בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, ׳הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי׳ (בראשית ל, טו) - שֶׁכָּל רְצוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הָיָה בְרָחֵל, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף׳.
בלשון הזוהר
׳וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף׳ (בראשית מז, כט) - ׳בְּנוֹ׳, בְּחַד דִּיוּקְנָא דְאַנְפִּין, בְּגִין דְּבִרְעוּתָא דְרוּחָא וְלִבָּא, אוֹלִיד לֵיהּ יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, ׳הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי׳ (בראשית ל, טו), דְּכָל רְעוּתָא דְיַעֲקֹב בְּרָחֵל הֲוָה, וּבְגִין כָּךְ ׳וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף׳.
׳הנסתרות לה׳ - כל מחשבה ומעשה נכתבים לפני המלך
הַנִּסְתָּרֹת לַיהֹוָ"ה אֱלֹהֵינוּ. שָׁנִינוּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (דברים כט כח) ׳הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְגוֹ''. ׳הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ׳, בֹּא רְאֵה כַּמָּה יֵשׁ לָאָדָם לְהִזָּהֵר מֵחֲטָאָיו שאם אפילו המחשבות הנסתרות העומדות בשורש האמיתי של כל מעשה- גלויות לפניו, הנגלות אלו המעשים הנעשים בגלוי, וודאי מסורות לשמירתנו (אור החמה), וּלְהִסְתַּכֵּל שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עַל רְצוֹן רִבּוֹנוֹ. שֶׁשָּׁנִינוּ, כָּל מַה שֶּׁאָדָם עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אוֹתָם מַעֲשִׂים כְּתוּבִים בַּסֵּפֶר ואפילו מה שאין אדם חושב שחטא (אור החמה), וְנִכְנָסִים בְּחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְהַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיה כג כד) ׳אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִיםאף במצפוני לבבו לאמר כוונתי היתה לכך, וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּלאמיתות נבכי לבבו נְאֻם ה''!? אִם כָּךְ, אֵיךְ לֹא יִשָּׁמֵר אָדָם מִלַּחֲטֹא לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ. וְשָׁנִינוּ, אֲפִלּוּ אוֹתוֹ (מִי) מַה שֶּׁחָשַׁב אָדָם וְעָלָה בִרְצוֹנוֹ,אף מה שלא בא לידי מעשה הַכֹּל נִמְצָא לִפְנֵי הקב"ה וְלֹא נֶאֱבָד ונמחה מִמֶּנּוּ. ואינו נאבד אלא בתשובה, שאז נמחק ומתכפר עוונו (אור יקר). נמצא סוף הכתוב 'לעשות את כל דברי התורה' הוא הוא חלקנו.***
בלשון הזוהר
תָּאנָא, רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (דברים כט כח) ׳הַנִּסְתָּרוֹת לַה' אֱלֹקֵינוּ וְגו''. ׳הַנִּסְתָּרוֹת לַה' אֱלֹקֵינוּ׳, תָּא חֲזֵי, כַּמָּה אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִזְדַּהֲרָא מֵחוֹבוֹי, וּלְאִסְתַּכָּלָא דְּלָא יַעֲבָר עַל רְעוּתֵיהּ דְּמָארֵיהּ. דְּתָנִינָן, כָּל מַה דְּבַר נָשׁ עָבִיד בְּהַאי עַלְמָא, בְּסִפְרָא כְּתִיבוּ אִינוּן עוֹבָדִין, וְעָאלִין בְּחוּשְׁבְּנָא קַמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְכֹלָּא אִתְגַּלְּיָיא קַמֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ירמיהו כג כד) ׳אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה''. אִי הָכִי, אֵיךְ לָא יִסְתַּמַּר בַּר נָשׁ מִלְּמֵיחַב קַמֵּיהּ דְּמָארֵיהּ. וְתָנִינָן, אֲפִילּוּ הַהוּא (מאן) מַה דְּחָשִׁיב בַּר נָשׁ וְאִסְתַּלַּק בִּרְעוּתֵיהּ, כֹּלָּא אִשְׁתַּכַּח קַמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא אִתְאֲבִיד מִנֵּיהּ.
הרצון שעלה בלילה עם לאה - בכורת ראובן עוברת ליוסף
בֹּא רְאֵה, בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁנִּכְנְסָה לֵאָה אֶל יַעֲקֹב וְנָתְנָה לוֹ אוֹתָם סִימָנִים שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב לְרָחֵל, עָלָה בִרְצוֹנוֹ שֶׁהִיא רָחֵל וְשִׁמֵּשׁ בָּהּ תַּשְׁמִישׁ. וְאוֹתָהּ טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה, שֶׁכָּתוּב ׳כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, וְסָבַר שֶׁהִיא רָחֵל׳ (בראשית מט, ג). הקב"ה שֶׁהוּא מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת וְנִסְתָּרוֹת וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁבַּחֲשֵׁכָה, הֶעֱלָה אוֹתוֹ רָצוֹן לִמְקוֹמוֹ, וּבְכוֹרַת רְאוּבֵן עָלְתָה לְיוֹסֵף. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי שֶׁל רָחֵל הָיְתָה אוֹתָהּ טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁיָּצְאָה מִיַּעֲקֹב. מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה שֶׁלָּהּ, אוֹתָהּ בְּכוֹרָה מַמָּשׁ שֶׁל רְאוּבֵן יָרַשׁ יוֹסֵף. וְרָחֵל יָרְשָׁה אֶת שֶׁלָּהּ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּהַהוּא לֵילְיָא דְּעָאלַת לֵאָה לְגַבֵּיהּ דְּיַעֲקֹב, וְיַהֲבַת לֵיהּ אִינוּן סִימָנִין דְּיָהַב יַעֲקֹב לְרָחֵל, סָלִיק בִּרְעוּתֵיהּ דְּאִיהִי רָחֵל, וְשַׁמַּשׁ שִׁמּוּשָׁא בָּהּ. וְהַהִיא טִפָּה קַדְמִיתָא דְּיַעֲקֹב הֲוַת, דִּכְתִיב ׳כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי׳ (בראשית מט, ג), וְסָבַר דְּאִיהִי רָחֵל. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִיהוּ גָלֵי עֲמִיקְתָּא וּמְסַתַּרְתָּא, וְיָדַע מַה בַּחֲשׁוֹכָא, סָלִיק הַהוּא רְעוּתָא לְאַתְרֵיהּ, וּבְכֵירוּתָא דִרְאוּבֵן אִסְתַּלַּק לְיוֹסֵף. מָאי טַעְמָא, מִשּׁוּם דְּהָא דְרָחֵל הֲוַת, הַהִיא טִפָּה קַדְמִיתָא דְנָפְקַת מִיַּעֲקֹב. וּבְגִין דְּהֲוַת דִּילָהּ, הַהוּא בְּכֵירוּתָא מַמָּשׁ דִּרְאוּבֵן, יָרִית יוֹסֵף. וְרָחֵל יָרְתָה לְהַהוּא דִילָהּ.
׳ראובן׳ - ראו בן סתם, שם שלא נקבע בשל המעשה
וּמִשּׁוּם כָּךְ, סוֹד הַדָּבָר, לֹא הִתְעַלָּה רְאוּבֵן בַּשֵּׁם כִּשְׁאָר הַשְּׁבָטִים. אֶלָּא ׳רְאוּבֵן׳, כְּלוֹמַר ׳רְאוּ בֵן׳. רְאוּ בֵן סְתָם. וְהַבֵּן הַזֶּה לֹא נוֹדַע שְׁמוֹ, וְעַל כֵּן לֹא קָרְאָה לֵאָה בְּנִי בַּשֵּׁם הַזֶּה, וְלֹא נִקְרָא ׳רְאוּ בְנִי׳, שֶׁהֲרֵי לֵאָה יָדְעָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ, רָזָא דְמִלָּה, לָא אִסְתַּלַּק רְאוּבֵן בִּשְׁמָא כִּשְׁאָר שִׁבְטִין. אֶלָּא ׳רְאוּבֵן׳, כְּלוֹמַר ׳חֲמוּ בַּר׳, רְאוּ בֵּן סְתָם. וְהַאי בֵּן לָא אִתְיְדַע שְׁמֵיהּ, וְעַל דָּא לָא קַרְיָא לֵאָה בְּנֵי בְּהַאי שְׁמָא, וְלָא אִקְרֵי ׳רְאוּ בְּנִי׳, דְּהָא לֵאָה יָדְעַת עוֹבָדָא.
טהרת כוונת יעקב באותו מעשה - בניו נקראים בשמם
וְשָׁנִינוּ, גָּלוּי לִפְנֵי הקב"ה שֶׁלֹּא הָיָה רְצוֹן יַעֲקֹב לַחֲטֹא לְפָנָיו בָּזֶה וְלֹא הִסְתַּכֵּל בְּרָצוֹן בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כִּשְׁאָר רִשְׁעֵי הָעוֹלָם. וְעַל כָּךְ כָּתוּב ׳וַיִּהְיוּ בְּנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר׳ (בראשית לה, כב-כג) - שֶׁהֲרֵי בְּנֵיהֶם שֶׁל שְׁאָר הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם שֶׁעוֹשִׂים אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, נִקְרָאִים בְּשֵׁם אַחֵר. וַהֲרֵי דָּבָר זֶה יָדוּעַ בֵּין הַחֲבֵרִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, בְּנוֹ מַמָּשׁ, מֵהָרֵאשִׁית וְעַד הַסִּיּוּם הָיָה בְנוֹ.
בלשון הזוהר
וְתָנִינָן, גָּלֵי קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּיַעֲקֹב לָאו רְעוּתֵיהּ לְמֵיחַב קַמֵּיהּ בְּהַאי, וְלָא אִסְתַּכַּל בִּרְעוּתָא בְּאִתְּתָא אָחֳרָא בְּהַהִיא שַׁעְתָּא, כִּשְׁאָר חַיָּיבֵי עַלְמָא. וְעַל כָּךְ כְּתִיב, ׳וַיִּהְיוּ בְּנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר׳ (בראשית לה, כב-כג) - דְּהָא בְּנַיְיהוּ דִּשְׁאָר חַיָּיבֵי עַלְמָא דְּעָבְדִין הַהוּא עוֹבָדָא, בִּשְׁמָא אָחֳרָא אִקְרוּן. וְהָא יְדִיעָא מִלָּה דָא לְגַבֵּי חַבְרַיָא, וּבְגִינֵי כָּךְ ׳וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף׳, בְּנוֹ מַמָּשׁ, מִשֵּׁירוּתָא וְסִיּוּמָא בְּנוֹ הֲוָה.
השבעת יוסף על אות הברית - סוד יוסף וחשיבות האבות
שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּמָּה הִשְׁבִּיעַ יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף, שֶׁכָּתוּב ׳שִׂים נָא יָדְךְ תַּחַת יְרֵכִי׳ (בראשית כד, ב)? אֶלָּא בְּאוֹתוֹ אוֹת הַבְּרִית שֶׁהָיָה רָשׁוּם בִּבְשָׂרוֹ, שֶׁזּוֹ חֲשִׁיבוּת הָאָבוֹת יוֹתֵר מֵהַכֹּל. וּבְרִית זוֹ הִיא סוֹד שֶׁל יוֹסֵף.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בַּמֶּה אוֹמֵי לֵיהּ יַעֲקֹב לְיוֹסֵף, דִּכְתִיב ׳שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי׳ (בראשית כד, ב). אֶלָּא בְּהַהוּא אָת קַיָּימָא, דְּהֲוָה רָשִׁים בְּבִשְׂרֵיהּ, דְּדָא חֲשִׁיבוּתָא דְּאֲבָהָן יַתִּיר מִכֹּלָּא. וְהַאי בְּרִית, רָזָא דְיוֹסֵף אִיהוּ.
שבועת תחת ירכי אינה ביצחק - יצא ממנו עשו
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּאַבְרָהָם וּבְיַעֲקֹב כָּתוּב ׳שִׂים נָא יָדְךְ תַּחַת יְרֵכִי׳ (בראשית כד, ב) - ׳תַּחַת יְרֵכִי׳, כְּלוֹמַר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁרָמוּז בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וּמוֹצִיא זֶרַע קֹדֶשׁ נֶאֱמָן לָעוֹלָם. בְּיִצְחָק לֹא כָתוּב, כִּי יָצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּאַבְרָהָם וּבְיַעֲקֹב כְּתִיב, ׳שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי׳ (בראשית כד, ב), ׳תְּחוֹת יֻרִכִי׳, כְּלוֹמַר, בְּהַהוּא אֲתַר דִּרְמִיזָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְאַפִּיק זַרְעָא קַדִּישָׁא מְהֵימְנָא לְעַלְמָא. בְּיִצְחָק לא כְּתִיב, בְּגִין דְּנָפִיק מִנֵּיהּ עֵשָׂו.
טעם השבועה שלא ייקבר יעקב בין טמאי מצרים
עוֹד, מָה הַטַּעַם כָּאן ׳שִׂים נָא יָדְךְ תַּחַת יְרֵכִי׳ (בראשית כד, ב) - ׳אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם׳? אֶלָּא ׳אָמַר לוֹ׳ יַעֲקֹב לְיוֹסֵף, בָּרֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה הִשָּׁבַע לִי, שֶׁהוֹצִיא זֶרַע קָדוֹשׁ נֶאֱמָן לָעוֹלָם, וְנִשְׁמַר וְלֹא נִטְמָא לְעוֹלָמִים, שֶׁלֹּא יִקָּבֵר בֵּין אוֹתָם הַטְּמֵאִים שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ אוֹתוֹ לְעוֹלָמִים. שֶׁכָּתוּב בָּהֶם ׳אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם׳ (יחזקאל כג, כ).
בלשון הזוהר
תוּ, מַאי טַעְמָא הָכָא, ׳שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי׳ (בראשית כד, ב) ׳אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם׳. אֶלָּא אָמַר לֵיהּ יַעֲקֹב לְיוֹסֵף, בְּהַאי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא אוֹמֵי לִי, דְּאַפִּיק זַרְעָא קַדִּישָׁא מְהֵימְנָא לְעַלְמָא, וְאִתְנְטִיר, וְלָא אִסְתָּאַב לְעָלְמִין, דְּלָא יִתְקַבַּר בֵּין אִינוּן מְסָאֲבִין, דְּלָא נָטְרוּ לֵיהּ לְעָלְמִין. דִּכְתִיב בְּהוּ, ׳אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם׳ (יחזקאל כג, כ).
קושיית קבורת יוסף במצרים - ארונו שומר על קיום הגלות
וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי יוֹסֵף, שֶׁשָּׁמַר אוֹתוֹ מֵעַל הַכֹּל, לָמָּה נִקְבַּר בֵּינֵיהֶם? אֶלָּא שָׁנִינוּ, כָּתוּב ׳הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר׳ (יחזקאל א, ג) - וַהֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁשְּׁכִינָה לֹא שׁוֹרָה, רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָז לָמָּה כָּאן שְׁכִינָה? אֶלָּא כָּתוּב ׳עַל נְהַר כְּבָר׳ - וְכָתוּב ׳וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד ה'׳ - אַף כָּאן, אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף נִשְׁלַךְ בְּתוֹךְ הַמַּיִם. אָמַר הקב"ה, אִם יוֹסֵף יַעֲלֶה מִכָּאן, הַגָּלוּת לֹא תִתְקַיֵּם, אֶלָּא תִּהְיֶה קְבוּרָתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יִטָּמֵא, וְיִסְבְּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַגָּלוּת.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא, הָא יוֹסֵף דְּנָטִיר לֵיהּ עַל כֹּלָּא, אַמַּאי אִתְקַבַּר בֵּינַיְיהוּ. אֶלָּא תָּנִינָן, כְּתִיב, ׳הָיֹה הָיָה דְּבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר׳ (יחזקאל א, ג), וְהָא תָּנִינָן, דִּשְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא אֶלָּא בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. אַמָּאי הָכָא שְׁכִינְתָּא. אֶלָּא ׳עַל נְהַר כְּבָר׳ כְּתִיב, וּכְתִיב ׳וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד ה'׳. אוּף הָכָא, יוֹסֵף בְּמַיָא אִתְרַמֵי אֲרוֹנָא דִילֵיהּ. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִי יוֹסֵף אִסְתַּלַּק מֵהָכָא, גָּלוּתָא לָא אִתְקְיַּים. אֶלָּא תְּהֵא קְבוּרְתֵּיהּ בְּאֲתַר דְּלָא יִסְתָּאַב, וְיִסְבְּלוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גָּלוּתָא.
מערת המכפלה - סוד שניים ואחד כתיקון הכיסא באבות
שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, רָאָה יַעֲקֹב שֶׁהֲרֵי בַּכֹּל נִתְקַן לַכִּסֵּא הַקָּדוֹשׁ בָּאָבוֹת (כאבות). אָמַר, אִם כָּךְ, יִקָּבֵר, אֵיךְ הַגּוּף הַזֶּה יִתְאַחֵד בָּאָבוֹת, וַאֲפִלּוּ הַמְּעָרָה שֶׁנִּקְבַּר שָׁם נִקְרֵאת מַכְפֵּלָה, מִשּׁוּם שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁל מַכְפֵּלָה הוּא שְׁנַיִם וְאֶחָד, אַף הַמְּעָרָה שְׁנַיִם וְאֶחָד.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, חָמָא יַעֲקֹב דְּהָא בְּכֹלָּא אִתְתַּקַּן לְכָרְסְיָא קַדִּישָׁא בַּאֲבָהָן (כאבהן). אָמַר, אִי הָכִי יִתְקַבַּר, הֵיךְ גּוּפָא דָא אֲחִידָא בַּאֲבָהָתָא, וְאֲפִילּוּ מְעַרְתָּא דְּאִתְקַּבַּר תַּמָּן אִקְרֵי כָפֵילְתָּא, בְּגִין דְּכָל מִלָּה דְּכָפֵילְתָּא הוּא תְּרֵין וְחַד, אוּף מְעַרְתָּא תְּרֵין וְחַד.
יעקב נקבר עם לאה - זכות ששה שבטים מגזע קדוש
וּבֹא וּרְאֵה, הָאָבוֹת זָכוּ לְהִקָּבֵר שָׁם הֵם וְזִוּוּגֵיהֶם. יַעֲקֹב הוּא וְלֵאָה, מָה הַטַּעַם רָחֵל לֹא, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳וְרָחֵל עֲקָרָה׳ (בראשית כט, לא) - שֶׁהִיא עִקַּר הַבַּיִת? אֶלָּא לֵאָה זָכְתָה בּוֹ לְהוֹצִיא שִׁשָּׁה שְׁבָטִים מִגֶּזַע קָדוֹשׁ בָּעוֹלָם יוֹתֵר, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִיא נִתְּנָה עִמּוֹ לְזִוּוּג בַּמְּעָרָה.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, אַבְהָתָא זָכוּ לְאִתְקַבְּרָא תַּמָּן, אִינוּן וְזִוּוּגַיְיהוּ. יַעֲקֹב הוּא וְלֵאָה, מַאי טַעְמָא רָחֵל לָא, וְהָא כְּתִיב, ׳וְרָחֵל עֲקָרָה׳ (בראשית כט, לא), דְּאִיהִי עִקָּרָא דְבֵיתָא. אֶלָּא, לֵאָה זָכְתָה בֵּיהּ, לְאֲפָקָא שִׁית שִׁבְטִין מִגִּזְעָא קַדִּישָׁא בְּעַלְמָא יַתִּיר. וּבְגִינֵי כָּךְ, אִתְיַיהֲבַת עִמֵּיהּ לְזִוּוּגָא בִּמְעַרְתָּא.
בְּכִיַּת לֵאָה בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים - תְּפִלָּתָהּ קָדְמָה לְיַעֲקֹב
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל יָמֶיהָ הָיְתָה לֵאָה עוֹמֶדֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים, וּבָכְתָה בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב, כְּשֶׁשָּׁמְעָה שֶׁהוּא צַדִּיק, וּתְפִלָּה הִיא הִקְדִּימָה לוֹ, וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת׳ (בראשית כט, יז), כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁמַּקְדִּימָה וְיוֹשֶׁבֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים לִשְׁאֹל.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה לֵאָה כָּל יוֹמָהָא, הֲוַת בְּפָרָשַׁת אוֹרְחִין קַיָּימָא, וּבָכַת בְּגִינֵיהּ דְּיַעֲקֹב, כַּד שָׁמְעַת דְּאִיהוּ צַדִּיקָא. וּצְלוֹתָא אַקְדָמַת לֵיהּ. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב, ׳וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת׳ (בראשית כט, יז), כְּמָה דְאוֹקִימְנָא, דְּמַקְדָּמַת וְיָתְבַת בְּפָרָשַׁת אוֹרְחִין לְמִשְׁאַל.
רחל לא יצאה בפרשת דרכים - קבורתה בדרך בגללו
רָחֵל לֹא יָצְאָה לַדְּרָכִים לְעוֹלָם, מִשּׁוּם כָּךְ זָכְתָה לֵאָה לְהִקָּבֵר עִמּוֹ, וְרָחֵל קְבוּרָתָהּ עוֹמֶדֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וְנִקְבְּרָה שָׁם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן׳ - אֲרָם ׳מֵתָה עָלַי רָחֵל׳ - מַה זֶּה ׳עָלַי׳? עָלַי וַדַּאי, כְּלוֹמַר בִּגְלָלִי. ׳בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ׳ - בִּגְלָלִי מֵתָה בַּדֶּרֶךְ, שֶׁלֹּא יָצְאָה בִּשְׁבִילִי לְעוֹלָמִים כְּמוֹ אֲחוֹתָהּ.
בלשון הזוהר
רָחֵל לָא נָפְקַת לְאוֹרְחִין לְעַלְמָא. בְּגִינֵי כָּךְ זָכְתָה לֵאָה לְאִתְקַבְּרָא עִמֵּיהּ. וְרָחֵל קַיֶּמֶת קְבוּרָתָהּ בְּפָרָשַׁת אוֹרְחִין וְאִתְקְבָרַת תַּמָּן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל׳. מַהוּ ׳עָלַי׳. עָלַי וַדַּאי, כְּלוֹמַר בְּגִינִי. ׳בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בַּדֶּרֶךְ׳ - בְּגִינִי מִיתַת בַּדֶּרֶךְ, דְּלָא נָפְקַת בְּגִינִי לְעָלְמִין כַּאֲחָתָהּ.
יציאת לאה מול העדר יציאת רחל - גורל קבורתן
מִשּׁוּם כָּךְ, לֵאָה שֶׁיָּצְאָה וּבָכְתָה בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב, זָכְתָה לְהִקָּבֵר עִמּוֹ. רָחֵל שֶׁלֹּא רָצְתָה לָצֵאת וְלִשְׁאֹל בִּשְׁבִילוֹ, מִשּׁוּם כָּךְ קְבוּרָתָהּ בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים, וְסוֹד הַדָּבָר הֲרֵי בֵּאַרְנוּ וְנִתְבָּאֵר, זֶה בְּגָלוּי וְזֶה בְּנִסְתָּר.
בלשון הזוהר
בְגִין כָּךְ, לֵאָה דְּנָפְקַת וּבָכַת בְּפָרָשַׁת אוֹרְחִין בְּגִינֵיהּ דְּיַעֲקֹב, זָכְתָה לְאִתְקְבָרָא עִמֵּיהּ. רָחֵל דְּלָא בָּעַאת לְמֵיפַק וּלְמִשְׁאַל בַּהֲדֵיהּ, בְגִין כָּךְ קְבוּרָתָה בְּפָרָשַׁת אוֹרְחִין. וְרָזָא דְמִלָּה, הָא אוֹקִימְנָא וְאִתְּמָר, דָּא בְּאִתְגַּלְיָא, וְדָא בְּאִתְכַּסְּיָא.
דמעות לאה מצילות מגורל עשו - כח הבכי לקרוע גזרה
וּבֹא וּרְאֵה, שֶׁשָּׁנִינוּ, דְּמָעוֹת רַבּוֹת שָׁפְכָה אוֹתָהּ לֵאָה הַצַּדֶּקֶת כְּדֵי לִהְיוֹת חֶלְקוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וְלֹא שֶׁל אוֹתוֹ עֵשָׂו הָרָשָׁע. וְהַיְנוּ מַה שֶּׁשָּׁנִינוּ, כָּל אָדָם שֶׁשּׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת לִפְנֵי הקב"ה, אַף עַל גַּב שֶׁנִּגְזַר עָלָיו עֹנֶשׁ - הוּא יִקָּרַע, וְלֹא יוּכַל אוֹתוֹ עֹנֶשׁ לִשְׁלֹט בּוֹ. מִנַּיִן לָנוּ. מִלֵּאָה, שֶׁהֲרֵי נִגְזַר עַל לֵאָה לִהְיוֹת חֶלְקוֹ שֶׁל עֵשָׂו, וְוְהִיא בְּבַקָּשָׁתָהּ הִקְדִּימָה לְיַעֲקֹב וְלֹא נִתְּנָה לְעֵשָׂו.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, דְּתַנְיָא, דִּמְעִין סַגִּיאִין שָׁדִיאַת הַהִיא צַדֶּקֶת לֵאָה, בְּגִין לְמֶהֱוֵי חוּלָקֵיהּ דְּיַעֲקֹב, וְלָא בְּהַהוּא רָשָׁע דְּעֵשָׂו. וְהַיְינוּ דְּתָנִינָן, כָּל בַּר נָשׁ דְּאוֹשִׁיד דִּמְעִין קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַף עַל גַּב דְּאִתְגְּזַר עֲלֵיהּ עוֹנָשָׁא, יִתְקָרַע, וְלָא יָכִיל הַהוּא עוֹנָשָׁא לְשַׁלְּטָאָה בֵּיהּ. מְנָלָן, מִלֵּאָה, דְּהָא לֵאָה אִתְגְּזַר לְמֶהֱוֵי חוּלָקָא דְעֵשָׂו, וְהִיא בְּבָעוּתָא אַקְדִימַת לֵיהּ לְיַעֲקֹב, וְלָא אִתְיְיהִיבַת לֵיהּ לְעֵשָׂו.
'ושכבתי עם אבתי' - פתיחה לחכמת שלמה הסתומה
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, ׳וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי׳ (בראשית מז, ל). רַבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר, ׳מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׳ (קהלת א, ג) - בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת נִתְבָּאֵר שֶׁהִסְתַּכַּלְנוּ בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה וְנִרְאָה שֶׁדְּבָרָיו סְתוּמִים, אֲבָל כָּל דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה, כֻּלָּם נִקְרְאוּ בְחָכְמָה.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָּיא, ׳וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתַי וְגו'׳ (בראשית מז, ל). רִבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר, ׳מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׳ (קהלת א, ג). בְּכַמָּה אֲתַר אִתְּמָר דְּאִסְתַּכַּלְנָא בְּמִלּוֹי דִּשְׁלֹמֹה וְאִתְחֲזֵי מִלּוֹי סְתִימִין, אֲבָל כֻּלְּהוּ מִלֵּי דִּשְׁלֹמֹה, כֻּלְּהוּ אִקְרוּן בְּחָכְמָתָא.
׳ותרב חכמת שלמה׳
שלמות ופגימת הלבנה וסודות בני קדם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.