נפקד חשבון הימים - ובקרבתם מושבת הרוח למקורה
ויחי · ׳ויקרבו ימי ישראל למות׳ - קרבת ימי האדם למלך כפי זכותו · מאמר 29 · פיסקה 2 · דף רכא ע"ב
לשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְאֲתָבָא רוּחֵיהּ לֵיהּ, כָּל אִינוּן יוֹמִין דְּקָאִים בַּר נָשׁ בְּהַאי עַלְמָא, אִתְפַּקְדָּן קַמֵּיהּ, וְעָאלִין בְּחוּשְׁבְּנָא. וְכַד אִתְקְרִיבוּ קַמֵּיהּ לְמֵיעַל בְּחוּשְׁבְּנָא, מִית בַּר נָשׁ. וְאָתִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחֵיהּ לֵיהּ, הַהוּא הֶבֶל דְּאַפִּיק וְנָפַח בֵּיהּ, אוֹתְבֵיהּ לְגַבֵּיהּ.
תרגום
אֶלָּא כָּךְ לָמַדְנוּ, כשהקב"ה רוֹצֶה לְהָשִׁיב אֵלָיו אֶת רוּחוֹ, כָּל אוֹתָם יָמִים שֶׁעוֹמֵד בֶּן אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה נִפְקָדִים לְפָנָיו וְנִכְנָסִים בְּחֶשְׁבּוֹן, וּכְשֶׁנִּקְרָבִים לְפָנָיו לְהִכָּנֵס בְּחֶשְׁבּוֹן, מֵת הָאָדָם, וּמֵשִׁיב הקב"ה אֵלָיו אֶת רוּחוֹ. אוֹתוֹ הַהֶבֶל שֶׁהוֹצִיא וְנָפַח בּוֹ, מֵשִׁיב אוֹתוֹ אֵלָיו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אלא הכי תאנא, כד קודשא בריך הוא בעי לאתבא רוחיה ליה, כל אינון יומין דקאים בר נש בהאי עלמא, אתפקדן קמיה, ועאלין בחושבנא. וכד אתקריבו קמיה למיעל בחושבנא, מית בר נש. ואתיב קודשא בריך הוא רוחיה ליה, ההוא הבל דאפיק ונפח ביה, אותביה לגביה.
התרגום: אלא כך למדנו, כשהקב"ה רוצה להשיב אליו את רוחו, כל אותם ימים שעומד בן אדם בעולם הזה נפקדים לפניו ונכנסים בחשבון, וכשנקרבים לפניו להכנס בחשבון, מת האדם, ומשיב הקב"ה אליו את רוחו. אותו ההבל שהוציא ונפח בו, משיב אותו אליו.
מן המפרשים
הסולם: אלא הכי תאנא וכו': ומשיב, אלא כך למדנו, כשהקב"ה רוצה להשיב אליו רוח האדם, כל אלו הימים שהאדם חי בעולם הזה נפקדים לפניו, ונכנסים בחשבון, וכשקרבו הימים לבא לפניו בחשבון, מת האדם, והקב"ה משיב את רוח האדם אליו, הבל ההוא שהאדם נושב…
אור יקר: [סימן ד] דקב׳^ה יתרעי ביה, וכרוזא קרי קודם תלתין יומין׳־ ביני צדיקייא בגנתא דעדן, כולהו צדילןייא חדאן, כולהו צדיקייא אתייאן ומעטה דוכתיה דההוא זכאה עד דייתיה למידר: דיורי'.בינייהו, ואי תייבא הוא הא כרוזא קרי בגיהנם תלתין יומין…