עבדו את ה' בשמחה - ניגון משלש לעורר רוח שלמה
ויחי · ׳ויחי יעקב בארץ מצרים׳ - חיי יעקב בזכות יוסף ודבקות ישראל בגוף המלך · מאמר 16 · פיסקה 12 · דף רטז ע"ב
לשון הזוהר
תָּנָא, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רִבִּי אַבָּא, כְּתִיב, ׳עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה׳ (תהילים ק, ב). לְאֲפָקָא, דְּלֵית פּוּלְחָנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא מִגּוֹ חֶדְוָה. דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, לֵית שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא מִגּוֹ עַצְבוּת, דִּכְתִיב ׳וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן׳ (מלכים ב ג, טו). מְנַגֵּן מְנַגֵּן תְּלַת זִימְנֵי אַמַּאי. בְּגִין לְאַתְעָרָא רוּחָא מִשְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, דְּהוּא רוּחַ שְׁלֵימָא.
תרגום
שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּתוּב ׳עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה׳ (תהלים ק, ב) - לְהוֹצִיא, שֶׁאֵין עֲבוֹדַת הקב"ה אֶלָּא מִתּוֹךְ חֶדְוָה. שֶׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה מִתּוֹךְ עַצְבוּת, שֶׁכָּתוּב ׳וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן׳ (מלכים ב ג, טו) - מְנַגֵּן מְנַגֵּן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְשֵׁם מָה? כְּדֵי לְעוֹרֵר רוּחַ מִשְּׁלֵמוּת הַכֹּל, שֶׁהוּא רוּחַ שָׁלֵם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תנא, אמר רבי אלעזר אמר רבי אבא, כתיב, ׳עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה׳ (תהילים ק, ב). לאפקא, דלית פולחנא דקודשא בריך הוא, אלא מגו חדוה. דאמר רבי אלעזר, לית שכינתא שריא מגו עצבות, דכתיב ׳ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן׳ (מלכים ב ג, טו). מנגן מנגן תלת זימני אמאי. בגין לאתערא רוחא משלימותא דכלא, דהוא רוח שלימא.
התרגום: שנינו, אמר רבי אלעזר אמר רבי אבא, כתוב ׳עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה׳ (תהלים ק, ב) - להוציא, שאין עבודת הקב"ה אלא מתוך חדוה. שאמר רבי אלעזר, אין שכינה שורה מתוך עצבות, שכתוב ׳ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן׳ (מלכים ב ג, טו) - מנגן מנגן שלש פעמים לשם מה? כדי לעורר רוח משלמות הכל, שהוא רוח שלם.
מן המפרשים
מקדש מלך: לאפקא דלית פולחנא וכו' ללמדנו דאפילו תימא כר"י מ"מ עיקר המונע הוא העצבון ולכן מייתי ליה מאלישע שלא היה חסר תורה ומ"ט ולא פגים אלא דוקא עצבות:
אור החמה: לאפקא דלית פולחנא. קשיא מדקאמר עבדו את ה' וגו' משמע שאם יהיה לאדם בכי ורע לבב לא יעבוד ואינו דאדרבה תנן מברכין על הרעה כשם שמברכין על הטובה לז"א שמה שכוון הכתוב לשלול אינו שאין עובדין ומברכין על הרעה אלא לאפקא דלית פולחנא…
מהרח"ו: מנגן ג' זמני. וביאר הטעם בסוד מה שידעת כי הרוח הוא סוד הת"ת, והוא המוציא קול משופר, כי הרוח דרך השופר, ועושה הברת הקול, ואין לך קול דלא כליל אשא ומיא ורוחא בסוד ג' קצוות דין חסד רחמים כאשר הודעתיך, נמצא כי הרוח הנאות והנכון…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: